טומטום שקידש וכו'. והוא ספק איש ספק אשה, ולפיכך מקדש ומתקדש מספק, ולחומרא.

מיבמין את אשתו. ממה נפשך, שאם הוא איש יש כאן ייבום כדין, ואם הוא אשה, אין כאן קידושין ואין כאן איסור אשת אח.

ואנדרגינוס. וסובר תנא זה שהוא מקצתו זכר, אלא שדינו כסריס חמה שאין חולצין ואין מייבמין לאשתו.

לא עשו כלום. שאין כאן לא דין חליצה ולא דין ייבום.

וחייבין בקרבן. כדין אשת אח שלא במקום מצוה.

או מיבמין. אם היתה מותרת להם (כגון שהיתה גיורת, או משוחררת, שפצוע דכא וכדומה מותר בה).

קנו. והוא הדין לכתחילה, ולא נקטו "קנו", אלא אגב הסיפא.

ואסורין לקיים וכו'. כלומר, אם היו בנות ישראל מלידתן.

וזה וזה אינן זכאין וכו'. הברייתא מפרשת את משנתנו רפ"י: האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת, ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וכו'. ועיין בבה"א.

חייבת קרבן וכו'. שלא הורו לה אלא להנשא בהיתר.

לחמשה וכו'. שיש כאן גופין מוחלקין.

בזדון וכו'. צ"ל: ר"ש אומ' עשו וכו' כזדון וכו', כלומר דינה כמזידה (ואין כאן אלא סימן) ולפיכך פטורה מן הקרבן, אם נישאת ע"פ ב"ד, עיין בבה"א.

בשוגגת וכו'. צ"ל: כשיגגת וכו', ולפיכך חייבת בקרבן. ועיין בבה"א.

באת ואמרה מת בעלי וכו'. בכי"ע בכל מקום בהלכה זו: ובאו ואמרו לה מת בעליך וכו'. והיינו ששני עדים אמרו לה כן, ובכגון דא יכולה להנשא ע"פ עצמה שלא ע"פ ב"ד. וכן צ"ל לפנינו.

ומותרת לראשון וכו'. והכל הוא מדברי ר' שמעון (לעיל שו' 19), והוא הרי סובר (במשנתנו פ"י סמ"א) שאם נישאת שלא ברשות (כלומר, ע"פ שני עדים) מותרת לחזור לראשון.

אילו ממזרים. שהרי בא על אשת אחיו שלא במקום מצוה.

לא שהיתה ראויה להנשא וכו'. כלומר, שהעדים העידו שבשעת השמועה כבר מתו בעלה ובנה (ולא היתה אשת איש), אלא שבנה מת תחילה, ובשעה שנישאת היתה יבמה לשוק.

בחיי יבמה. מלים אילו הן באשגרה מלהלן, שו' 39, והן מיותרות, שהרי כאן לא נזכר כלל שמת יבמה.

ונתקדשה. צ"ל: ונתייבמה, כהגהת המפרשים.

בגט וחליצה. שהרי בא עליה גם בחיי בעלה ונאסרה עליו, ואף ביאתה לאחר מיתת בעלה היא ביאה פסולה, ואינה ניתרת בלי חליצה, עיין בבה"א.

שפוסל על ידי אחרים וכו'. ר' יוסי נותן כלל בנושא אחות אשתו כששמע שאשתו מתה, והיינו אם אחות אשתו שבא עליה היתה נשואה, ושמע שמת בעלה, ואח"כ בא בעלה ונאסרה עליו, אף אשתו אסורה לו, שהרי צריך לגרש את אחות אשתו, ונאסרה עליו אשתו משום אחות גרושתו. אבל אם אחות אשתו היתה פנויה, ולא אסרה על אדם אחר, ואינה צריכה ממנו גט, אף הוא מותר באשתו. ועיין בבה"א.

ממזרים. שהרי צרת בתו היתה פטורה מן הייבום, ובא על אשת אח שלא במקום מצוה.

לא שהיתה ראויה להנשא וכו'. כלומר, שהעידו שבשעת השמועה כבר מת בעל בתו, אלא שבתו מתה תחילה, וצרתה לא היתה אשת איש אלא יבמה שנישאת בלי חליצה.

בחיי יבמה. מלים אילו הן באשגרה מלעיל, שו' 39, והן מיותרות, עיין לעיל שו' 32.

כמאמר בגדול וכו'. ויבמתו היא כאשת שני מתים, עיין לעיל רפ"ז.

בדבר אחד. כלומר, בביאה גרידא פוסלה על האחין בין שהביאה היא בתחילה, בין שהיא בסוף, כמפורש להלן. ועיין בבה"א.