Brief Commentary on Yevamot Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משלה . . . משלו. כלומר, מכוחה . . . מכוחו. וכ"ה בכי"ע.
בדמין וכו'. כלומר, כמנהג המקום שלא היו שמים את מה שהכניסה בשוויו האמיתי (כמשנת כתובות פ"ו מ"ג), נוטלת את העבדים בדמין ששמו אותם.
ילדים, נוטלתן נערים וכו'. כלומר, משום שבח בית אביה נוטלתן כמו שהם, ומוסיפה (או שהבעל מוסיף) לפי הדמים שבכתובה. ועיין בבה"א.
אילו ואילו וכו'. כלומר, בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל.
כמות שהיא וכו'. כלומר, בלי בנים, וריקנית.
מעוברת?1 וכו'. אבל בלא בנים, אינה אוכלת, משום שאין העובר מאכיל, ואף עבדיה אין אוכלין.
שחלקו של עובר וכו'. ועובר פוסל בת כהן לישראל (אפילו אין לה בנים ממנו), ואינו מאכיל בת ישראל לכהן, לא אותה ולא את עבדיו.
הבת מאכלת וכו'. והעמידוה בירושלמי ובבבלי (לפי אביי) בנכסים מועטים, ובשיש שם בן. ולפיכך העובר אינו מעלה ואינו מוריד, שאם הוא בן הרי אין לו כלום בנכסים מועטים, ואם היא בת לא תיקנו לה מזונות כל זמן שלא יצאה לאויר העולם, עיין בבה"א.
ר' שמעון או' וכו'. והוא מדבר ברגיל, בנכסים מרובים, ולפיכך, כולם (כלומר, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל) זכרים (כלומר, אם היורשים הם זכרים) יאכלו מחמת הזכרים, אבל אם היורשות נקיבות לא יאכלו, שמא וכו'. ועיין בבה"א.
כמות שהוא וכו'. צ"ל: כמות שהיא, כלעיל, שו' 7.
והחרש, ובן תשע וכו'. ואם היו פסולין פוסלין, ואם היו כהנים כשירים אינן מאכילין.
בזו מדת הדין וכו'. כלומר, בזו, בעובר שפוסל ואינו מאכיל. ועיין בבה"א.
מקל וחומר וכו'. "קל וחומר" פירושו כאן "ממה נפשך", והיינו אם נישואי בתו (כצ"ל, במקום: בתה) נשואין הרי השנייה היא צרתה ופטורה, ואם אין נישואי בתו נשואין הרי אף נישואי הצרה אינן כלום, והיא פטורה מייבום.
בתו חרשת וכו'. כלומר, כגון שהיא יתומה בחיי האב, ונישואיה הם מדרבנן, ולפיכך אוסרת צרתה מדרבנן, אבל אינה פוטרת אותה מחליצה, שהרי מדאורייתא אין הערוה החרשת נשואה.
לא תאכל. מפני שאינו ילוד אינו מאכיל.
חרשת שנשאת לכהן וכו'. כלומר, שנישאת מעצמה (ולא קטנה ע"י אביה).
אפי' זרע מזרע וכו'. כלומר, אפילו מת הזרע (הבן, או הבת) מן הכהן, והניח זרע (בן, או בת) אוכלת בתרומה.
מכהן תחלה. כלומר אין בת ישראל אוכלת בתרומה מכח זרעה, אלא דווקא אם יש לה לעצמה זרע מכהן תחלה, ובכגון דא לא איכפת לנו אם זרעה נישאת לישראל ויש לה וולדות מישראל, אבל לא להפך.
אוכלת בתרומה. כלומר, ואין העובר המת מטמא אותה, עיין בבה"א.
אפי' ביום השיני. כלומר, אפילו ביום חול, עיין בבה"א.