כחמור וכו'. כלומר, אסורין לאונן וטעונין מחיצה כמע"ש, וטעונין בעור כשכלה מינו מן השדה כשביעית.

דברים וכו'. כלומר, דברים שנוהגת בהם קדושה, כגון תרומה מע"ש וכדומה, יאכלו כחומרות של כולם.

את המופקר וכו'. כלומר, שאף בפירות שהפקיר בשביעית כדין נוהג בהם בקדושה, מה שאין כן מע"ש שאינו נוהג בפירות שהפקיר לפני גמר מלאכה.

ופסולת וכו'. שהרי שביעית נוהגת אף בקש ובתבן ובאוכלי בהמה.

כאוכלי בהמה. כלומר, שאוכלי בהמה אין קדושתם נפקעת מהם כל זמן שלא נפסלו מאכילת בהמה, אף אוכלי אדם נשארים בקדושת שביעית עד שיפסלו מאכילת בהמה (כלב), מה שאין כן במע"ש שקדושתו פורחת ממנו אחר שנפסל ממאכל אדם.

כיוצא בהן. כלומר, כאוכלין, שהרי לעניין שביעית אף צביעה היא בכל "כל שהוא צורך לכם".

ומעשר שני וכו'. כלומר, פירות מע"ש. עיין בבה"א.

מכל מין וכו'. כלומר, כל מין מתבער בזמנו, כשכלה מינו מן השדה.

באותו מין וכו'. שמא צ"ל: באותו זמן, כלומר, בזמן שקבעה משנתנו (מע"ש פ"ה מ"ו).

היא ודמיה וכו'. כלומר, שהדמים נתפסים בקדושת שביעית, והפרי אינו יוצא מקדושתו.

את הקנקן. כלומר, אם זלף יין לתוך הקנקן וגפו, ואח"כ קרא עליו שם מע"ש קנה מעשר, וחייב לאכול כנגד הקנקן.

ואסר דמיו. פיסקא זו באה לכאן באשגרה מן המקבילה בבכורים, ואינה שייכת לכאן, שהרי אף שביעית אוסרת את דמיה. עיין בבה"א.

עירוביו וכו'. כלומר, בין תערובת של מע"ש וודאי ובין תערובת של ספק מע"ש אוסרת בכל שהוא, שהרי מע"ש הוא דבר שיש לו מתירין, מפני שאפשר לפדותו.

לאכילה. כלומר, מחוץ לירושלים.

מעשר שני וכו'. כלומר, דמי מע"ש.

אחד שביעית וכו'. כל הברייתא מבוארת לעיל, עמ' 59.

שלש ארצות וכו'. ואין אוכלין בכל מדינה ומדינה אלא עד שיכלה האחרון שבה מן השדה.

למה הוזכרו וכו'. כלומר, במשנתנו פ"ט מ"ב.

מי בהר וכו'. כלומר, מבהר (כגי' ד וכי"ע), מה שבהר על סמך מה שעדיין לא כלה בעמק. וכן להפך.

הר והרו וכו'. כלומר, כל מה שבהר דינו כהר, ואפילו שפילה שבו, וכל מה שבעמק דינו כעמק, ואפילו הר שבו. (ירושלמי).

הר שלה וכו'. כלומר, של יהודה.

חרים וכגבור וכו'. צ"ל: הרי מכוור וגדור וכו', כגי' הירושלמי ומקבילות. עיין בבה"א.

שבמישור וכו'. צ"ל: אשר במישור וכו', והוא המשך הפסוק ביהושע י"ג, י"ז.

סימן להרים וכו'. יש כאן הגדרה מדעית לצורת שטחי הארץ ע"פ הצמחים שהם מגדלים. וסימן להר הם העצים שקוראים להם עכשיו (בטעות) אורן וכו'.

מבית המלך וכו'. בית המלך הוא תחום הר המלך שנזכר לעיל (שו' 27). ועיין בבה"א.

