שביעית וכו'. כל הברייתות כאן (עד שו' 25) נתבארו לעיל תרומות פ"ט שו' 44 ואילך; שם שו' 23 ואילך; שם פ"י שו' 35 ואילך.

המוריס התבשיל. יש כאן הרכבה של שתי נוסחאות.

אין מפטמין וכו'. מפני ששרשי הבשמים בולעים את השמן ומפסידים אותו, אבל לוקחין שמן ערב (שמן טוב הנותן ריח) בשביעית אפילו מאדם שאינו מכירו. עיין בבה"א.

אין מדליקין וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ה שו' 10.

המדורה. מפני ששמן ניתן להדלקה, ולא לשפיכה לתוך המדורה כדי להתחמם בה.

צובע בו עניץ וכו'. כלומר, טובל אניץ של פשתן בשמן של שביעית ונותנו לתוך המדורה, כדי שתתלקח האש, וזו היא הדלקה ולא הסקה, ודרכו בכך.

בגפת ובזוגין וכו'. כלומר בפסולת של זיתים ובזגין של ענבים, שאינם ראויים אלא להסקה, ואין בהם קדושת שביעית.

ממלא וכו'. כלומר, לא ימלא את החבית ואת הכלכלה ע"מ למוכרה, מפני שסתם חבית וכלכלה היו של מדה, ונראה כאילו מוכר במדה. עיין בבה"א.

חבית זו וכו'. כלומר, חבית שמלא לעצמו. עיין בבה"א.

בטריסית. מטבע ששויה שלשה איסרים (tressis).

אבל בשאר וכו'. צ"ל: אף (כגי' ד וכי"ע) בשאר שני שבוע, שזו דרך וכו', כלומר, מפני שהמוכר בלבד יודע מדתה, והוא מערים על הלוקח ומוכר לו ביוקר.

קורדום. כלומר, דבר שאינו לאכילה.

אלא מזון וכו'. מפני חייו של ע"ה הלוקח. אבל לא ימכור לו יותר, מפני שהוא חשוד על הבעור בזמנו ועל סחורה בפירות שביעית, והתורה אמרה "לאכלה", ולא לסחורה. ולפיכך מותר למכור לו הרבה מדבר שאינו מתקיים, מפני שאין חוששין לסחורה בזמן מועט, ומכ"ש שאין לחשוש כאן שמא לא יבער.

מן הגוי וכו'. אין לוקחין מן הגוי מפני החשש שמא קנה מישראל פירות שביעית, ונמצא שנתפסו הדמים בקדושת שביעית, והוא מוסר דמי שביעית לגוי. וכותי הרי דינו כישראל חשוד. ופשיטא שאין מוכרין לשניהם פירות שביעית. ועיין מ"ש בבה"א.

ארבעה אסרות. פירש הרש"ס שהוא מזון ארבע סעודות (עיין במשנת פאה פ"ח סמ"א), שתים לו ושתים לאשתו. ומוכרים אף לכותי (ולגי' הרש"ס אף לגוי) מפני חייו של הלוקח.

מותר. פירשו בירושלמי "שירקות שדה (המותרים משום ספחים) מצויים", ומכיוון שהבטיח להמציא לנחתום ירקות בשביל הככר חייב להעמיד לו מקחו, ונמצא שאין כאן פריעת חוב אלא חליפין. עיין בבה"א.

אוסרין. פירשו בירושלמי שהם סוברים "שאין ירקות שדה מצויין", ואין כאן חליפין אלא הבטחה לשלם, ואסור לפרוע חוב מדמי שביעית.

מוכר לכולן. פירש הרש"ס משום שנראה שלקטו ע"מ למכור, ומיגנייא מילתא, ונראית כסחורה.

שלו ושלהן. כלומר, מוכר את שלו בלבד, ואח"כ מוכר שלהם במיוחד.

