ולא הביא גזילו וכו'. כלומר, גזל שכפר בו ונשבע עליו, שחייב אשם ומחזיר את הגזל, והוא מחוייב להביא את גזילו לפני אשמו, ואם הקדים אשמו שחיטתו פסולה, משום שהוא מחוסר זמן בבעלים, ושלא כדין הפסח שבמשנ' פ"ה מ"ג, שהרי בדיעבד אם שחט את הפסח קודם לתמיד כשר, עיי"ש.

תעבר צורתו. כלומר, מחכים עד שיפסל בלינה, ואינו נשרף מיד.

מעילתו. כלומר, שמעל בקדשים, והביא את אשמו לפני שהביא כסף המעילה.

ומחוסרי כפרה. כלומר, שנתעכב ולא הביא קרבנו לפני התמיד.

מחוסרי כפרה. כלומר, בשאר ימות השנה, כמפורש בבבלי.

ומורקו וכו'. אעפ"י שבקדשים מצוה למרק, מ"מ המירוק אינו מעכב, וכמחתך בשר בעלמא הוא, וכבר הוכשר בשחיטה.

לטמאים ולטהורים. ליתא בכי"ע, ולפנינו היא השלמה מיותרת ממשנתנו, ובהם אף אבא שאול (עיין להלן) מודה.

מקצתו ככולו. שהרי אפילו לא חשב לאכול אלא כזית חוץ לזמנו פיגל את כל הקרבן.

טומאה לא עשה בה וכו'. כלומר, אם שחט לטהורים ולטמאים, אף אבא שאול מודה שהוא כשר. ולפי הגירסא שלפנינו (לעיל שו' 14) פירושו, שאם נטמא מקצת הבשר לא נטמא השאר אם אינו מחובר לו. עיין בבה"א.

זמן שאין נוהג וכו'. כלומר, שהרי הזמן אינו שוה בכל הקדשים, ולא עוד שבפסח אינו נאכל לשיטת ר"א אלא עד חצות, מה שאין כן טמאים שאסורים בכל הקדשים.

שהותרה מכללה. כלומר, בציבור.

ואחד הזורק וכו'. כולם אם עשו כן על החמץ עוברים בלא תעשה.

אין חמץ וכו'. כלומר, אעפ"י שיש חמץ בעזרה.

עובר וכו'. צ"ל: אינו עובר, כהגהת המפרשים ע"פ הבבלי. ובבא זו חוזרת לרישא, כלומר השוחט וכו'. עובר, אבל המולק אינו עובר.

לשמו חייב. כלומר, אם עשהו על החמץ. והוא מדברי ר' שמעון, עיין בשנו"ס ובבה"א.

שהן ראויין לביא וכו'. כלומר, שהבעלין ראויין להביא פסח, שנדחו לפסח שני, והפסח שקרב בחול המועד היה ראוי להקרב בפסח שני, בזה אם שחטו בחוה"מ לשם פסח פסול, ופטור כשעשה אותו על החמץ.

שאין ראוין לביא וכו'. כגון שפסח זה נמצא אחר שכבר הקריבו הבעלים את הפסח בזמנו, וחזקתו לשלמים, ואפילו שחטו בחוה"מ לשם פסח כשר, וחייב אם עשה אותו על החמץ.

אמ' ר' שמעון וכו'. ר' שמעון חוזר על עצם הדין של שחיטת הפסח, כדי להסביר את דבריו (עיין מ"ש לעיל שו' 26), והוא מעין הסיגנון: שהיה ר' שמעון אומר.

פסח אחר. כלומר, אם יפסל זה, והיינו שלא הקריב בזמנו וחייב בפסח שני. ועיין בשנו"ס ובבה"א.

אחרים. כלומר, קרבנות אחרים.

אמ' לו ר' ליעזר וכו'. כלומר, לפי הק"ו שלך אנו יכולים להכשיר גם פסח שלא לשמו בערב הפסח, והרי בכגון דא הוא פסול לכולי עלמא.

לשם שמו ולשם אחרים. כלומר, כשם שהוא כשר לשמו יהא כשר גם לשם קרבנות אחרים.

וכן אתה אומ'? לומ' וכו'. כלומר, וכי כן תאמר שהפסח ששחטו לשם אחרים כשר, בתמיה. אלא לומר, אלא כלומר (עיין בשנו"ס) ק"ו שדרשת יש לו תשובה, והיינו: מפני מה וכו'.

