לא יפתח וכו'. כלומר, אם היה מכוסה בעפר.

מרביות. כלומר, מרביעות, מרבגים, שכבות.

דבר מרובה וכו'. פי' הרש"ס, אפילו קולות אחרות, כגון נתינת מים בטיט על גבי העשבים, וכדומה.

כל שהו וכו'. כלומר, אפילו עבודה כל שהיא, ואפילו התחיל מערב שביעית.

ואיגד וכו'. צ"ל: ואיגר (כגי' כי"ע), כלומר, גג. והיינו שהסלע הוא כמין חי"ת שוכבת, ותחתיתו צף בקרקע, וצלעו העליון יוצא למעלה. ואע"פ שהאיגר גלוי ועומד מערב שביעית, אינו מתיר את התחתית השקועה בקרקע.

תושבות וכו'. פי' הרמב"ן: "כל שהוא מוסף על דבר ומיטלטל הימנו נקרא להם תושב". וסלע הוא חלק מן הארץ, אבל כאן מדברים באבנים שהיו פעם תלושות ונתיישבו בארץ.

מסוי וכו'. כלומר, משא וכו'.

מדריגות וכו'. כדי לרדת לתוך השדה שבגאי. עיין בבה"א.

סומך להן וכו'. כלומר סומך עפר למדרינות שנבנו בערב שביעית ונותנו (כצ"ל, עיין בבה"א) על פי הגאי סמוך למדריגה.

הטרשין. כלומר, הסלעים.

ומפני הספד. כלומר, כדי לעשות מקום להספד.

ספחים וכו'. שמא צ"ל: טפחים (טפיחים) והם כדים שממלאים אותן עפר, ועולים בהן צמחים מן הזרעים שהצפורים מביאים לשם (עיין בבה"א), ומקיימין אותן אפילו אם עלו בהן צמחים.

זיתי וכו'. כלומר, וכבר הביאו שליש בערב שביעית, ואין בהם קדושת שביעית.

עוגיות וכו'. נתבאר לעיל פ"א שו' 25.

זתים וכו'. צ"ל: אבנים, עיין בבה"א.

את הגס וכו'. פירשו בירושלמי שמלקט מתוך שלו את הגס הגס (ומניח את הדקים), כשם שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקים בין גסים.

נותנין וכו'. כלומר, נותנין ללקט.

מן המצוי וכו'. כלומר, מן ההפקר.

לעקל וכו'. כלומר, אם ליישר (להסיר את העיקול, דוגמת לסקל, לדשן), והתכוין לאבנים כדי להשתמש בהן, או לעקלקלות (לעיקום, לאיסור), כלומר, שכיוון לייפות שדה חבירו, כדי שיחזיק לו טובה.

צרורות וכו'. כלומר, לא אבנים גדולות בלבד היו מתירין ללקט, אלא אפילו צרורות וכו', אעפ"י שנראה יותר כמתקן שדהו.

חורשין חמש וכו'. כלומר, חמש חרישות בתלם, והוא חורש שש, דהיינו חרישות יותר דקות. ועיין בבה"א.

נירין וכו'. כלומר, אין חוכרין מישראל חשוד שדה חרושה במוצאי שביעית, מפני שאנו מניחים שחרשה בשביעית, ונמצא החוכר מחזיק ידי עוברי עבירה.

אבל לוקחין וכו'. כלומר, במוצאי שביעית. ואעפ"י שהחשוד חרשה בשביעית, מ"מ מכיוון שהזריעה היתה במוצאי שביעית, לא גזרו.

שהן יכולין וכו'. כלומר, לא גזרו אלא שלא לקנות שדה ניר, מכיוון שיכול עדיין להשיג שדה שאינה חרושה, ויחרשנה ויזרענה, אבל אם כבר עבר זמן הזרע, ואינו יכול לזרוע יותר באותה עונה, לא גזרו.

המקבל וכו'. כלומר, בשביעית. והמקבל יעשה את המלאכות המותרות בשביעית, כגון שמירה וכדומה. עיין בבה"א.

שחרשו וכו'. כלומר, שדה שהיה בה קבר, וחוששים שהמחרישה הוליכה ופזרה בתוך השדה שברי עצמות כשעורה, שמטמאים במגע ובמשא. ולפיכך אסרו לכהן להכנס לתוך בית הפרס (שדה שנחרש בה קבר), שמא לא ירגיש ויסיט עצם כשעורה.

שיכולין לגזור. והרי גוי וכותי לא ישמעו לנו שלא לחרוש את הקברות, ונמצאנו מרבים בתי פרס בישראל, ואין רוב הציבור יכול לעמוד בגזירה זו.

של שקמה וכו'. מנהגם היה לקצץ בקורה של שקמה לעצים, והיא היתה חוזרת וגדלה. והגזע של בתולת שקמה היה דק, ולפיכך קצצו אותו, כדי שיגדל ויתעבה, ואסור לקצוץ אותו בשביעית, מפני שהיא עבודה לטובת האילן. אבל כאן מדברים בשקמה שאינה בתולה, ואין כאן טובת האילן, אלא הקוצץ קוצץ לעצים, ולפיכך מותר. ובלבד שלא ינהוג כשם שנוהג בשאר שני שבוע, שמתקן את האילן אחרי הקציצה.