אחד מוכר וכו'. פירש הרש"ס שבאחים לא גזרו, ומצוי הוא שכל אחד מלקט לעצמו ואחד מהם מוכר ע"י כולן.

פלטיר. כלומר, חנווני קבוע. ופירשו בירושלמי שלא יהא מוכר באותו מקום בכל שעה. ועיין בבה"א.

שכר בטלה. צ"ל: ושכר בטלה. כלומר, מחשב את שכרו בעד היין, השמן (שאינם של שביעית) ושכר בטלתו (ולא שכר טרחתו), וממילא נמצא שאין בידו דמי שביעית כלל. ועיין במשנת סוכה פ"ג מי"א.

לחלק. מפני שהוא נותן לו חלק בעד ההבאה, ונמצא פורע חובו בפירות שביעית.

שנאכלם ושנשתם וכו'. ואין כאן אלא הזמנה לסעודה, והמביא טורח בשל עצמו לעצמו ובשביל חבירו במתנת חנם. ועיין בבה"א.

והבא לי וכו'. ונמצא שהעני לוקט בשביל עשיר שאינו משלם לו אלא שכר פעולה, והרי עשיר אסור במתנות עניים, אבל אם אמר לו: בלקט שתביא היום וכו', אינו אלא קונה ממנו את הלקט, והעני מלקט לעצמו.

וכן בן לוי. כלומר, אף בן לוי דינו כעני, שאסור לומר לו הילך סלע והבא לי מעשר, מפני שנראה כאילו מקבל מעשר בעד ישראל וכו'. ועיין בבה"א.

שהיתה וכו'. צ"ל: [מי] שהיתה וכו'. עיין בבה"א.

חלוק. כלומר, והרי אין לוקחים מדמי שביעית אלא דבר הראוי לאכילה.

פירות. והפירות נתפסים בקדושת שביעית, והדמים יוצאים לחולין, והחנווני אוכל את הפירות בקדושת שביעית, ועיין בבה"א.

מים ומלח. מפני שמים ומלח אינם מזון לדעת הת"ק.

לתוך הכבוסה. ור' יוסי עושה כביסה כחיי נפש, (ירושלמי). ועיין בבה"א.

שכרן משביעית. כלומר, מותר לשלם להם מפירות שביעית, ונותנים זה לזה מתנת חנם.

בקתכי. צ"ל: בקתבי (כגי' ד), בקטבי, בקוטבי, והיא כנראה בד קטנה, עיין מ"ש בבה"א.

התקינו וכו'. כלומר, ר"ג (בנו של רבי) ובית דינו התקינו והנהיגו למעשה כשיטת רשב"ג זקינם שנחלקו עליו הרבים, וסתם משנתנו שלא כמותו.

שלא נטחן וכו'. כלומר רחים חדשה שעדיין לא טחנו בה, ואינה טוחנת יפה, והוי ליה שינוי.

ומקפה וכו'. כלומר כותש את הזיתים ומקפה את השמן לתוך הערבה.

אין עושין וכו'. צ"ל: עושין אותן גרוגרות, אבל אין עושין אותן דבילה, כגי' הרש"ס בתוספתא. עיין בבה"א.

ומנגיב וכו'. כלומר, שלא יסחוט את הדבש כשממעך את התאנים, אלא מנגב ביד. ועיין בבה"א.

מפרדין וכו'. כלומר, מוציאין את הפרדות (גרעיני הרמונים) מתוך הרמונים, ומעמידים מהן ערמה, מפני שדרכן בכך, שהרי אחרת אדם מתלכלך כשאוכל את הרמון כמות שהוא.

וסוחטין ענבים וכו'. כלומר, סוחטין אותן לשם יינם, ומותר לעשות צמוקים מן המשואר, שהרי אחרת ילך לאבוד.

שלא יביאוה וכו'. כלומר, את השביעית, שמא יגע בה טמא, ואין לה תקנה אלא שריפה. ועיין בבה"א.