בתחלתו וכו'. כלומר, לולב דוחה את השבת דווקא כשחלה ביום ראשון של סוכות שהוא מדאורייתא אף בגבולין, וערבה להקיף בה את המזבח דוחה את השבת כשחלה ביום שביעי, שבאותו יום ערבה הלכה למשה מסיני.

ערבה וכו'. כלומר, להקיף בה את המזבח.

כך היו או' וכו'. כלומר, בשעת פטירתן מן המזבח, עיין בבה"א.

ליה ולך וכו'. כלומר, לה' אנו מודים ולך, המזבח, אנו מקלסים.

למה נקרא וכו'. במשנ' פ"ד מ"ט: ניסוך המים כיצד וכו', הגיעו לשער המים וכו'.

שאד' עוב' וכו'. כלומר, אין כאן סכנה, וכן להלן.

בסחוי. כלומר, בשחייה.

מלהשיט. כלומר, מלהשיט ספינה קטנה שאין לה וילון, אלא שמסיעין אותה במשוטות גרידא.

בבורני וכו'. ספינה שנקראת על שם מקומה (liburna).

לחטאת ולנדה. כלומר, מים חיים שכשרים אפילו לחטאת, ומכל שכן לנדה שאינה טעונה מים חיים. ועיין בבה"א.

מלמד וכו'. הכוונה לסוף הפסוק, עיין בשנו"ס.

הבאר וכו'. כלומר, בארה של מרים, עיין בבה"א.

באיספקאות. כלומר, באיסקפאות (σκάφαι), ספינות קטנות.

עולה דרך וכו'. כלומר, אינו צריך לחזור לאחוריו ולשוט נגד הזרם, אלא עולה עם הזרם וסובב עד שבא לאהלו מן הצד שכנגד.

היה דרך וכו'. כלומר, הוי דרך הרגילה היא שהכהן פוגש בתחילה את הספל של יין. ועיין בבה"א.

ומנקין. כנראה שצ"ל: ומבקין (=ומבקעין), עיין בשנו"ס.

המקום. צ"ל: מקום, כגי' כי"ל.

שית. היסוד שבקרקע.

אותן. כלומר, את המים.

שכבר היה וכו'. הברייתא דבוקה למשנתנו (פ"ד מ"ט): ולמנסך אומרים לו הגבה ידך.

לפיכך וכו'. אף ברייתא זו דבוקה למשנתנו (ספ"ד): נשפכה וכו' היה ממלא מן הכיור, כלומר, בצלוחית המקודשת.

אבל חבית וכו'. עיקר הברייתא הוא להלן מעילה, ונסמכה למשנתנו שם (פ"ג מ"ז): המים שבכד (=שבחבית) של זהב לא נהנין ולא מועלין, ועליה אמרו: אבל חבית וכו'. ועיין בבה"א.

אשר לא יעלה וכו'. כלומר, בחג הסוכות, כמפורש בזכריה שם י"ד, ט"ז, י"ט.