מזידין. כלומר, שיודעין את האמת אלא שמעברין לצורך שלא יחול יוה"כ בערב שבת, או ביום א', וכדומה.

על שלשים. צ"ל על שלשים [וא'], ובבא זו מבארת את שלפניה: לפני זמנו הוא יום כ"ט, ולאחר עיבורו הוא יום ל"ב, ואף שאמרו לעיל קדשוהו אנוסין וכו' מקודש, היינו דווקא שקדשוהו ביום ל' (במקום ל"א) או ביום ל"א (במקום יום ל').

חודש וכו'. כלומר, עלת חדש בחדשו (במדבר כ"ח, י"ד), והיינו עולת החודש אתם חייבים בעת חדושו דווקא.

יום וכו'. כלומר, ובחמשה עשר יום לחדש (ויקרא כ"ג, ו'), ודרשו יום אחד לחדש (לירח החדש). ועיין בבה"א.

ובמסעות וכו'. כלומר, ובמסעות העדה במדבר.

הן תוקעין וכו'. כלומר, במסעות ובהקהל העדה, אבל לא לדורות, עיין בבה"א.

אם מעכב וכו'. כלומר, שלא סתמו יפה. ועיין בבה"א.

ואין מוציאי' וכו'. שאין חייבין אלא מספק, ולפיכך אין מוציאין, שמא הם פטורין, כמשנ' ספ"ג.

טומטום אינו וכו'. משום שכל אחד הוא ספק איש ספק אשה, ושמא התוקעת היא אשה, והשומע הוא איש.

אם כיון לבו וכו'. כלומר, אעפ"י שעיקר כוונתו בתחילה היתה להתעסק בעלמא, אבל כששמע את קול השופר כיוון את לבו למצוה (עיין להלן, שו' 29), אין דינו כשומע מן המתעסק, שהרי הוא התוקע והוא המתכוין, ומיד כשכיון יצא מידי מתעסק. ובתוקע ומתלמד וכו' הפירוש פשוט, שעיקר מטרתו היתה להתלמד, או ללמד, מ"מ הואיל והתכוין גם למצות שופר יצא. ועיין בבה"א.

יתירה וכו'. כלומר [מעלה] יתירה. ושיטת הירושלמי היא שמדבר תורה היו תוקעים בכל ירושלים, אפילו שלא במקום ב"ד, מה שאין כן ביבנה, ועוד היתה בירושלים מעלה יתירה וכו'. עיין בבה"א.

שלשה דברים וכו'. כלומר, כולם יחד.

אם לא נראה וכו'. כלומר, לאו דווקא בכל החדשים (כלעיל פ"א, שו' 74), אלא אפילו בתשרי הדין כן. ועיין בבה"א.

אם לא נראה וכו'. שמא צ"ל: אפילו נראה (כהגהת בעל תוס"ב, ע"פ הירושלמי והבבלי) וכו'.

שכבר חדש שלפניו וכו'. כלומר, שהירח החדש שבפניו כבר קידשו, והמולד מקדש, ואין ב"ד מקדשין, אלא מקיימין (כמפורש בירושלמי), והיינו שאין מבטלין אותו, ואם לא אמרו כלום הוא מקודש מאליו, עיין בבה"א.

אם באו עדים וכו'. כלומר, אפילו לאחר תקנה (משנ' פ"ד מ"ד) שהתקינו שלא יהו מקבלים את העדים לאחר המנחה, מ"מ תוקעין היו (והכל הוא מדברי ר"ש בן אלעזר שלעיל), שהיום מקודש מאליו, שהרי ידוע שיש עדים ויש כאן חדש, עיין מ"ש לעיל בסמוך.

מוסיפין קרבין וכו'. כלומר, אבל אין מוספין, מוספי ר"ה, קריבין אלא עד שיקדשו את החודש, הואיל וב"ד לא קיימו אותו מאתמול, יש בידם רשות להקריב את קרבנות ר"ח למחרתו, ואין אומרים בכגון דא עבר זמנו בטל קרבנו, ולעניין מועדות מונין מן הראשון, והמניין לחוד, והקרבנות לחוד, עיין בבה"א. והכל הוא לפי שיטת ר"ש בן אלעזר שלעיל.

דברים אילו וכו'. כלומר, שיקבלו את עדי החדש כל היום.

קדשהו וכו'. כלומר, באיסור עשיית מלאכה.

שבות וכו'. כלומר, שבות ממלאכה, שהרי הוא העיקר, ובו פותח הכתוב.

כדברי ר' עקיבא וכו'. כלומר, שכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע, כמשנ' פ"ד מ"ה (בנוסחאות שלנו).

כדברי ר' יוחנן וכו'. כלומר, שכולל מלכיות עם קדושת השם (בברכה שלישית, בברכת אתה קדוש), ואינו תוקע, ואומר קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע וכו', כמשנ' הנ"ל.

[עם הזכרונות]. כלומר, אומר מלכיות ותוקע, כולל קדושת היום עם הזכרונות ותוקע וכו'. ולשיטתו אומר קדושת היום בברכה חמישית. אבל עיין בבה"א.

רביעית וכו'. צ"ל: אמצעית וכו' אמצעית, כמו שהוא בכל המקבילות, שהרי לשיטתו אומרה חמישית, שהיא אמצעית בתשע ברכות של ר"ה. ובכל יום שיש בו מוסף אומרה רביעית שהיא אמצעית בשבע ברכות. אבל עיין בבה"א.

