מרבצין וכו'. כלומר, מרביצין מים, השקאה פורתא גרידא.

ירקות. כגון אותם ירקות שדה שלא גזרו עליהם משום שביעית (משנ' רפ"ט).

הלוף וכו'. עיין לעיל תרומות פ"ט שו' 12.

מפני מראית וכו'. מפני שהתמרות הרכות נראות כאילו גדלו בשביעית מתוך הארץ.

בצלים וכו'. נוסחא כפולה לעיל שו' 3 (והוסיפה כאן "או שיצאו וכו'"), ובכי"ע חסרה בבא זו.

והמבריך. כלומר, כופף את הזמורה בארץ ומכסה בעפר, ומפסיקה אח"כ מאביה.

נטיעה זו וכו'. כלומר, שנטעה שלשים יום לפני ר"ה, ואעפ"י שעלתה לה שנה, מ"מ אם חנטו פירותיה לאחר ר"ה של שלישית, לפני ט"ו בשבט, הפירות אסורות משום ערלה.

שמנע וכו'. כלומר, שלא יגדל העיקר, כדי שיתרבה הזרע על חשבון העיקר, והוכיח שהוא מגדל אותו לזרע ולא לאכילת הירק, וממילא אין הולכים בו אחר לקיטתו.

ומותר לקיימו וכו'. כדי לזרוע אותו במוצאי שביעית, שהרי הוא של ששית.

ומתעשר וכו'. כלומר, בשאר שני שבוע.

שקי. כלומר, בית השלחין שמשקין אותה בקביעות.

בעל וכו'. שדה שהיא חיה ממי גשמים, ויש בה הרבה לחלוחית, אלא שאם זרע בה ירקות (ולא תבואה) הוא משקה אותה לעתים קבועות בידים, אבל לא בכל שעה כמו בבית השלחין.

מריעות. מריעות הן מריאות, מריות, מרביעות, כלומר, "עונות" ההשקאה בידים. עיין בבה"א.

בזמן שזרעו וכו'. כלומר, ולפיכך צריך מניעת מים, שאם לא מנע ממנו מים דינו כירק שהולכים בו אחר לקיטה.

מתחלה לזרע וכו'. כלומר, שהולכין בו אחר השרשה (כשיטתו במשנתנו פ"ב מ"ח).

ומקצתו וכו'. כלומר, ויש כאן תערובת של שתי שנים.

מעשר עני וכו'. כלומר, קורא על כולו שם מעשר עני, ואח"כ קורא על כולו שם מעשר שני, ובקריאתו לא יתקדש אלא החלק האמיתי של מעשר עני ומעשר שני שבו. ועיין בבה"א.

לזרע וירק וכו'. כלומר, שכיוון לזרוע חלק מן הפולין ולאכול את התרמילין ושאר הפולין כשהן לחין.

על הגמור וכו'. כלומר, פול המצרי שכבר נתבשל, ועשה קצוצין גמורין.

על התורמל וכו'. כלומר, שעשו תרמילים קטנים ורכים שעדיין לא גדל בו הפרי.

שלש מדות וכו'. והמדה הראשונה לא נזכרה כאן בפירוש, והכוונה לכל ירקות שהולכים בהם אחר לקיטה, ואין בה לא מחלוקת ולא חילוקים, והיא כבר רמוזה בברייתות שלעיל. עיין מ"ש בבה"א.

פול המצרי וכו'. זו היא מדה שניה, ובו אם עשה קצוצים גמורים לפני ר"ה מתעשר לשעבר, אעפ"י שזרעו לירק.

מתעשר וכו'. הרש"ס מעתיק בשם התוספתא:

מתעשר כולו וכו'. כלומר, אף הזרע חייב במעשרות, (בניגוד לזרעו לזרע, שירקו פטור מן המעשר).

קצוצים גמורים וכו'. כלומר, תרמילים שכבר נתבשל בהם הפרי.

השבת והכסבר וכו'. שבת הוא הירק שנקרא אניטו (anethum), וכוסבר הוא גד שבמקרא (coriandrum). וזו היא מדה שלישית שבירק, שאם הביאו שליש לפני ר"ה זרען מתעשר לשעבר, אעפ"י שזרע כולן לירק.

מתעשרין וכו'. לפי גי' הרש"ס הנ"ל (שו' 25) צ"ל אף כאן: מתעשרין כולן, כלומר, הירק והזרע.

זירין. פירש הר"מ שהם הגבעולים שבראש השבת. וירקה פטור. צ"ל: וירק (ולא יותר), כלומר, מתעשרת זרע וזירין וירק. עיין בבה"א.

כל ירקות וכו'. כלומר, כל שאר ירקות.

שזרעה לזרע וכו'. צ"ל: לירק וכו'. וכ"ה בר"מ.

השחליים והגרגיר. שחליים הם תחלי בארמית (lepidium sativum), וגרגיר הוא בן־חרדל מצוי (eruca sativa).

הקיצינין שרבצן וכו'. צ"ל: שרכנן, כלומר בצלים שמגדלים אותם לזרע, ושותלים אותם בקיץ (קייצנים, קייציים), שרכן (הרכין) את צוארם, כדי שלא יעשו זרע יותר.

