Brief Commentary on Kilayim Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מותרי' וכו'. כלומר, אם אדם ראה כלאי הכרם בשל חבירו, אפילו עלו מאליהם, מותר לעקרם.
וחייבין וכו'. כלומר, אם בעה"ב עקר אותם.
מן החמור וכו'. צ"ל כאן בכל מקום "מין" (כגי' הראשונים) במקום: מן. כלומר סוס שילדה מין חמור, אבל גם אביו סוס, מותר להרביעו עם סוס.
ואין קרב וכו'. כלומר, בין אם בא מכלאים, ובין שנראה שלא ממין אמו ואביו, פסול לגבי מזבח, מפני שבין כלאים ובין נדמה פסולים לגבי מזבח.
כוי וכו'. בטיבו נחלקו התנאים, יש אומרים שהוא איל הבר, וי"א זה הבא מן התיש ומן הצביה, וי"א שהוא בריה בפני עצמו. ואסור להרביעו בין עם חיה ממינו ובין עם בהמה ממינו. ועיין בבה"א.
לצידי הקרון וכו'. מפני שהם לפעמים מסייעים אחד לשני. ועיין בבה"א.
את הלפדקים וכו'. כלומר, חמור לובי, ואעפ"י שזה מושך לכאן, וזה מושך לכאן. עיין בבה"א.
מתיר. שהרי ברגיל אין מסייעים אחד לשני, ואין כאן "יחדו".
בירידה וכו'. ובזה אף ר"מ מודה, שהרי בירידה ובעלייה הם מוכרחים לסייע אחד לשני.
לא יקשור וכו'. מפני שאסור לנהוג בכלאים, אעפ"י שאין עליהם משא. ואם עשה כן, נחלקו בו ר"מ וחכמים. ועיין בבה"א.
לערוד. כלומר, לחמור בר.
בני סוסה וכו'. כלומר, בני סוסה שאביהם חמור ובני חמורה שאביהם סוס אסורין זה עם זה (כגי' כי"ע וראשונים).
כאחד. כלומר, דווקא על שניהם כאחד, אבל מותר לרכוב על כל אחד לחוד, שלא כאיסי הבבלי להלן. עיין בבה"א.
מתקוע. מליצה של גנאי. והר"ש פירש שזו היא המליצה שנזכרה ביבמות (ק"ט ב'), והכוונה לאדם שרגיל לתקוע את עצמו (תקוע) לדבר הלכה, ודן בעצמו ואינו שואל פי חכמים. (שו"ת הרשב"א). ועיין בבה"א.
מה הפרש וכו'. ותנא זה סובר שאפילו אם כלב מין חיה, אף הוא כלאים עם כלב כופרי (מפני שאינו מינו), ולפיכך שאלו, מה הפרש. ועיין בבה"א.
כופרין וכו'. כלומר, כופרי (כגי' כי"ע), והוא דומה לשועל.
הירודין וכו'. צ"ל: הירורין (כגי' כי"ע) והוא, כנראה, מין עוף שמשתמש ברגליו יותר מבכנפיו. עיין בבה"א.
שאין וכו'. כלומר, אין וכו'. עיין בבה"א.
החוסם וכו'. כלומר, שהוא חסם, ואחר דש, או שהוא זיווג ורתם אותם בקרון, ואחר נהג.
הנוהג וכו'. כלומר, המושך בהם או המנהיג אותם (ברגליו, כשרוכב עליהם) או במקל.
וצמר הרחלים. פיסקא קטועה ממשנתנו (רפ"ט): צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר. ומפרשת התוספתא: בד"א וכו', שהרי בצמר גמלים וצמר רחלים אין כלאים כלל.
שטרפן וכו'. כלומר, ובטל צמר הרחלים ברוב של גמלים.
אסור. ואעפ"י שהיתר מחברם. ועיין בבה"א.
שניפרס וכו'. כלומר, שנקרע, שנפרם, מחבר אותו בלולאה (או בקרס), כדי להחזיק את הקרעים.
