צירו אסור. כלומר, בין דג טמא שכבשו עם דג טהור ובין גרב (חבית גדולה) שיש בו סאתים ציר טהור ובו משקל עשרה זוז דג טמא, בשניהם כל הציר אסור. ועיין בבה"א.

רביעית בסאתים. כלומר, רביעית הלוג ציר טמא בסאתים ציר טהור אסור. והיא אחת מקצ"ב שבהן, שהרי הקב הוא ארבע לוגין, והסאה היא ששה קבים.

מששה עשר בו. כלומר, מגרב בן סאתים, והיינו שלשה לוגין (סאה=כ"ד לוגין). ואמרו בירושלמי שכל לוג הוא בן מאתים זינין (זוזין שכאן), ונמצא ששלשה לוגין מחזיקים שש מאות זין. ולפי ר' יוסי אין דג טמא אוסר אלא משקל עשרה זין בשש מאות זין, והיינו כשיש בגרב עשרה זין של איסור, וכנגדו חמשים ותשע פעמים של היתר. כלומר, ר' יוסי סובר שדינו כשאר איסורים, וצריך ששים כנגד האיסור. (הגרצ"ה ראפאפורט). ועיין בבה"א.

שאין בו וכו'. צ"ל: שיש בו וכו', כגי' הראב"ד. ואנו למדים מדברי ר' שמעון בן מנסיא שאין הת"ק חולק עם ר' יהודה, אלא שהת"ק נתן סימן במשקל הדג, ור' יהודה במדת הציר. ועיין בבה"א.

ששולה וכו'. כלומר, ששלה בבת אחת עשרה זין דג טמא והניח לפניו כדי לאכלו.

וזורק ראשון ראשון וכו'. כלומר, כשנטל לאכול מצא דג טמא וזרקו, ואח"כ מצא עוד דג טמא, אעפ"י שיש בו עשרה זין בצירוף הדג שזרקו, מותר, מפני שאין ציר דג טמא אסור אלא דווקא אם יש בו דג טמא שמחזקו (כן פירשו בירושלמי). ומכיוון שבפעם האחרונה לא היה בו עשרה זין דג טמא מותר ע"י עילה. (ירושלמי). ועיין בבה"א.

ואביו ואמו וכו'. פסוק זה נוסף מן הגליון כפירוש ל"עילה" שבירושלמי, כלומר, תואנה. עיין בבה"א.

דג טמא וכו'. בתחילה דברנו על איסור הציר, אבל הדג עצמו מכיון שהוא שלם מדיחו ומותר, וכבוש אינו כמבושל. עיין בבה"א.

טמא מליח וכו'. המליח פולט מיד, והתפל בולע לפני שמתחיל לפלוט.

טמא תפל וכו'. כנראה שהגירסא הנכונה היא בגוף כי"ע: טמא מליח וכו', ודווקא בטמא מליח וטהור תפל אסור, אבל בשניהם מלוחים מותר. עיין בבה"א.

שבשלו וכו'. מכיוון שהם מין במינו, ואי אפשר לעמוד על טעמו משערין את האיסור כאילו היה בצל או קפלוט (כרישין בעלי ראשים, עיין בבה"א), שאין לך נותן טעם יותר מהם. עיין בבה"א.

חוסית וכו'. חסית הוא שם כולל למיני הבצלים והשומים, בגיגוד לירקות. והברייתא מבארת את משנתנו פ"י מ"י.

הלוף. מין מהמינים הטמונים בארץ, Arum. ועיין בבה"א.

והקפלוטות. עיין מ"ש לעיל שו' 10 ד"ה שבשלו.

כובשין וכו'. כלומר, אעפ"י שטעם הבצל החי משובח יותר מ"מ מותר לו לכבשו כדי שיתקיים.

ואין כובשין וכו'. מפני שהחומץ אינו משביחו אלא מקיימו, ונמצא משתמש בחומץ של תרומה לא לאכילה אלא לשמירת אוכלין.

כל המתבשלין וכו'. כלומר, ירק של תרומה בירק של חולין, והוא מכיר את הירק של תרומה ומסלקו, ואין כאן אלא חשש של נתינת טעם, והקלו בתרומת ירק דרבנן.