הרי זה מגביה וכו'. במשנתנו (פ"ד מ"ה) אמר ר' יהודה שאעפ"י שאסור לקצוץ בתולת שקמה בשביעית (עיין מ"ש לעיל), מ"מ אם קוצץ ומניח י' טפחים, אין האילן מתעבה יותר מחמת הקציצה, ואין כאן עבודת האילן אלא קציצה לעצים. ולפיכך אמר כאן אף לעניין מקח וממכר, שהמוכר יכול לדרוש שהלוקח יטרח ויקצץ עד י' טפחים, כדי שהגזע הנשאר יגדל ויתעבה. ועיין בבה"א.

שתי שדות וכו'. כלומר, בין שתי שדותיו, מפני שמגדיל את שטח הזריעה, ונמצא מתקן שדהו לזריעה בשביעית, עיין בבה"א.

עיקר חרוב וכו'. דרכם של אילנות הללו להכות שרשיהם לתוך עומק הקרקע.

מחפירות וכו'. כלומר, המחפורות שהוציא ועקר מהם את שרשי החרוב והשקמה הנ"ל, והוא ירא שמא יפול הנופל לתוכן.

לא יחפה וכו'. כלומר, לא יכסם (כגי' שאר הנוסחאות) וימלאם בעפר.

הרי זה מגביה וכו'. כלומר, שיהא ברור שאינו מתכוין לתקן את שדהו לחרישה.

יתוך. לתוך וכו'. עיין בשנו"ס. ולפנינו צ"ל: יתוק. לתוק (כגי' הירושלמי) וכו', כלומר, ינתק. ובמקום שנהגו לנתק, יקוץ. ועושה כן כדי להוכיח שאינו קוצץ לטובת הקנים כדי שיגדלו.

מגביה וכו'. כלומר, וצריך גם להגביה וכו', כדי להוכיח שאינו מתקן את שדהו לחרישה או לזריעה.

את הקנים וכו'. כנראה שצ"ל: אש בקנים וכו'. ודרכם היה להצית את הקנים, כדי שיגדלו אח"כ יותר יפה. ואם מצית את הקנים, הרי עובר גם על עבודת הארץ, וגם על עבודת האילן. עיין בבה"א.

בחישת הקנים. כלומר, ברחישת (סבך) הקנים הגדלים באגם.

מתיר. מפני שרשב"ג מתיר להלן לנטוע אילן סרק בשביעית, ואין כאן עבודת האילן. ומכיוון שסתם רחישת קנים הוא באגם (עיין בבה"א), הרי הקרקע אינו ראוי אלא לנטיעת קנים, כלומר, לנטיעת אילן סרק, וממילא אין כאן אף עבודת הארץ. עיין בבה"א.

בחולית וכו'. כלומר, במקום חולות, ואין חולות ראויים לזריעה.

לה מענה. כלומר, שלא יסמוך את החרישה לקו המענה, כדי שלא ייראה שהוא חורש לצורך הקרקע.

מגרר וכו'. עיין בשנו"ס. וצ"ל: מברה, כלומר, כורת ביער, מלשון הכתוב (יהושע י"ז, ט"ו, י"ח). עיין בבה"א.

וגוממו וכו'. ומוכח שאינו מתכווין אלא לעצים, אבל לא לתיקון הקרקע. שהרי השרשים יעכבו את המחרישה.

בקורדום. כלומר, משנה מנוהג שאר שני שבוע, כדי שלא יראה שהוא משתמש בקורדום ע"מ לחפור בו.

אין חולקין וכו'. צ"ל: אין שולקין וכו', כהגהת המפרשים ע"פ הירושלמי. ואסור לשנות פירות שביעית מברייתם.

בסייפות וכו'. כלומר, בתאנים הבאות בסוף הקיץ, והפגים הקשים שלהן אינם ראויים לאכילה אלא ע"י שליקה.

בקיר וכו'. צ"ל: בקור (כגי' כי"ע), כלומר, במוח של ראשי דקלים. וכפניות הן פרי הדקלים הזכרים, ואינן פירות גמורים. ומותר לשולקן, מפני שדרכן בכך.

בשאר שני וכו'. הגירסא נסתרסה כאן, וצ"ל: משיבא לעונת המעשרות בשאר שני שבוע. אבל לפני כן אסור לקוץ, מפני שמפסיד פירות שביעית.

שדה אילן וכו'. כלומר, שדה שיש בה אילנות שכבר הוציאו פירות, מפני שהחשוד לא יפקיר אותם, ונמצא שהוא מפקיע בידים פירות שביעית מן ההפקר.

אלא אם כן וכו'. שהרי אחרת לא ישמע לו.

את שלי וכו'. כלומר, את השדה ואת עצי האילנות גרידא, אבל לא את הפרי.