ובלבד שיתן וכו'. צ"ל: ובלבד שלא יטרוף (כגי' הר"מ) את המשיחה וכו'. כלומר, שלא יכרוך את שתי המשיחות ויקשרן בין כתפיו. עיין בבלי שבת נ"ד א'. ועיין בבה"א.
בלארי וכו'. כלומר, תשמישי המרחץ, והכוונה כאן לכלים שמסתפגים בהם, אבל אין לובשים אותם.
תיבה וכו'. כלומר, שמחפים בהן את תיבות הספרים.
ידים וכו'. כלומר, שמנגבים בהן את הידים.
אוסר וכו'. כלומר, בשלשתן. עיין בבה"א.
הזבל. מפני שהמרדעת מצילה אותו מן הריח, ואת בגדיו מן הטינוף.
לגוי. מפני שאנו חוששים שמא ימכרנו לישראל, והרי הכלאים אבדו בבגד ואינם ניכרים.
מרדעת וכו'. שמא ישכח ויעשה ממנה טלאי לבגדו.
אימרא וכו'. כלומר, אף לא יעשה מבגד זה אימרא (והוא חיפוי שנותנים על שפת הבגד מלמעלה או מלמטה) מפורסמת (והיינו ניכרת לעין מיד שהיא של צמר ע"פ הצבע שלה), ויתנה על גבי בגד של פשתן. ואע"פ שעכשיו אין לחשוש שמא ימכרנה לישראל, שהרי הישראל יראה שהיא של שעטנז, יש לחשוש שמא יסירנה מן הבגד.
תכריך וכו'. שהרי התכריכים אסורים בהנאה.
עיט וכו'. לא נתברר לי פירושו. ושמא הכוונה למטפחת שעוטה בה את הסחורה.
שני ראשיו וכו'. כלומר, שתחב וקשר את שני ראשי העיט, אפילו קשרם בצד אחד, אסור.
ליגוז וכו'. צ"ל: לוגז (כגי' המפרש לתו"כ) וכו'. כלומר, בשעה שהוא מותח, או סורק, במלגז (והוא כמו מזלג) את הצמר, כדי להכשירו לטוייה, יש לחשוש שמא יאחז בו קצת מן הפשתן, ויטווה יחד עם הצמר.
שמיליז וכו'. דורש שטענז כמו שעטלז (בהחלפת נו"ן ולמי"ד), שגורם להרחיק מעליו את אביו שבשמים. ועיין בבה"א.
סרק וכו'. כלומר, רצועת פשתן סרוקה. ועיין בבה"א.
הפוקרית וכו'. כלומר, גיזי צמר ומוכים של צמר וכו'. ועיין בבה"א.
בחרת וכו'. כלומר, בצבע שחור שצובעים בו צמר, ויש לחשוש שמא ימכרנו לישראל, והישראל יחשוב שהוא צמר.
אימרא וכו'. מפני מראית העין, שיחשבו שהאימרא היא של צמר. ועיין מ"ש לעיל שו' 43 ד"ה אימרא.
איסטפלינית וכו'. צ"ל: איספלנית (כגי' כי"ע וראשונים), והיא תחבושת של חלב ושעוה. ועיין בבה"א.
המת וכו'. כלומר, מותר להלביש את המת ואת הבהמה כלאים, ואין כאן איסור משום מלביש כלאים, וכן מותר לשבת באוהל העשוי מכלאים, מפני שאינו נוגע בגופו, ואעפ"י שהוא מגן עליו מפני הצינה ומפני הגשמים.
והאכסילון. שערנו בבה"א שהוא תכשיט מעין מסרק, והיו משבצים אותו באריג. עיי"ש בבה"א.
והגרגס. לא ידעתי פירושו.
והאסטמא. זר שנותנים על הראש. עיין בבה"א.
וקלע ואילון. צ"ל: וקלע ווילון (כגי' הראב"ד). והוא קלע שתולין בו את הוילון. עיין בבה"א.
למדינה חייב. שלא הותרו להם כלאים אלא בבגדים שהם ראויים לעבודה. ועיין בבה"א.