ומתעשרין וכו'. כלומר, בשאר שני שבוע.

מורכין וכו'. צ"ל: אין מרכינין (עיין בשנו"ס), ופירושו כלעיל שו' 37. וכצ"ל להלן: מרכינין ומונעין וכו'.

כדי שיהא וכו'. כלומר, לפיכך אסרו עליו להרכין, כדי שיכנס לשלישית בלי הרכנה ויתחייב במעשר עני.

מעשר שני. צ"ל: מעשר עני, כבירושלמי, כלומר מותר להרכינו בשלישית, כדי שישאר בחיוב מעשר עני.

לדכן ברגל. צ"ל: לרכן ברגל וכו', כלומר, לדרוס על כל התמרות של הבצלים כדי להרכינן, ואינו חושש שמא לא הרכין יפה כשדרס על כולן יחד.

שהושקו וכו'. צ"ל: שהוקשו, כלומר שנתקשו, ואינם גדלים יותר, מותר לקיימן כדי לזורען במוצאי שביעית.

דקין וכו'. כלומר, קטנים וצעירים (עיין בשנו"ס), ונראים כאילו נזרעו בשביעית.

אין מחייבין וכו'. ואעפ"י שהלוף גדל בארץ שלש שנים, מותר להניחו בקרקע בשביעית, מפני שדרכו בכך, ואין כאן חשד.

מותר. מפני שיש בו רוב היתר.

הקירנס. בכי"ע: הקנרס, והוא קרוב לסוג הדרדר (artichoke, κύναρος), ואף הוא מתקיים הרבה זמן בקרקע, אלא שמגדל עלים בכל שנה.

לעמיר וכו'. כלומר, לעשות את הפולין גורן, ולא לאוכלם בכל שעה כשהם לחים. עיין בבה"א.

וכל כיוצא וכו'. כנראה שהכוונה אף לכוסבר ושבת שזרען לגורן. ועיין לעיל שו' 31.

ואם לאו וכו'. כלומר, אם לא הביאו שליש לפני ר"ה, וכשאר קטניות. עיין בבה"א.

אף משהשרישו. כלומר, מתעשרין לשעבר וכו'. ור' יהושע אינו מחלק בין זרע לעמיר ובין זרע לזריעה, ובשניהם אנו הולכים אחר ההשרשה, ודינו כאורז ודוחן.

קישושות. כלומר, קשים קטנים המפוזרים על גבו, ומכיוון שהם תלושים לא החמירו בו בזבל. ועיין במשנ' פ"ד מ"א.

כדי שירבה. כלומר, שאף הם ירקבו, וירבו את הזבל, מפני שאין איסור לרבות זבל בשביעית.

ועודרין אותו וכו'. שאין איסור חרישה אלא בקרקע, ובפרט כאן שאין כוונתו לשם חרישה, עיין להלן שו' 46.

אין מוסיפין וכו'. במשנתנו (רפ"ג) התירו להוציא זבלים לאשפתות שבתוך שדהו אחרי שכבר פסקו עובדי עבודה בשביעית (כלומר, אחרי עונת העבודה), וכבר אין כאן חשד. ואמרו שם שעושה שלש אשפתות לבית סאה, ומוציא לכל אשפה עשר קופות ("משפלות") בנות חמש עשרה סאין לכל אחת, כלומר עושה ערימה בת מאה וחמשים סאה לכל אשפה.

המדייר וכו'. כלומר, שרוצה לעשות דיר בתוך שדהו ומעמיד שם את צאנו והם מטילים גללים, ונמצאת שדהו מזדבלת מאליה.

סהר. כלומר, גדרות צאן, והוא סהר הוא דיר.

כדרך וכו'. כלומר, כפי שנתבאר לעיל שו' 54.

עוקר וכו'. חוזר לרישא, לריש הט"ו, לשו' 57.

דרך עלייה. צ"ל: דרך עליה (כגי' פ"מ), כלומר, אעפ"י שאינו חולב וגוזז שם מותר לו להעביר את הצאן הנה והנה, אעפ"י שהן מטילין גללים.

אין מדיירין וכו'. כלומר, אסור לומר לגוי בחול שידייר לו בשבת, אעפ"י שאין כאן מלאכה גמורה, ואעפ"י שאינו משלם לו, אלא מחזיק לו טובה גרידא.

אם באו וכו'. כלומר, אם הצאן באו מעצמן (עיין בירושלמי) אין מסייעין אותן שיכנסו לפנים יותר.

להשיב שומר. כלומר, אעפ"י שהן בפנים אסור להושיב שומר (אעפ"י שאין בשמירה משום מלאכה).

ולנער וכו'. כלומר, אפילו באו מאליהן אסור להסיע את הצאן ממקום למקום, כדי לנערן שיטילו גללים.

מותר. כלומר, מותר לסייעם ומותר להושיב שומר לסייע את הצאן, שהרי הם מדיירים בקבלנות, וכאילו של גוים הן. (רש"י מו"ק).