המהבהב וכו'. כלומר, המהבהב את השבלים באור, כדי שיהיו מעין קלי, נטבלו מפני שאש טובל.

תינוקות וכו'. ויש להם מחשבה במקום שהמעשה שלהם מוכיח על מחשבתם, ולפיכך אם מוכח שהכינו לשבת, ההכנה לכבוד שבת טובלת.

שחורות וכו'. כלומר, שנתחלף מקומן, ומצאו שחורות במקום לבנות ולבנות במקום שחורות, אסורות משום ספק, שהרי ספק מוכן לשבת טובל. ועיין בבה"א.

הלל עצמו וכו'. כלומר, וחביריו חלוקים עליו (רש"י).

כלכלה וכו'. כלומר, כלכלת שבת, ואעפ"י שלא ליקטה לעצמו, אלא לשלח לחבירו, נטבלה. ועיין בבה"א.

סוכי תאנה וכו'. כלומר, ענפי תאנה וכפות תמרים.

פטורין. מפני שאפשר שהתינוקות הכניסום על מנת לשחק בהם (ולא לאכילה), ואין המעשה מוכיח על המחשבה. ומעשה הפועלים (ומחשבתם) אינו מחייב את בעה"ב. ועיין בבה"א.

מלילות וכו'. כלומר, שמשפשף את השבולים ואוכל את הזרעונים כמו שהם, והוי ליה כמכניס אגוזים בקליפותיהם, וכבר נגמרה מלאכתן.

שלש חייב. מפני ששלש עושות גורן בשעורים.

אע"פ שמחזירן וכו'. צ"ל: אע"פ שאין מחזירן וכו', כגי' כי"ע. וברייתא זו מבארת את משנתנו (פ"ד מ"ג): ר' אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב, ומן הטמא פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר. כלומר, אם נטל בסתם ידים (שהן בחזקת מסואבות) זיתים מן המעטן הטהור נטבלו מפני שאינו יכול להחזיר את המותר, שהרי נטמאו הזיתים, ולא יחזיר זיתים טמאים למעטן טהור. וחכמים חולקים עליו, ואמרו לפניו שיכול להחזירן למעטן אחר. ועיין בבה"א.

כסבר וכו'. כוסבר הוא גד שבמקרא (coriander), ועיקרו לזרע שבו, אבל אם חשב עליה אח"כ לירק, באה במחשבת ירק, ומתעשרת זרע וירק.

נהגו בירקות וכו'. צ"ל: נהגו בירקו (כגי' הירושלמי), כלומר, נהגו בירקו של חרדל היתר, אפילו אם זרעו לירק, מפני שעיקרו לזרע, ובטלה דעתו אצל כל אדם. עיין בבה"א

המטליא וכו'. פירשו בבבלי שהיא תרכובת של זרע כרפס וזרע פשתן וזרע תלתן שנשרו יחד

כשהוא תורם וכו'. במשנתנו ספ"ד: הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפרס, ומשלימה התוספתא שאין תורמין מאחד על השני.

ואטונין והוצני וכו'. כלומר, זיתים מן המעטן (עטינין) שעדיין אין כיוצא בהן נמכרים בשוק, ופשתן שעדיין לא נכתש ולא נשרה.

מעשרן וכו'. כלומר, המקבל מעשרן וודאי, מפני שרוב בני אדם שולחים אותם טבלים, וממילא פטור המשלח מלעשרן, שהרי אינו מוציאן מידי מעשרות, והמקבל יעשרן.

ככל הפירות וכו'. וחייב המשלח לעשרן, מפני שהמקבל לא יעשרן אלא דמאי (ולא יתרום, ויעכב את המעשרות לעצמו, כדין דמאי), ונמצא מוציאן מידי מעשרות.

בחזקתן וכו'. כלומר, כמו שהיו, ואינו חושש לא לתוספת הגידולים ולא לספיחי שביעית.

בחזקתן וכו'. כלעיל, והטעם הוא, מפני שאינו רוצה בהשרשתם, אבל עלו מידי טומאתם, משום שהתורה ריבתה בטהרת זרעים, כמבואר בירושלמי.

בורר גסה וכו'. כלומר, אם הוא בורר מתוך גומת הלוף את המבושל, מבושל, ומניח ומשאיר שם את הדקים והקטנים, הדין הוא שאם ברר לתוך ידו פטור ואוכלן עראי, אבל אם ברר והניחם על הארץ, או שברר לתוך כלי נטבלו.