בשר בבשר וכו'. כלומר, בשר שנתבשל מתחילה עם ירק של תרומה ונאסר, ואח"כ נתבשל עם בשר של היתר. (הרש"ס).

שנתבשלו וכו'. בכי"ע: שנתער בו ונתבשלו וכו'. כלומר, שמקודם נתערבו ואח"כ נתבשלו, ויש כאן חשש שמא נשאר בירק של חולין מגוף התרומה.

ונאסרת. צ"ל: ואינה נאסרת, כגי' כי"ע, ס' יחוסי תו"א, משנתנו והבבלי. ומפרש שם: מפני שהיא פולטת ואינה בולעת.

גיעולי ביצים וכו'. כלומר, נפלי ביצים, פליטי ביצים, שהן בלי קליפה או בקרום דק ואדום, מותרות, ואין כאן אבר מן החי, עיין בבה"א.

ביצים מוזרות וכו'. כלומר, ביצים שאינן משריצות, ואפילו ישבה עליהן התרנגולת ימים רבים ונתקלקלו, מותרות באכילה לבעל נפש יפה וחזקה, שהרי בביצים הללו אין שום אפשרות שיתרקם בהן אפרוח. ועיין בבה"א.

מצא באחת וכו'. כלומר, באחת מן הביצים המוזרות, אוכל את השאר אם הוא בעל נפש יפה. אבל זורק את הדם, אעפ"י שאין לחשוש לאפרוח, משום גזירה. עיין בבה"א.

אוכל דגים וכו'. לפי הגירסא שלפנינו פירושה, שאם הוא בעל נפש יפה יכול לאכול דגים וחגבים חיים וכו'. אבל בכל הנוסחאות: אוכל אדם דגים וכו'. ולאו דווקא בבעל נפש יפה עסיקינן. ועיין בבה"א.

המורייס. ציר שהיו מכינים אותו מקרבי דגים והיו נותנים יין ושמן לתוכו.

אילנתית. פירשו בבבלי: יין ישן ומים צלולין ואפרסמון.

ערב. כלומר, לפטמו בבשמים לשם סיכה, והוא מוציאו מידי אכילה לגמרי.

יין וחומץ וכו'. המלה "וחומץ" באה לכאן באשגרה משו' 55, ולפנינו צ"ל: ואין סך יין, שהשמן דרכו לסיכה, יין אין דרכו וכו'.

שלא יאכל וכו'. כלומר, טעם האיסור הוא מפני שפרש מן האיסור, והיינו מטבל שכבר נטבל למעשרות. עיין בבה"א.

תמרים כן וכו'. כלומר, שאם תיקן את התמרים גרידא כן (=כאן, כלומר בא"י), הותר דובשן אפילו באספמיא, מפני שאין כאן יותר יוצא מן האיסור. עיין בבה"א.

לא ייעשו וכו'. ר"מ סובר שכל הפירות אין משנים אותם מברייתם, חוץ מזיתים טהורים בלבד, מפני שהשמן חשוב יותר מן הזיתים, אלא שבטמאים חושש שלא יבוא לידי תקלה ויאכל מהן בשעה שסוחטם.

לר' ליעזר. צ"ל: ור' ליעזר.

שעיברה צורתו. כלומר, שנתקלקל מחמת הזמן שעבר עליו. עיין בבה"א.

במקומה. כלומר, על אתר, לאלתר, ואין צורך לחכות עד זמן בעור חמץ בערב הפסח.

אניגרון וסניגרון. מורייס של יין ומורייס של חומץ. עיין בבה"א.

לא יערענו וכו'. כלומר, לא יגרגרנו.

ובולע. כלומר, מגרגר ובולע, אבל לא יפלוט. ועיין בבה"א.

אלנתית וכו'. עיין לעיל שו' 28.

זלח. כלומר, זלף, וכ"ה בכי"ע.

ולא יטול... בידו. ליתא בד ובכי"ע, והיא נוסחא כפולה שנכנסה מן הגליון.

שופך ושונה וכו'. כלומר, שופכו מעט מעט לתוך מים השופכין שבביתו כדי שריח היין יבטל את ריח השופכין. עיין בבה"א.