אמצעית וכו'. צ"ל: רביעית וכו' רביעית, כמו שהוא בכל המקבילות, והוא סובר כר' עקיבא שאומר קדושת היום עם המלכיות שהיא ברכה רביעית. כשם שאומרה רביעית בכל יום שיש בו מוסף. אבל עיין בבה"א.

כך היינו נוהגין וכו'. ופירשו בבבלי שהכוונה שהיו תוקעין למלכיות, אבל לא לגמרי כר"ע, שהרי רשב"ג בעצמו חולק עליו, וסובר (לעיל שו' 46) שכולל קדושת היום עם הזכרונות, ולדברי ר"ע אומר קדושת היום עם המלכיות. ועיין בבה"א.

בפני עצמה. כלומר, ואינה עולה למניין.

עם הזכרונות וכו'. כלומר, שכלל מלכיות עם הזכרונות בברכה אחת וכו'.

לא היה אומרן וכו'. פירש"י שלר' יהודה "תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא".

לא היה וכו'. כשיטתו לעיל, שו' 64, שתרועה לאו לשון שופר.

וקול שופר וכו'. כלומר, הריעו לפני המלך וכו'.

עם השופרות בלבד. בכי"ע: עם המלכיות בלבד. והפירוש הוא משום שנזכר "בחצוצרות וקול שופר", ומשמע שהעיקר הן החצוצרות והשופר טפל, ש"מ שאינו שייך לשופר של ר"ה. ועיין בבה"א.

מלכות שאין עמהן וכו'. שמא צ"ל: אלהות שאין וכו'. עיין בבה"א.

אומרן וכו'. שאלהות עולה במקום מלכות, וכמחלוקתם לעיל.

בפני עצמו. כלומר, ר' יוסה מונה אותן כשתים.

לעניין הקשת וכו'. כלומר, בראשית ט', ט"ו-ט"ז.

בעניין גדעון וכו'. כלומר, שופטים ז', ויהושע ו'.

כל אחד ואחד וכו'. כלומר, כל השופרות שנאמרו בגדעון אומרן בפני עצמן, וכל השופרות שנאמרו ביהושע אומרן בפני עצמן.

בשעת מעשה לעצמן וכו'. כלומר, אף השופרות בעניין גדעון נמנים שנים, והיינו האמורים בשעת מעשה (שופטים ז', י"ט ואילך) לעצמן, והאמורים בשעת ציווי (שם ז' י"ח) לעצמן, וכן ביהושע, בשעת מעשה (יהושע ו', י"ג ואילך) לעצמן ובשעת ציווי (שם ו', ד' ואילך) לעצמן.

כאחד. ולא האזין כלל למה שאינו צריך, ועיין בבה"א.

אפי' בסירוגין וכו'. כלומר, בשהיות גדולות בין הקולות.

וברכות. כלומר, מלכיות זכרונות ושופרות שבתפילה.

אלא אחת. כלומר, התקיעה האחרונה, אבל הראשונות בטלו, משום שהתרועה היתירה הפסיקה בין התרועה לתקיעה השנייה. ועכשיו עולה לו התקיעה האחרונה לתקיעה ראשונה.

בנשימה אחת. כלומר, שתקע באחת מתוך שלפניה, ואין לראשונה סוף, לאמצעית לא תחילה ולא סוף, ולאחרונה אין תחילה.

שמע וכו'. כלומר, שמע בנשימה אחת וכו'. עיין להלן.

תקיעה מזה ותרועה מזה. נראה שצ"ל: ותרועה מזה יצא, כגי' כי"ל והבבלי. ופירושו יצא, אפילו שמע בנשימה אחת, כלומר, שאפילו התחיל להאזין לתרועה לפני שהפסיק הראשון אחרי התקיעה וכו', יצא, ואין דינו כתוקע בנשימה אחת שלעיל, משום שהשומע משני בני אדם דינו כהפסיק בין הקולות. והסיגנון להלן הוא באשגרה מלעיל, שו' 82. ועיין בבה"א.

מתלמדין לתקוע וכו'. כלומר, לקטנים שהגיעו לחינוך, אבל לא נשים ולא קטנים שלא הגיעו לחינוך, אבל אם תקעו בעצמן אין מעכבין אותן. ועיין בבה"א.

מתפלל עשר וכו'. כלומר, בשחרית, ולפני שהעבירו את התקיעות לתפילת מוסף (עיין בבה"א), ולב"ש אומר ברכת שבת לעצמה.

ומתחיל בשל שבת וכו'. כלומר, שאומר מקודם ברכת שבת, עיין בבה"א.

ואמ' שבע וכו'. כלומר, ביו"ט שחל להיות בשבת.

לקצר בכולם. ומוטב לקצר בכל הברכות ולחתום בנוסח כל ברכה וברכה מאשר להשמיט ברכה אחת כולה. ועיין בבה"א.

אמ' להם...שאינו יודע. כ"ז חסר בכי"ל. ולפנינו נוסחא כפולה.

אמ' להם וכו'. בכי"ל ובבבלי: אמרו לו וכו'.

אמרו לו וכו'. בכי"ל ובבבלי, אמ' להן וכו'. מתקין את עצמו. כלומר, מסדר תפילתו בנתים.

אמ' להם וכו'. כלומר, אחרי שהשיב על קושייתם, חזר הוא והקשה להם.