שנים ושלשה וכו'. כלומר, אם הפקיר סתם, יכול לחזור בו בתוך שלשת ימים הראשונים, וממילא חייב במעשרות אם חזר בו. וזו היא תקנת חכמים, עיין בבה"א.

יום אחד וכו'. כלומר, אם הפקיר לזמן, ומילתא דלא שכיחה לא גזרו בה.

בינו לבין אחר וכו'. כלומר, בין הוא בין אחר.

מי שזכה וכו'. כלומר, משזכה.

וקושר וכו'. ואינו חושש שמא הפקירו לאדם גרידא, ולא לבהמה.

לקט וכו'. ואפילו הוא עני, שהרי גוזל את שאר העניים, אבל משעקר, וכבר זכה, יכול להשליך לפני בהמתו.

אסיפת תאנים. כלומר, עונת סייפי התאנים, כשכבר נאספו הקייצות.

להוציא ממנו וכו'. כלומר, אפילו לקח על מנת להוציא חטים שנשארו בתבן פטור, מפני שהמוכר מכרו כתבן, והחטים בטלות לגבי התבן, והן הפקר.

חטים וכו'. מפני חייו של הלוקח.

לאופות לו וכו'. צ"ל: לאפות לה וכו' שקוצה לה (עיין בשנו"ס) וכו'. כלומר, לא ימציא לשכינתו תבשיל ועיסה אלא אם יודע שהיא עושה בטהרה, ומחמת גרם טומאה אתינן עלה.

וכן בן לוי. וכן לא יתן מעשרות לבן לוי אלא אם כן יודע שהוא עושה בטהרה. עיין בבה"א.

הרי שנתמנו לו וכו'. כלומר, חבר שנתמנו לו אריסין (כגון שירש או קנה שדה ואריסין בתוכה), שהרי החבר לא יוריד לכתחילה אריסין ע"ה לתוך שדהו.

מפריש וכו'. כלומר, כשמתקן את חלק האריס, מפריש זיתים טהורים ושמן טהור כנגד העישור של האריס ואומר (כצ"ל במקום: ואם אמ') מה שזיתים האילו של האריס ראויים לעשות שמן מעשרן בדרום השמן שהפריש מביתו. והוא מפריש מן הזיתים על הזיתים ומן השמן על השמן. עיין בבה"א.

פטור. צ"ל חייב (עיין בשנו"ס), שהרי נתחייבו ברשותו.

חייב. מלה זו באה מן הגליון כתיקון לשו' 47 (עיין מש"ש), ונכנסה שלא במקומה, וצריך למוחקה. ועיין בשנו"ס.

לקצור וכו'. כלומר, שאינו קונה אלא לכשיקצרנה, ונמצא שלא קנה אלא בתלוש, ואין כאן תוספת גידולים.

בעל בכי. שם מקום (Baalbek), ומפרשת התוספתא את סימניו, כדי שידעו למה התכוונה משנתנו.

דור אחד וכו'. כלומר, שורה אחת מקיפה את העמוד הפנימי, ואינו עשוי פרקים, פרקים.

של רכפה. שם מקום בחו"ל.

עוקצן. צ"ל: עוקצו, עיין בשנו"ס.

אלגוסין וכו'. צ"ל: אילו גסין וכו' (כגי' כי"ע), כלומר, אילו הגריסין הגסין המרובעין.

צרור. כנראה שכן קראו לחלק הקשה של העדשה.

הקלקס וכו'. לא נתברר לי טיבו. ועיין בבה"א.

הקנטין וכו'. עיין בבה"א.

שאין כיוצא בהן וכו'. ולפיכך נתנו בהם סימנים, כדי שידעו לאילו מינים התכוונה משנתנו. ועיין בבה"א.

האלרסין וכו'. עיין לעיל פ"א שו' 6 ובבה"א שם.

שכיוצא בהן וכו'. והרי מכירים אותם, ויודעים במה דברה משנתנו.

ושאר זרעוני גנה. ליתא בד. ועיין בבה"א.

אסטיס ובקיא. אסטיס היא isatis, ומשתמשים בו לצבע, עיין לעיל שביעית פ"ה שו' 15. וביקיא היא vicia, מין כרשינין.