עד שיטהר וכו'. כלומר, כל אילו שאמרו במשנתנו (פ"ז מ"ב) שאינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבן, אם ניטמא לפני שטהר אינו מביא קרבן טומאה, כר"ש וחכמים לעיל פ"ד, שו' 43 ואילך.

ומונה מיד וכו'. כלומר, שאמרו במשנתנו (פ"ז מ"ג) שמונה מיד אחרי שהוזה וטבל, ואינו מביא קרבן, אם ניטמא באותו יום בטומאה שהנזיר מגלח עליה מביא קרבן טומאה.

ערך בהמה וכו'. כלומר, סדר, ויותר נראה שצ"ל: עדר, כבשאר נוסחאות ומקבילות.

אין נזיר מגלח וכו'. מפני שטומאתן אינה מפורשת בתורה, אלא מהלכה. עיין בבה"א.

וקדשיו. כלומר, אם אכל קדשים בטומאת הגוף מן הטומאות שנמנו לעיל אינו חייב קרבן.

לתרומתן ולקדשים. כלומר, שנשרפין אם נטמאו בהן.

נזיר ומצורע וכו'. כלומר, נזיר שנצטרע אחר שהשלים ימי נזירותו, מהו שישלח את קרבנותיו, וימתין עד שיטהר מצרעתו, ויגלח תגלחת אחת ותעלה לו לצרעתו (לפני ימי ספרו) ולנזירותו, ויקיים מצות גילוח מבלי להקיף את ראשו פעמים.

להעביר שער וכו'. כלומר, להעבירו מכל וכל, אבל מצורע מעביר שער על מנת לגדלו כדי שיגלחנו שנית לפני שמביא קרבנותיו.

בימי גמרו. בבבלי: לימי חלוטו, כלומר מצורע שנתרפא ומגלח תגלחת ראשונה. ובזה הדין עמך שאין התגלחת עולה לשניהם, שהרי מצורע מגלח לגידול שער והנזיר להעברת שער.

בימי ספרו. כלומר, מצורע שכבר ספר שבעה ימים ומגלח עכשיו תגלחת שנייה, הרי אף הוא מגלח להעברת שער, כנזיר טהור.

לאחר ביאת מים וכו'. טעות ברורה, שהרי בנזיר טהור עסיקינן, והנכון במקבילות, וכאן נתחלפו השורות, וצ"ל: אילו זה מגלח לאחר דמים וכו'. והרי נזיר טהור מגלח לאחר זריקת דמים, ומצורע מגלח לפני זריקת דמים. ועיין להלן, שו' 26.

תעלה לו בטמא. והרי שניהם מגלחים לפני זריקת דמים.

לאחר דמים וכו'. כאן צ"ל: אילו זה מגלח לאחר ביאת מים וכו', עיין לעיל, שו' 23–24, ומש"ש.

תקון הדבר. כלומר שיש הבדל במהות התגלחת עצמה לבין שהיא להעברת שער, או שהיא לשם גידול שער. אבל הם לא קיבלו את ההבדל לא בין תגלחת לפני זריקת דמים ובין שלאחריה ולא בין לפני ביאת מים ובין שלאחריה.

לא תעלה לו בימי גמרו וכו'. כלומר, לא תעלה לו לנזיר טהור ומצורע תגלחת אחת, שהרי המצורע בימי גמרו מגלח לשם גידול שער, כלעיל, אבל תעלה לו בימי ספרו, שהרי שניהם מגלחים לשם העברת שער.

לא תעלה לו בטהור וכו'. כלומר, ואף בימי גמרו, נהי שלא תעלה לנזיר טהור, כלעיל, אבל תעלה לנזיר טמא, שהרי שניהם מגלחים לשם גידול שער.

ומצורע שנזר וכו'. צ"ל: ונזיר שנזר וכו'. והמסקנא היא שמגלח תגלחת אחת בנזיר שנצטרע (וגילח בימי ספרו בנזיר טהור, או בימי גמרו בנזיר טמא). וכן נזיר שנזר בתוך נזירותו מגלח תגלחת אחת לשניהם, ואעפ"י שמביא קרבנותיו בין הראשונה לשנייה אינו מגלח אלא תגלחת אחת, שתגלחת אינה מעכבת. ועיין בבה"א.

שני נזירין וכו'. כל ההלכות, עד "שלשים יום הראשנים" (בשו' 42), הם במשנתנו פ"ח מ"א. ועיין בבה"א.

שלך ספק. המלה "שלך" היא באשגרה מלעיל ומלהלן והיא מיותרת.

וקרבן טומאה שלך. צ"ל: וקרבן טומאה ספק.

אם גילח וכו'. כלומר, בשניהם, בין בשלשים יום הראשונים ובין באחרונים.

הוא עצמו וכו'. כלומר, הנזיר הראשון שהיה וודאי נזיר בראשונים, בין שהיה טהור ובין שהיה טמא, לוקה אם ניטמא בראשונים, אבל אם נטמא בשניים פטור, שמא היה נזיר טהור בראשונים, והשלים נזירותו אחרי הראשונים. אבל השני פטור בשניהם, שהרי בכל אחד מהם הוא ספק נזיר.