אגוטרי וכו'. טיב הצמחים אגוטרי ולופסי לא נתברר לי. ועיין בבה"א.

אוזניות וכו'. צ"ל: אוזניות של שמעונייא, כלומר, של שמרון (יהושע י"ט, ט"ו), כהגהתו הנכונה של ר"ש קליין. עיין בבה"א.

אלא למעשרות. כלומר, אעפ"י שהם דקים וקטנים.

הרפיחין וכו'. עיין בשנו"ס, וכנראה שצ"ל: הטפיחין כבמשנתנו. ופירש הערוך שהם כמין כדים בראשי גגות והצפורים מקננים בהם, והם צוברים זרעים לתוכם. ועיין מ"ש לעיל פ"ג שו' 13 ד"ה ספחים.

הדיפרא. כלומר, על הפירות השניות של אילן העושה שתי בריכות בשנה.

סיפוניות. כלומר, סתווניות, פירות הבאות בסוף הקיץ ובסתיו.

שבאכל. צ"ל: שבאבל, והוא אבל כרמים שנזכרה בשופטים י"א, ל"ג. (רש"י).

ושאר ארצות וכו'. בד: ושאר כל ארצות וכו'. והמלה "ושאר" היא באשגרה ממשנתנו (פ"ט מ"ג), וכאן צ"ל: כל ארצות וכו'.

רובע וכו'. כלומר, רובע קב זיתים, מפני שפחות מכאן אין בו כדי טיפול, ודינו ככלו.

שבכיפין וכו'. כלומר, על התמרים שנשרו ונשארו בתוך כפות התמרים, בין הלולבים, אבל אין אוכלין על מה שנשר לתוך הקוצים שמסביב לדקל, מפני שאין החיה מחפשת שם. (פירוש הגאונים ורש"י).

העוגסין. האגסים. ושאר המינים נתבארו בבה"א.

על שבעמק. כלומר, ובלבד באותה מדינה.

כחרובין. כלומר, שאין להם שלש ארצות, ואוכלין עליהם עד שיכלה האחרון שבהם בא"י.

עליהן וכו'. כלומר, את העלים שלהם (של עוגסין וקרסטמילין וכו').

רביעה שניה. כלומר, הגשם השני, והוא כ"ג במרחשון.

של השלחין. כלומר, ירק שחיותו כ"כ מרובה שנתקיים אפילו בבית השלחין (ארץ יבשה וצמאה למים), אינו כלה אפילו בשמינית, ואוכלים עליו את מינו.

קולסי כרוב וכו'. כלומר, שרשי בדי כרוב שיבשו, ואינם רגילים למאכל אדם, אסורים בהנאה, ואין מסיקים בהם (עיין לעיל פ"ה שו' 34 ואילך). והלשון היא באשגרה מלעיל (הנ"ל), וכאן הכוונה שאין אוכלין עליהם ירקות, הואיל ויבשו, ואין דינם כברישא.

אוכלין עליהן. לפי ר"ש מכיוון שעדיין לא הוקשו כעץ, עדיין אוכלים עליהם.

כיוצא בו מגביב וכו'. כלומר, אם יבשו כל כך שבירק אחר כיוצא הוא כבר מגבב ביבש לאכילת בהמה בלבד, הרי דינו ככלה מן השדה אפילו לר"ש, ואין אוכלים עליו ירקות לחים, מפני שאין אוכלים מן הלח על היבש אפילו לר"ש.

מאימתי פורשין וכו'. ברייתא זו מדברת בכל השנים (ולא באה לכאן אלא אגב רביעה שניה), ומחמת חשש גזל אתינן עלה, ומשתרד רביעה שניה אסור להלך בשבילין שבשדות של זרים. ועיין בבה"א.

שנתקנסו וכו'. כלומר, שנתקלקלו.

צריך להלך. נראה שצ"ל: צריך לה[מ]לך, כלומר, צריך להמלך ולהודע בטיב השדה, שמא קשה לה הדריסה אפילו אחרי הגשם הראשון. ועיין בבה"א.