Brief Commentary on Nedarim Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נדרי זירוזין. כלומר, ומותרין.
אמ' קונם וכו'. בד: נדרי הבאי, אמר קונם וכו'. ואף לפנינו הכוונה כן, והברייתא דבוקה למשנתנו (פ"ג מ"ב) שמתירה נדרי הבאי.
תולין לחרגין וכו'. כלומר, החרגין והחרמין (ושניהם פקידי המלכות שבכוחם להחרים רכוש, עיין בבה"א) והמוכסים שרוצים לתפוס פירות של ישראל מותר לו לישראל לתלות את הפירות לתרומה (=בתרומה), כלומר לנדור שהפירות הן של תרומה, או שהן של גוי תקיף, או שהן של בית המלך, והנדרים מותרים, משום שהן נדרי אונסין.
לישראל. אבל אסור לתלות את הפירות בישראל תקיף, ואף שעכשיו החרג והחרם מפחדים ממנו, מצויים הם בעלי זרוע ליפול, ואח"כ יבואו ויגלגלו עליו גם את הפירות שתלו בו.
אסור בגרים וכו'. שאף גרים בכלל ישראל, והנודר מן הכלל אסור בפרט, אבל הנודר מן הפרט אינו אסור אלא בו.
ביתר ומוכר בפחות. הנכון הוא בכי"ע: לוקח בפחות ומוכר ביוקר, וממילא אין ישראל נהנין ממנו. ועיין בבה"א.
מאכל. כלומר, הנאת מאכל.
נכנס לבקרו. כלומר, למודר, משום דרכי שלום, ואעפ"י שהמבקר הדיר את החולה, מבקרו ומוכיח לו שאינו רוצה שימות. עיין בבה"א.
היה לו חלה וכו'. כלומר, אם היה לו למודר חולה בביתו אינו נכנס וכו', שהרי החולה יודע שלאו מחמת שנאה אליו אינו מבקרו, ואין כאן קפידא, אבל שואל בשלומו של החולה ע"י המודר, אעפ"י שהחולה הוא קרובו. ועיין בבה"א.
היה כהן וכו'. כלומר, אם המדיר היה כהן זורק על המודר דם חטאתו וכו'.
מפני דרכי שלום. טעם זה עונה גם על מה שאמרו לעיל, עיין בבה"א.
לא יורד וכו'. כלומר, אפילו בשביעית, משום שכבר חל הנדר לפני שביעית, עיין בשנו"ס ובבה"א.
בשביעית וכו'. כלומר, אם נדר ממנו בשביעית יורד וכו', שהרי השדה והנטיעות הם הפקר.
בטובת הנאתו. שהרי לא אסר את הככר על אחרים. ועיין בבה"א.
זה וזה וכו'. מפני שאין מעילה אלא בהקדיש ממש.
והלה נוטל ואוכל. פיסקא ממשנתנו (ספ"ד) שהתירה למדיר להפקיר מאכל אם אין לו למודר מה יאכל, והם שניהם בדרך.
ר' יוסה אומ' וכו'. צ"ל: אוס', אוסר (כמו שהוא בכי"ע ובקג"נ), מפני שקדם נדרו להפקרו, והוא סובר שאין הפקר יוצא מידי רשות המפקיר כל זמן שלא זכה בו אחר, ואם המודר זוכה בהפקר הרי הוא כמקבל מתנה ממנו. אבל אם הפקיר את נכסיו ואח"כ הדיר את חבירו, מותר המודר לזכות מן ההפקר, מפני שלא היתה דעת המדיר להדירו מנכסיו שכבר הפקירן, אעפ"י שהם עדיין ברשותו.
כשם ששניהן וכו'. כלומר, שותפין שנדרו הנאה זה מזה, עיין במשנתנו רפ"ה. ועיין בבה"א.
ראוי להדיר וכו'. צ"ל: רגיל להדיר וכו', כמו שמעתיקים הראשונים, עיין בבה"א.
של עולי בבל. ואם שנים הדירו הנאה זה מזה מותרים ברחבה זו.
אלא בפניו. כדי שלא יחשדנו שעבר על נדרו, או מפני הבושה, עיין בבה"א.