לתנור וכו'. כלומר, אעפ"י שאסור לצלות כן בשאר ערבי שבתות, שאני הכא שבני חבורה זריזין הן, ולא יבואו לחתות בגחלים.

למודין וכו'. כלומר, נסרים, והוא כיסוי עראי, ולא היו ממרחים אותו בטיט.

נותן וכו'. כלומר, או נותן עליו כסוי ממש.

מבקרו וכו'. כלומר, מבחנו אם ניצלה, ואינו מוציאו, עיין להלן.

מחזירין וכו'. כלומר, בשבת, אם נצלה כל צורכו. עיין בבה"א.

חתכות. כלומר, שצלאו מתחילה חתיכות, ואפילו נצלו כל צורכן, מתוך שחתיכות נצלות בזמן מועט, ויש לחשוש שמא יתן אותן סמוך לחשיכה ולא ייצלו כל צורכן, ויטלן כשהן נא ויפסלו, שהרי אי אפשר להחזיר אותן, ועיין בבה"א.

חתכות וכו'. מפני שנראה כבשר חול, ואין מחזירין אותו בשבת, אפילו נצלה כל צורכו.

על האברין וכו'. שהן נראין שהן מקרבן פסח, שחשש בהן משום שבירת העצם.

יתום וכו'. כלומר, יתום קטן, עיין בבה"א.

עד שישחט. אבל לאחר שחיטה, אפילו לפני זריקה, אין נימנין אף לר' שמעון.

וכולן וכו'. כלומר, הללו שנשנו בסיפא: הקטנים וכו'. עיין בבה"א.

או ששחט וכו'. צ"ל: ושחט וכו', כגי' כי"ע.

אוכל משל שניהן. כלומר, ממי שירצה, אם השותפין אינם מקפידים זה על זה.

אוכל משל רבו. צ"ל: לא יאכל משל רבו, כגי' כי"ל, שהרי הוקבע בפסח שנשחט ראשון.

שכח רבו וכו'. הדברים דבוקים למשנתנו פ"ח מ"ב, והכוונה לבעל הבית שאמר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח, ושכח רבו מה אמר לו (כלומר שכח אם צוה לו לשחוט גדי, או טלה), והעבד שחט גדי וטלה שניהם יוצאים לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני. והתוספתא מחייבת בפסח שני, ומשנתנו הנ"ל, כר' נתן להלן. ועיין בבה"א.

שכבר נזרק וכו'. כלומר, יוצאין בזריקה בלא אכילה, ואפילו בנידון שלנו שלא יכלו לאכול אותו משום ספק, מ"מ כיון שפסח אחד היה כשר מחמת עצמו, פטורין מפסח שני.

אין צריכין וכו'. כלומר, ואפילו ברישא, שנמנו אלף על פסח אחד, עיין בבה"א.

הרשות בידן וכו'. כלומר, מותר להוסיף על המנויין, אעפ"י שהן מוכרין מקצת חלקן, ואין דינן כמוכר קדשיו שלא עשה ולא כלום, ודין פסח שאני, עיין בבה"א.

רצו להמשך וכו'. כלומר, ובני חבורה יכולים למכור את כל חלקם בפסח לאחרים, ובלבד שלא ימכרו כולם בבת אחת ולא יניחו את הפסח בלי בעלים.

הרשות בידו כלומר, דין יחיד כדין חבורה.

מחבורה ראשונה. כלומר, שלא יהא הטפל (המנוי הנוסף לאחר ההקדש) עיקר.

הרשות בידן וכו'. התוספתא חוזרת על הבבות שלעיל כדי ללמד, שהמעות שקבלו בעד המכירה הן חולין, בין בחבורה ובין ביחיד, ויכולים להמנות על פסח אחר בחנם, או בכסף אחר.

על חגיגתו וכו'. כלומר, על החגיגה הבאה עם הפסח.

המוכר עולתו וכו'. וכל ההלכות שנשנו לעיל לא נאמרו אלא בפסח ובחגיגה הבאה עמו שלכך הקדישן משעה ראשונה.

שמתו מקצתן וכו'. כלומר, אין הפסח נפסל אלא כשמתו, או נטמאו, כל בני החבורה.

ידיו רפות וכו'. כלומר, כינוי לחזקות שהוא חוטף ואוכל הרבה. ועיין בשנו"ס ובבה"א.

סבול. תערובת סעודה, שכל אחד נותן את חלקו.

רצו לעשות וכו'. חוזר לרישא, ואף שנתנו לו את חלקו בפסח, יכול לאכול את חלקו יחד עמהם, ועיין בבה"א.

מוסגר וכו'. כלומר, מוסגר שאינו זקוק לקרבן שוחטין עליו ביום שביעי לטהרתו ואעפ"י שבשעת שחיטה אסור בקדשים שהוא טבול יום, אבל הרי בלילה יהא מותר, ואינו מחוסר מעשה, והערב שמש ממילא אתי.

מוחלט וכו'. שהוא אסור בקדשים עד שיביא קרבנו ביום השמיני לטהרתו שוחטין עליו בשמיני, אעפ"י שעדיין לא קרבה חטאתו, משום שחזקה אין ב"ד מתעצלין בו, ובערב יהא מותר בקדשים.

