Brief Commentary on Sheviit Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פירות וכו'. במשנתנו (פ"ו מ"ה) שנינו שאין מוציאין פירות שביעית לחו"ל, ונחלקו כאן מה דינם.
במקומן. בירושלמי פירשו שאסור להעבירם ממקום למקום ומבערן במקומם ממש. ולכל הדעות אסור לאוכלם בחו"ל. ואם רוצה להחזירם לא"י ולאוכלם שם הרשות בידו (רש"י).
אין מביאין וכו'. כדי שלא יהו הכהנים מרדפים אחריה ויטמאו בארץ העמים. ולא עוד אלא שרוב התרומה כבר הוכשרה ונטמאה בארץ העמים.
עלה תמכא וכו'. התוספתא מדגימה את הכלל שנשנה במשנתנו (פ"ז מ"א ומ"ב): כל שהוא אינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית, וכל שאינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית, אין לו ביעור ולדמיו ביעור וכו'. ר' מאיר אומר דמיהם מתבערים עד ראש השנה. וטיב המינים הללו נתבאר בבה"א, עיי"ש.
מחמיר וכו'. מפני שהדמים מתנתקים מן המין שמכר, והרי יכול לקנות בהם מין שאינו מתקיים בארץ, תדע לך שהוא כן שהרי שמן של שביעית וכו'. ועיין בבה"א.
חלשישות וכו'. ומשתמשים בהן לצבעים, וקדושת שביעית חלה עליהן.
והירענה וכו'. וכולן מיני כביסות, ואף עליהן חלה קדושת שביעית.
נזרעין וכו'. כל המינים הללו אינם ראויים לא למאכל ולא לצביעה (והרי כאן מדברים בזרע סטים, ולא בגוף הסטים), וזורעים אותם, ומה שגדל מהם ראוי לצביעה. ועיין בבה"א.
ואין נמנעין. כלומר, אין חוששין שמא מספחי שביעית הוא, מפני שלא נחשדו על הפסולת.
נבילה. פיסקא קטועה ממשנתנו (פ"ז מ"ג): שאין עושין סחורה וכו' בנבילות וכו'. לקח לעצמו והותיר מותר למכרן.
מחרוזות וכו'. כלומר, כדרך בשר כשר. עיין בבה"א.
מטות. כלומר, מוטות (כגי' כי"ע וראשונים), כדרך נבילה. עיין בבה"א.
וחולדות הסנאין. פירשו בתלמוד: חולדה ששוקיה דקים וגדילה בין הסנאים. וקיפות. בכי"ע ובראשונים: וקופות, כלומר, קופים.
ולישכר וכו'. כלומר, ולהשתכר בהם.
בית הומקי. צ"ל: בית הוניקי (כעין גי' כי"ע וראשונים), כלומר, גבינת ביתאיניקי, גבינה הבאה ממדינת ביתיניאה. וכולם אין איסורם אלא מדרבנן.
ויכניס וכו'. צ"ל: ויכניסו, כלומר, ששוכר אותם שיכניסו את הירקות לביתו, אבל לא ששוכר אותם שילקטו.
לדמיו. בשאר הנוסחאות ובראשונים: בדמיו. והיא היא. והכוונה שלא ימכרנו אלא בדמיו שקנאו, ולא ירויח בו.
לולבי האלה וכו'. והרי ללובים כשהם לעצמם אין ביעור, מפני שאין מינם כלה מן השדה, ולעלים כשהם לעצמם יש ביעור מפני שמינם כלה, והשאלה היא מה דינם כשהעלים הם מחוברים ללולבים. וטיב המינים נתבאר בבה"א, עיי"ש.
שנשרו. כנראה שצ"ל: שנשרין, כלומר, שסופם לישור מאיליהם מן הלולבים.
וכולן וכו'. כלומר, המינים שנזכרו בשורה 24.
כאילן. והולכים בהם אחר חנטה.
לקטף. עץ בשמים, ובתלמודים פירשוהו: צרי.
הוורד חדש וכו'. כלומר, וורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית, ואין כח בוורד חדש ליתן טעם בשמן ישן אלא אם כן שהה בו זמן מרובה.
והסיאה וכו'. טיב המינים נתבאר בבה"א.
אין מסיקין וכו'. צ"ל: מסיקין וכו' אין מסיקין, כהגהת המפרשים.
שיבשו וכו'. כלומר, והם עכשיו כעצים בעלמא, מ"מ כבר חלה עליהם מקודם קדושת שביעית ואסורים בהנאה אחר שביעית, ואין מסיקים בהם להנאתו.
להטין וכו'. כלומר, שלקט אותם כדי לטנן (ללחלח) בהם חטים. ומכיוון שאסור ללקטם ע"מ להטין, נותנים עליהם חומרי מאכל אדם, ואסור להטין בהם.
רשיי וכו'. שהרי מותר ללקטם למאכל בהמה, ולפיכך מותר להטין בהם חיטים שהם מאכל אדם, והם אינם נפסלים למאכל בהמה ע"י הטינון, וראויים לה אף אחריו.
עידית וכו'. צ"ל: העירית (כגי' כי"ע). והכוונה לצמח Asphodelus, ובסורית: עירונא, עיין בבה"א.
תחת הכר וכו'. כן היה דרכם לפזר צמחים הללו תחת המשכב, כדי להבריח את הנחשים, עיין בבה"א.
את אכסניא וכו'. הכוונה לחיילות המלך שהיו מאכסנים אותם בבתי היהודים, והיו סמוכים על שולחנם, ודינם כבן בית.
את הגוי. כלומר, כשאינו סמוך על שולחנו, מפני שאסור להאכיל לגוי פירות שביעית.
ולא את השכיר. מפני שפורע חובו מדמי שביעית.
או שקצצו וכו'. כלומר, שיאכל אצלו סתם (בלי סכום ידוע), הרי הוא כשכיר שבת, דהיינו כבן ביתו.
אין בית דין וכו'. כלומר, כשבעלה אינו לפנינו, וב"ד פוסקין לה מזונות מנכסי בעלה כפריעת חוב, ואין פורעין חוב מפירות שביעית.
אין תולשין וכו'. מפני שספחים דרכם לצמוח שלא בצפיפות, ובשאר שני שבוע תולש אותם ביד, ובשביעית צריך לשנות.
חורש כדרכו. כלומר, במוצאי שביעית, ואינו חושש לא משום זבל ולא משום שמא יצמחו. ובבה"א שערתי שצ"ל כאן: חולש בחרבו, כלומר, כורת בסכינו, כדי שיהא ניכר השינוי, עיי"ש. ובשביעית עסיקינן בכל הברייתא.