שיעור וכו'. כלומר שיש בהם מצוה אפילו בכל שהוא, והמרבה הרי זה מוסיף במצוה. (ירושלמי).

והראיון. ראיית פנים בעזרה בג' רגלים.

וגמילות חסדים. כלומר בגופו, כגון ניחום אבלים והלוית המת, וכדומה.

מלמטה. כלומר מדרבנן אין פוחתין מאחת מששים, כמפורש במ"ב בפרקין.

מלמעלה. כלומר, אחרי שקצר שבולת אחת שחייבה את שדהו בפאה, יכול להשאיר את כל הנותר לעניים בתורת פאה.

כל שדהו וכו'. כלומר, לפני שקצר אפילו שבולת אחת.

שעושה פירות וכו'. פירש"י כגון חילול השם, שאדם חשוב עובר עבירה ואחרים למדים ממנו לעשות כן.

נותן אדם וכו'. כלומר מחלק אדם את הפיאה לג' חלקים, ונותן חלק אחד בתחילת הקצירה ואת השני באמצע הקצירה וכו'.

ואם נתן וכו'. כלומר, שנתן את כל שיעור הפיאה בין בתחילת הקצירה בין באמצעה יצא.

בין בסוף וכו'. לא שנינו כן אלא אגב גררא מן הרישא, שהרי מצות פיאה כדינה היא בסוף.

שיתן בסוף וכו'. כלומר, כשיעור המשתייר, אבל אינו נותן פיאה על הפיאה שהפריש.

אם שייר וכו'. כלומר, אם שייר מן השעור (של אחת מששים), והיינו שנתן כל שיעור הפיאה חוץ מקלח אחד. ומילתא באפי נפשא היא, ואינה דבוקה לרישא. (ר' אפרים אשכנזי למשנתנו).

ואם לאו וכו'. שנתן את כל השיעור וכבר יצא ידי חובת פיאה. וכל דברי ר' יהודה כאן אינם אלא פיסקא ממשנתנו, ולה נסמכה הבבא שלהלן.

אמ' ר' יהודה וכו'. הם דברי ר' יהודה שלעיל הם דברי ר' יהודה כאן, אלא שלעיל היא פיסקא ממשנתנו וכאן הוא ניסוח התוספתא שאינו נותן משום הפקר אלא אם כבר נתן בתחילה כשיעור.

לא נתן וכו'. ברייתא אחריתא היא ואינה דבוקה לרישא.

שלא מרח וכו'. כלומר לפני זריית התבואה (או החלקת פני הכרי), והיינו לפני שנגמרה מלאכת הכרי למעשרות.

לעני מדעתו. כלומר מודעתו, קרובו (עיין רות רבה ב', א').

שלקיטתו כאחד וכו'. וכל שאין לקיטתו בזמן אחד, או שאין מכנסו לקיום, פטור מן הפאה. (פ"א מ"ד).

רטובות וכו'. כלומר תמרות לחות ומלאות שהיו גודרים אותן מן האילן מיד אחרי בישולן.

השיזפין. פרי דומה לשזיפים שלנו, אלא שהוא קטן ממנו, עיין בבה"א.

בנות שוח. אילן שהיה נקרא תאנה לבנה, שם עממי לאורן הגדל בארץ חלב. עיין בבה"א.

וחלחלחין. הוא פורקדן שבמשנת כלאים, והירושלמי מפרשו: גילבונא, ממיני הקטניות הנאכלות, עיין בבה"א.

אילו מפסיקין וכו'. כלומר, וע"י ההפסק הן חשובות שתי שדות, ואין מפרישין משדה על חברתה.

והשלולית. כלומר, אמת המים, עיין בבה"א.

וזרע. כלומר, וזרע אחר (כגי' כי"ע) באמצע השדה מפסיק.

וקוצר לשחת. מפני שחייב בפיאה על השחת מיניה וביה דווקא, ואין כאן התחלת קצירה לחייב את כל השדה בפיאה, עיין בבה"א.

של פתיח. תלמים רחבים שעושים בני אדם, כשמתחילים לפתוח את האדמה בחרישה ראשונה. ואמת המים וכו'. מכאן מתחילים דברי ר' יהודה שלהלן. והוא מבאר שאינה יכולה ליקצר כאחת פירושו שאינו יכול לעמוד בצד אחד ולקצור בצד שני. עיין בבה"א.

הכל מודים וכו'. כלומר, אפילו ר"מ (בפ"א מ"ב), הסובר שהקוצר לשחת מפסיק אפילו בלא חרש, מצריך כאן חרישה, שהרי אין כאן חיוב פיאה כלל, והויא לה כשדה שנזרעה ולא צמחה.

מן האחד וכו'. כלומר, מן המשוייר, כגי' ד וכי"ע.

מעורבין וכו'. כלומר, שהמדרגות עולות על ההר בשיפוע ובעיגולים.

המארג וכו'. כלומר, המנמר את שדהו, ומחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן (עיין פ"ג מ"ג). עיין בבה"א.

לתוך ביתו וכו'. כלומר, לתוך ביתו לאכילה ולא לגיתו לעשותן יין.

ופטור וכו'. מפני שאין בצירה אלא ע"מ לעשות יין.

וחייב בעוללות. שהרי הן של עניים מתחילת גידולן, ואינן תלויות בדעתו של בעה"ב בבצירה.

והמידל וכו'. כלומר, והמידל בבצלים שהוא שולף את הבצלים שבנתים כדי לתת ריוח לשאר הבצלים על מנת שיתעבו, כמפורש במשנתנו פ"ג מ"ג. ועיין בבה"א.

נותן וכו'. מפני שעיקר הלקיטה היא מפני תקנת הנשארים, ואין כאן קצירה, והבצלים שהידל פטורים מן הפאה.

המקטף וכו'. ודווקא קצירה ודכוותה (כגון עקירה ותלישה) מחייבת בפאה. ונקטו כאן הכנסה לבית ע"מ לאכול מיד, מפני שאין דרך לקטוף את כל השדה לגורן, ועיין בבה"א.

וחייב במעשרות. מפני שחיוב מעשר אינו בא מחמת הקצירה.

וכתב לאשתו וכו'. לפי גי' ד וכי"ע, אין הת"ק מזכיר כאן כתיבה כלל, אלא שהניח או שייר לאשתו וכו', והיא לא מיחתה.

שייר קרקע וכו'. פירשו בבבלי שכל זמן ששייר האדון לעצמו זכות בתוך השטר אין העבד משתחרר בגט זה מפני שאין הוא כרות גיטא, כלומר אינו כרות לגמרי מבעליו בגט זה.

מאחד מרובו וכו'. צ"ל: מאחד מריבו (=מריבוא), כלומר שסתם את השיעור, ונתן רשות ליורשיו לבחור אחד מריבוא מנכסיו בכל מקום שירצו, והרי הם יכולים לבחור חלק זה בעבד גופו, ונמצא ששייר בעבד, ואינו משוחרר כלל. (פיה"מ להר"מ).

בנכסים וכו'. כלומר, זכה בעצמו, שהרי אף הוא בכלל נכסים, ואין מתקיים דבור כל נכסי אלא בעבד בלבד. עיין בבה"א.