בו. כלומר, באדר.

שחולחלו. כלומר שנעשו שם חללים ע"י הגשמים ששטפו את החול שבין האבנים שבכביש.

פרק למועד וכו'. כלומר, שלשים יום לפני המועד, סמוך לעולי רגלים, ומתקנין אותן פעם בשנה לכל ימות החמה, לשלש הרגלים. ועיין בבה"א.

וחופרין בורות וכו'. שאין כבר חשש שיתקלקלו מן הגשמים המרובים, ועדיין הם יכולים להמלאות מן המלקוש, ויהו מוכנים לימות הגשמים הבאים.

להקוות עליו. כלומר, לעשותו מקוה ראוי לטבילה, ואם מימיו מרודדין, ואין מכסים את כל הגוף, ממלא בכתף מים שאובים עד שיתפחו מימיו. ועיין בבה"א.

ופטור וכו'. אפילו עקרם בעל הבית, שהרי הם הפקר, ועדיין לא נאסרו, כגון שעלו מאיליהם. עיין בבה"א.

וחייב במעשרות. אם עקרם בעל הבית. ועיין בבה"א.

לא על הסלע וכו'. מפני שחזקתם מקום טהרה, ולא יתנו בני אדם דעתם על הציון, עיין בבה"א.

במקום הטומאה. שמא לא ירגיש בציון עד שיגיע אליו ויטמא.

טמא. צ"ל: טהור (כגי' הרש"ס בתוספתא). ובהאהיל על הציון שעל גבי קרקע עסיקינן.

טהור. צ"ל: טמא, כמקורות הנ"ל, שהרי אין מציינין על אבן אחת, אלא מציינין משני צדי הטומאה, שייראה הציון לבא משתי רוחות. ואם ציינו על אבן אחת גרידא יש לחשוש שמא המת הוא תחתיה, עיין בבה"א.

על בשר וכו'. שהרי חזקתו מתאכל, ואין מרבין טומאה בא"י.

שאין מטמאין וכו'. כלומר, שאינן לא רוב בניינו, או רוב מניינו, ועיין בבה"א.

קריבין מהן. שהרי אין באין משל יחיד.

והיה הרופא וכו'. ואף שהחולה מצטער מן החיתוך, סופו שהוא מכיר שאין כוונתו אלא לרפואתו. עיין בבה"א.

ששקלו וכו'. ומשה רבינו לקח מהם את הכסף בעל כרחם, כדי להצילם מן הנגף. ועיין בבה"א.

לוקחין וכו'. כלומר, קונים מהם וכו', אבל אין לוקחין מהן כסף בשביל קרבנות ציבור, ומכל שכן שאין מקבלין מהם בהמות בשביל קרבנות ציבור, ואפילו אם מוסרים אותן לציבור, שהציבור יקריבם לשם הציבור. עיין בבה"א.

ומקבלין וכו'. כלומר, נדבת יחיד.

עולה ושלמים. בתו"כ ובבבלי: אלא עולה בלבד, עיין בבה"א.

על ידי יתומים. כלומר, בשביל יתומים גדולים. עיין בבה"א.

חייבין בקולבון. כלומר, ואעפ"י שהוא שוקל מטבע אחד בשביל שני היתומים, אין דינו כשוקל שקל שלם של תורה מתפוסת הבית שאינו חייב בקולבון, לשיטת החכמים להלן בסמוך. וקולבון הוא דמי פרוטרוט של שני חצאי השקלים. ושיעורו מבואר להלן, שו' 30. ועיין בבה"א.

השוקל שקל וכו'. כלומר, שקל של זמנם, והוא מחצית השקל של תורה, ונותן אותו במטבע אחד (ואין צורך לצירוף של שולחני, עיין להלן, שו' 33–34), אעפ"י כן חייב בקולבון.

שני דינרין וכו'. כלומר, שנתן מחצית השקל של תורה בשני מטבעות.

לנדבה. לקיץ המזבח, שמקריבין עליו עולות, כשהוא בטל מקרבנות אחרים.

ולא הספיק להקריב וכו'. כלומר, שעדיין לא מסרם לגיזבר, שהרי בשקל יחיד כשהוא מוסרו לגזבר הוא מתערב בשקלים אחרים של התרומה החדשה, ואינו ניכר לעצמו, וממילא יפול לחדתין. עיין להלן.

הראשון יפול וכו'. כלומר, השקל שהפריש בראשונה. ועיין בבה"א.

שקלו מחברו וכו'. כלומר, משל חבירו, משקלי חבירו. ועיין בשנו"ס.

זוזיו וכו'. כלומר, ששקל שקלו מזוזיו שהקדיש לבדק הבית.

שלקח מעל וכו'. וסובר ר"ש שהמעביר מקודש לקודש מעל.

שיזרקו הדמים. כלומר, שיהנה ותעשה מחשבתו, אבל בלאו הכי המוציא מקודש לקודש לא מעל. ועיין בבה"א.

אין מביאין מנחות וכו'. וכולם צריכים להיות ממשקה ישראל (כלומר, מן הדברים המותרים באכילה), ומדברים שמותר להפסידם. ועיין בבה"א.

מותר יין וכו'. כלומר, המפריש מעות ליין נסכיו, או לשמן של מנחתו, והותירו. ועיין בבה"א.

מותר בזיכין וכו'. כלומר, לבונה בשביל לחם הפנים. מותר גזירין וכו'. צ"ל: נזירין (כגי' ד ועוד), והיינו שגבו לצורך נזירים עניים או מצורעים עניים. ועיין בבה"א.

לנזיר זה וכו'. כדין נזיר יחיד שהותיר בעצמו, כמפורש במשנתנו פ"ב מ"ה, ולהלן פ"ג, שו' 21–22.

כסות בכסות וכו'. כלומר, אין גובין בשביל עני טלית זו ונותנין לו טלית אחרת.