אי זהו פרס וכו'. כלומר, ששנו במשנתנו רפ"ג שבו תורמין את הלשכה.

למה כותבין וכו'. כמפורש במשנתנו פ"ג מ"ב.

הגיע זמן וכו'. כלומר פרוס עצרת, או פרוס החג, שבהם תורמין את הלשכה. ועיין בבה"א.

מן הישנה. כלומר, מן המשוייר, ממה שנשתייר בלשכה אחרי שתרמו את הקופות.

בכניסה וכו'. כלומר, מחפשים ובודקים בגופו ובבגדיו, שלא יוכל לטעון הבאתי אתי זהב משל עצמי, אם ימצאוהו אצלו ביציאתו.

הטוב בעיני שמים וכו'. התוספתא מסמיכה להלכה שלנו ברייתא ממדרש הלכה, והיא תלויה במחלוקת ר"ע ור' ישמעאל. עיין בבה"א.

והישר בעיני אדם וכו'. כלומר, ר"ע סובר שאמנם צריך אדם לעשות את הטוב בעיני ה', אבל באותו זמן צריך להזהר שיהא ישר גם בעיני אדם. וסובר ר"ע שאין מבזין אותו בחפושים ובפשפושים, ומספיק שהוא ידאג לעצמו שלא יכנס ללשכה בפרגוד חפות, במנעל וכדומה, שלא יבוא לידי חשד. והוא כסתם משנתנו פ"ג מ"ב, עיין בבה"א.

אף הישר וכו'. בכי"ע חסרה המלה "אף", וגם לפנינו היא לאו בדווקא, עיין בבה"א. ור' ישמעאל סובר שאין משגיחין בכגון דא בבני אדם, ומה שישר בעיני שמים הוא ממילא טוב גם בעיני בני אדם. ושיטת התוספתא היא כר' ישמעאל, ולפיכך מפשפשין בו.

ואין כאן טוב. כלומר, לא נזכר כאן "טוב", שהרי לכאורה אין זה טוב בעיני בני אדם שעושין דין בעיר הנדחת ומחרימין גם את נכסי הצדיקים שבתוכה, ומכאן שמה שהוא ישר בעיני שמים, הוא ממילא טוב בעיני אדם.

וישראל הוא ידע. כלומר, אם ה' יודע, גם בני ישראל ידעו.

וחיפה בקטבליאות וכו'. כלומר, כיסה את הנשאר בעורות, כדי להניח על גביהם את השקלים שהגיעו אחרי התרומה הראשונה, ולא יתערבו בשיריים.

ולא היה וכו'. שהרי זו היתה התרומה האחרונה.

איסטראות וכו'. כלומר, מפני משא הדרך היו מצרפים את שקליהם לאיסטראות (στατῆρες) ולדרכונות (Δαρεικοί).

ועל הגבוי וכו'. כלומר, על הגבוי שאבד בדרך, ואפילו על מה שעתידים לגבות.

באחרונה, שמא יצטרך וכו'. כלומר, אין תורמין על העתיד לגבות אלא בתרומה האחרונה, אבל בשתי הראשונות אין תורמין על העתיד לגבות, שמא יצטרך (כלומר, יעני) אחד מישראל ולא יוכל לשקול בזמנו ויתרום אח"כ לאחרי התרומה הראשונה או השניה, ובתרומה שלישית כבר יהא שקלו גבוי. עיין בבה"א.

עברה שנתן וכו'. כלומר, שנעשו שיריים אחרי שעברה שנתן, וחומות העיר ומגדלותיה באין משיירי הלשכה, ואי אפשר שלא ליהנות ממנה, ועיין בבה"א.

ואילו ואילו וכו'. עיין בבה"א.

הנשים היו וכו'. כלומר, הנשים שהיו וכו'. וכן הפירוש להלן בסמוך. וכן להלן, שו' 34: קריבין, כלומר, שקריבין.

נאותין וכו'. כלומר, נהנים ומשתמשים בהם לצורכם באכילת קדשים.

פר הבא וכו'. כלומר, פר העלם דבר של צבור.

קריבין וכו'. כלומר, שקריבין, עיין לעיל שו' 25 ואילך.

בא החדש וכו'. כלומר, הירח החדש, עיין בבה"א.

למחצית שכר וכו'. כלומר, שהמוכר מטפל בהם בחנם, אלא שמקבל עליו אחריות בעד חצי דמיהם, ונוטל מחצית הריוח, ובכגון דא לא אסרו במעות צדקה משום אבק רבית, אלא משום הפסד עניים, עיין בבה"א.

ומקיצין וכו'. ומאכילין.

מפרישין מהן וכו'. כלומר, מוציאין מן הנכסים את הדברים הראויים לקרבנות צבור בשווי שכר האומנין שהקדש חייב להם בעד בדק הבית.

