בסיטרות וכו'. בכי"ע: בטריות, ולפנינו צ"ל: באיטרות, באיטריות, והוא שם כולל לכל מיני רקיקים שהכילו שומשמין, דבש ושומן, ודינן כתבשיל וכמעשה קדירה רך, עיין בבה"א.

מותר ביורד וכו'. צ"ל: אסור ביורד לאילפס וכו', מותר ביורד לקדירה, כמו שהוא בכי"ע ובירושלמי ובבבלי. והטעם הוא שכל היורד לקדירה עלול לרדת לאילפס, אם רוצים לבשל מעט ובזמן קצר, אבל יש דברים שמתקנים באילפס גרידא, ולא בקדירה. ועיין בבה"א.

הנעשין בקדירה וכו'. בלשון בני אדם הבדילו בין מעשה קדירה לבין מעשה אילפס, וזה לחוד וזר לחוד.

מן הקיים וכו'. כלומר, מן הקום. ופירשו בירושלמי: חלבא מקטרא, חלב קשור. ויש מפרשים שהוא נסיובא דחלבא (serum). עיין בבה"א.

אסור. בד, בקג"נ ובכי"ע: מותר.

בקופה. כלומר, בקיפה, בבשר מצומק שנמחה בקדירה, או במקפה עבה מתבלין, עיין בבה"א.

ובהקיפו. בד: ובקיפה, ובבבלי: בקיפו. ואסר ר' יהודה משום שיש בו ברוטב ובמקפה טעם בשר. ועיין בבה"א.

ששם תולדתו וכו'. כגון תירוש, שמן ודבש שכוונתו לפעמים: יין, זיתים ותמרים, עיין בבה"א.

ואין דרך היוצא וכו'. כגון מי תותים, שאין תותים עומדים לסחיטה.

שאין דרכו וכו'. כגון זרעוני גינה שאינן נאכלין.

מן הצמר וכו'. ונדר ממנו מפני שהזיע מחמת המשא מ"מ מותר לטעון פשתן.

שדרכו להתכסות וכו'. כגון עורות כבשים, שמתכסים בעורות וגם בגיזי צמר.

ואין דרך היוצא וכו'. כגון שער עורות עזים, שאין מתכסים בו, אבל מתכסים בעורות עזים.

שאין דרכו וכו'. כגון קני צמר גפן, שאין מתכסין בהן, אבל מתכסים בשמיכות של צמר גפן.

בירקות שדה. משום שבשביעית אין ירקות גינה מצויים, וכוונתו לירקות שדה.

באספרגיס. כלומר, בקלחים הרכים שיוצאים משרשי הכרוב. וזה הכלל, הנודר מן העיקר אסור בטפילה, אבל לא להפך. וכן להלן.

מן הכרישין. כלומר, מן החציר. והיא פיסקא קטועה ממשנתנו פ"ו מ"ט: מן הכרישים, מותר בקפלוטות, והיינו בכרישין בעלי ראשים.

מותר בכרישין. כלומר, ואפילו במקום שקורין לקפלוטות כרישין, מפני שאפילו בכגון דא קפלוטות הן בכלל כרישין, אבל אין כרישין בכלל קפלוטות.

ור' יוסה מתיר. משום שהוא סובר שבני בצלים הוא מין אחר, עיין בבה"א.

באשישים. פירשו בירושלמי: עדשים קלויים וטחונים, מגובלין בדבש ומטוגנין.

ואסור לאפות. כלומר, אסור לאפות ולאכול, והכוונה לאכילה גרידא, ואגב ששנה "לכוס" שנה "לאפות" , והכוונה שאסור באפוייה.