יום ארבעים וכו'. כלומר, יולדת שהפילה זכר ליום ארבעים לטבילתה, או נקבה ליום שמונים לטבילתה, ולא ראתה דם בלידתה, שוחטין עליה באותו יום, שהרי אינה חייבת בקרבן. והברייתא מוסיפה שלאו דווקא זב בן שתי ראייות, שומרת יום כנגד יום (כמשנתנו), ומצורע ומצורעת שטהרו מתוך הסגר יתכן שאינם מחוסרי כפרה, אלא פעמים שאף יולדת כיוצא בהם, עיין בבה"א.

וכולן שנטמאו וכו'. הברייתא סמוכה למשנתנו (פ"ח מ"ה): זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי וכו'. וכוונתה: וכולן (כלומר, זב בן שתי ראיות, שומרת יום כנגד יום בין אם ראתה יום אחד, בין ראתה שני ימים) שנטמאו (כלומר, שראו זיבה, לובן באיש, ואודם באשה) בין לפני זריקה בין לאחר זריקה חייבין בפסח שני, שהרי נטמאו למפרע, דומיא דמפקח בגל, שהוא חייב בפסח שני, אם נטמא. ועיין בבה"א.

פעמים שהן וכו'. כלומר, המנויים במ"ו (החולה והזקן שאם אירע בהם פסול פטורין מלעשות פסח שני). עיין בבה"א. שאין מפקיח וכו'. כנראה שצ"ל: שמפקיח וכו'.

בצד השני הרי הן וכו'. יש כאן השמטה ע"י הדומות וצ"ל: הרי [הוא כיוצא בהן, ופטור מלעשות פסח שני. היה גל עגול] הרי הן כיוצא בו, וצריכין וכו'. עיין בשנו"ס.

וכולן שנטמאו וכו'. כלומר, אבל "כולן" ששנה הת"ק כאן שו' 46) שנטמאו לאחר זריקת דמים הרי מפקח הגל כיוצא בהן, שצריכין לעשות פסח שני, וגם הוא (בגל עגול) טמא למפרע, וצריך לעשות פסח שני, אף שנתגלה המת לאחר זריקה.

היה טמא וכו'. כלומר, זב בן שתי ראיות ביום השביעי, ושומרת יום כנגד יום ביום השמירה שטבלו לאחר שחיטה, או טהור שלא היה טמא כלל בשעת שחיטה, וראה זיבה בין שחיטה לזריקה. ועיין בבה"א.

אין אוכל. ואעפ"י שטבל מיד לאחר שראה זוב, ובשעת זמן האכילה הרי כבר העריב שמשו אינו אוכל, שהרי לא היה ראוי בשעת זריקה.

וצריך לעשות פסח וכו'. שהרי לא היה ראוי כלל לאכול בשעת זריקה (או בשעת שחיטה).

פטורין מלעשות וכו'. שהרי איפשר שהיו ראויין בשעת זריקה, והספק נולד לאחר זריקה, וכבר נתכפרו, ומספק אין מביאין חולין לעזרה, והיא כרבנן לשיטת הירושלמי והתוספתא, אבל לר' נתן פטורין כל הספיקות, אפילו נולד הספק לפני הזריקה, עיין בבה"א.

כל הספיקות וכו'. כלומר, הספיקות שנשנו לעיל שהספק הוא בזריקה.

ופטורה. והוא סובר שהיא מטמאה מכאן ולהבא, וחולק על הת"ק לעיל, שו' 46. עיין בבה"א.

אבל ערל וכו'. כלומר, אין דינו כאונן שבמשנתנו (פ"ח מ"ח) שטובל ואוכל פסחו לערב, משום שערל מחוסר מעשה בגופו, אעפ"י שבידו ובדעתו למול אחר הזריקה.

בערל זכר וכו'. כלומר, בערל ישראל שמל בערב הפסח לפני שחיטה, ואינו כפורש מן הקבר, אפילו לדעת בית הלל.

שפחה שטבלה. שהרי צריכה הזייה.

אצטדריוטות וכו'. כלומר, חיילים ושומרי הפתחים רומאים.

שנטמא אחד מהן וכו'. כלומר, לפני זריקה, וכולן אין ראויין לאכילה, ונמצא שזרקו את הדם על פסח שאינו נאכל, חייבין בפסח שני, וכרבנן הסוברים שאין פסח אלא לאכילה.

אפי' מן הצדקה. כלומר, שהומנה בצדקה שעשה אתו, בחנם.

אומרין להן וכו'. כלומר, בני החבורה השנייה, אומרים לבני החבורה הראשונה: אכלו את הפסח שנשאר שהוא שלכם.

ונמצא יבולת וכו'. כלומר, בפסח שאכלו באחרונה, והוברר הדבר למפרע שהפסח שלהם היה פסול חייבים בפסח שני לכולי עלמא. עיין בבה"א. אבל הללו שלא אכלו כלל נפטרו, שהרי הפסח שלהם היה כשר, והיו ראויים לאכילה בשעת זריקה, אלא שלא אכלו את פסחיהם, ופטורים מפסח שני אפילו לרבנן.

וטעו ואכלו וכו'. כלומר, שקרה להם בשנייה כשם שקרה להם בפסח ראשון, ואכלו פסח של חבורה אחרת.

צריכין לעשות וכו'. כלומר, לא יצאו ידי חובתן.

ונמצאת יבולת וכו'. כלומר, לפני זריקה, והוברר הדבר שנזרק הדם על פסח שאינו נאכל, וחייבין בפסח שני אפילו לרבנן.