על מעות האומנין וכו'. כלומר, מעות של הקדש שחולל על הבניין שעשו בו הפועלים, והכסף יצא ע"י כך לחולין, ועל הכסף הזה מחללין את הדברים שהוציאו מן הנכסים, והם יוצאים ע"י כך לחולין, והכסף נתפס בקדושתן. ועיין בבה"א.

בהמה וכו'. ואין לציבור צורך בה.

לצרכי וכו'. כלומר, לצריכי וכו', לאנשים שצריכים וזקוקים להביא זבחי עולות.

דברי ר' ליעזר וכו'. כלומר, דברי ר' אליעזר שבמשנתנו פ"ד מ"ח הסובר שאם היו בנכסיו דברים הראויים לגבי מזבח, אלא שאין ראויין לפדיון, ימכרו לצריכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות הם הם דברי ר' יהושע במ"ז (ובתוספתא לעיל בסמוך), ודברי ר' יהושע כאן (ובמשנתנו מ"ז) הם דברי ר' אליעזר שבמ"ח. ולא כשיטתו לעיל, שו' 47, שבדברים שיש להם פדיון דמיהם נופלים לבדק הבית. עיין בבה"א.

משערין וכו'. כלומר, פוסקין את השער עם המספק את הקינין להקדש.

ואמ' תנו לי מעותי וכו'. לפנינו וכן בד נסתרסו השורות, וצ"ל כאן מה שכתוב להלן שו' 55: רצה לחזור בו בתוך שלשים יום אין שומעין לו. וכ"ה בכי"ע ובכי"ל. ועיין מ"ש להלן, שו' 54–55.

להביא וכו'. כלומר את היינות וכו' לנסכיו.

שלא היו אילו וכו'. כלומר, החותמות שנזכרו בפ"ה מ"א ומ"ד, ולהלן שו' 73 ואילך.

תורמין וכו'. כלומר, פותחין (כגירסת הראשונים. ועיין גי' כי"ע) את הלשכה על מנת לשלם למספקים להקדש את מעותיהם.

רצה לחזור בו וכו'. כאן צ"ל מה שכתוב לעיל שו' 51: ואמ' תנו לי מעותי מן המטבע היוצא במדינתי, כגי' כי"ע וראשונים (עיין בשנו"ס ובבה"א). ועיין מ"ש לעיל, שו' 51.

אצל שולחני. והשולחני ישלם לו ממטבע היוצא במדינתו, עיין להלן, שו' 62.

תורמין וכו'. צ"ל: פותחין, כגי' ד וכי"ע, עיין בשנו"ס, והכוונה כלעיל שו' 54.

תנו לי וכו'. התוספתא חוזרת על ההלכה שלעיל ומבארת ביתר פרוט וברור כיצד נוהג הגיזבר.

קודח וכו'. כלומר, תוקע את המדה לתוך השקלים, ושואב ומעלה לפי חשבון המטבעות השונים המעורבים בלשכה, ונמצא המספק מרויח, שלפעמים עולים ביד הגזבר מטבעות היוצאים במדינתו של המספק, ואינו צריך להחליף את כולם אצל השולחני.

לפי חשבון כל המטבע וכו'. יש כאן עירבוביא של שתי נוסחאות, עיין בשנו"ס. וכנראה שצ"ל לפנינו: לפי חשבון (כלומר, השולחני נותן לו לפי חשבון ערך המטבעות, ומשתכר בחילופו). כל המטבע [יוצא] בירושלם מפני כך. כלומר, מפני שביד השולחני היו כל מיני מטבעות מכל הארצות שקבל מן המספקים שנטלו מתרומת הלשכה, עיין בבה"א.

על הלולב. כנראה שהכוונה שהיה ממונה על הלולבים שהיו סודרין על גבי האיצטבא שבהר הבית, עיין סוכה פ"ד מ"ד.

ואת מעשר שני. עיין בבה"א.

ארבעה חותמות וכו'. כמפורש במשנתנו פ"ה מ"ג. ומי שהיה צריך לנסכים היה משלם לממונה על החותמות, מקבל ממנו חותם, והולך בחותם לממונה על הנסכים ומקבל ממנו נסכים לפי ערך החותם.

חוטא היה מביא וכו'. כלומר החותם שהיה כתוב עליו "חוטא" היה מביא, היה מכניס לבעל החותם, לוגו הצריך לו למתן בהונות, עם שאר הנסכים של החותם. עיין בבה"א.

ושאר השתחואות וכו'. כנראה שבבא זו חוזרת לדברי הת"ק.

וכאן וכאן וכו'. כלומר, בין כנגד השערים ובין שעל גבי הקרבנות.