לשם אחרים. אם הוא עוקר את שמו ושוחטו לשם שלמים בשאר ימות השנה כשר לכולי עלמא.

אינו דין וכו'. כלומר, לפיכך אינו מן הדין שיכשרו אחרים לשמו. ועיין בשנו"ס.

הורעת כח פסח וכו'. כלומר, בכל ימות השנה גרעת את כח הפסח מלהפסל בעשייתו לשם שלמים, ובזמנו של פסח נתת כח לשלמים שייפסלו בעשייתם לשם פסח, והרי כח הפסח בזמנו חזק שנפסל שלא לשמו, מה שאין כן שלמים.

מצינו שמקדיש פסח וכו'. צ"ל: שמ[המ]קדיש פסח וכו' (עיין בבה"א), כלומר, ממותר הפסח, שהקדיש מעות לפסחו, וקנה פסח והותירו לו מעות, מקריב בהם שלמים.

שאין מהקדישה באו שלמים וכו'. צ"ל: שאין הקדישה בא משלמים (כלומר, שאין מותר שלמים בא חטאת), וכשרים לשמה שלמים.

בארבעה עשר וכו'. כלומר, אעפ"י ששוחטו כדי לאוכלו שלא כהלכה, אין דינו כשוחטו שלא לאוכליו.

שלא לשמו וכו'. כלומר, ששחטו שלא כדין, ויש כאן פשיעה גמורה.

עד שלא יתחילו וכו'. כלומר, עד שלא התחילו בני חבורה לאכול ממנו, ועדיין הוא ברשותו, נאמן. עיין בבה"א.

בשלש כתים. כל העם נחלק לשלש כתים, ונתמלאה העזרה מכת הראשונה, ועשו את פסחיהם ויצאו, וכן השניה וכו'.

ובשבת מלבישו וכו'. כלומר, בשבת שאינו יכול לצלותו מבעוד יום, ואף אינו יכול להוציאו לביתו בירושלים, מלביש את הפסח בעורו, ויוצא.

עד מקום חזה. כדי שיוכל להוציא אמוריו להקטרה.

בשורה. בשירה, בשיר, עיין בשנו"ס ובבה"א.

אם גמרו וכו'. שהיה העם מרובה, וגמרו את ההלל, ועדיין לא גמרו את עשיית פסחיהם שונים את ההלל וכו'. וכל כת וכת מן השלש כיתות אמרו לכל הפחות שתי פעמים את כל ההלל.

כת שלישית וכו'. כלומר, ר' יהודה חולק וסובר שכת שלישית לא הספיקה לומר את כל ההלל אפילו פעם אחת.

ומרגילין וכו'. כלומר, ממשיכין, עיין בבה"א.

פוקקין את העזרה. כלומר, שהיו פוקקין את הנקבים שדרכם היה יוצא הדם מן הרצפה לאמה, וכולם מודים בזה, ואינו עניין לפקיקת העזרה שלעיל, שו' 72. ושם היו פוקקין את העזרה, כדי להמשיך לה את אמת המים, לשם שטיפה, ושלא ברצון חכמים. אבל כאן עשו כן לדעת ר' יהודה כדי שלא יצא כל הדם, שנשפך מן הכלי, ויוכל אח"כ למלא כוס מן התערובת.

והיו מפקיעין. מבקיעין, בוקעין.

הלכה וישבה וכו'. כלומר, חולק על משנתנו הסוברת שהשלישית נשארה במקומה בעזרה, אלא יצאה לעזרת נשים כדי שתוכל לשבת.

משלש מאות וכו'. כלומר, תמידי שבתות ומוספיהן, ושל ימים טובים וראשי חדשים, ושל חול המועד (שחלו להיות בשבת). והוא לשון גוזמא.

חברו עליו וכו'. כלומר, נטפלו לו, ולא הסכימו לו.

פסח יחיד. כלומר, אפילו במקום שרוב הציבור אין עושין את הפסח (שנטמאו בטומאה היוצאת מגופן, כגון זיבה וצרעת), והיחידים מקריבים את הפסח בטהרה.

מוכין. מעוכין, עיין בשנו"ס.