מקרן מזרחית וכו'. הכהן שחוזר מהזיות שעל הפרוכת היה הולך ממערב למזרח בדרומו של היכל, והיה פוגע תחילה בדרום מערב של מזבח הזהב, והואיל וכתוב "ויצא אל המזבח" דרשו חז"ל שצריך לעבור את כל המזבח, כלומר מגיע לדרום מזרח של המזבח, פונה ימינה לצפון, ועובר את כל מזרח המזבח, עד שמגיע לקרן מזרחית צפונית, ומשם הוא מתחיל וסובב דרך ימין.

הוא גומר וכו'. צ"ל: הוא מתחיל, כגי' כי"ל.

(כנגדו אלכסון) וכו'. המלים שהקפנו חסרות בד, כי"ל וקג"נ, וסוברת התוספתא שבכל הקרנות יכול להרים את פס ידו ולזרוק ממטה למעלה, חוץ מן הקרן הראשונה שהיה עומד סמוך לה, שמשפיל את ידו וזורק ממעלה למטה, שאם לא יעשה כן יזוב הדם לתוך שרוולו, וילכלך את בגדיו, עיין בבה"א.

ממטה למעלה וכו'. וסובר ר' יהודה שהוא יכול להזהר אף בקרן הסמוכה שלא ילכלך את בגדיו.

שכנגד אלכסון. שהרי צריך למתוח את ידו כגגד כל אלכסון המזבח, עד שרק פס ידו גרידא יוצאת מחוץ למזבח, ואין לו אפשרות לזרוק ממטה למעלה.

והיא נכפפת וכו'. כלומר, ההזאה נכפפת ומתפשטת על קיר המזבח, שהרי נתן על הגג בסמוך לקרן, עיין בבה"א.

על כל הזאה וכו'. כלומר, טובל את אצבעו לכל הזאה, ואינו מזה שתי הזאות מטבילה אחת.

מיכן ומיכן וכו'. כלומר, שלא נתן על חוד הקרן, אלא בתוך אמה של חוד הקרן.

שינה מתן וכו'. כגון שהזה למטה מחוט הסיקרא, או שנתן בכלי, ולא באצבע.

כל מעשה וכו'. כלומר, בכל עבודות היום, אפילו בבגדי זהב בחוץ, ור' יהודה להלן חולק, עיין בבה"א.

כל היוצא וכו'. כלומר שיירי הדם של מזבח הזהב שהוא נותנן על יסוד מערבי של מזבח החיצון סמוך לדרום, נוטלן מן ההזייה על טיהרו של מזבח הזהב שנתנה שם בצד דרום מזרח, ונמצא שנטלן מן הסמוך ביותר בפנים (לפנים=בפנים) לצד המזבח החיצון, עיין בבה"א.

וכל הנוטל וכו'. כלומר, בזיכי לבונה שהן ניטלין משלחן הזהב שבפנים כדי להקטירן על מזבח הנחושת בחוץ ניתנין ונקטרין על הסמוך לפנים, והיינו במערב של מזבח החיצון. ועיין בבה"א.

מקצת הפר וכו'. כלומר, שנתן מדם הפר בקדשי קדשים ומיד נתן ממנו גם על הפרוכת (לפני שנתן מדם השעיר בקדשי קדשים), ואח"כ נתן מדם השעיר בקדשי קדשים ועל הפרוכת, נמצא שבפנים תיקן את הסדר, שהרי נתן לשם מדם השעיר אחרי דם הפר, אבל בחוץ לא תיקן את הסדר, משום שנתן לשם מדם הפר לפני שנתן מדם השעיר בפנים. ועיין בבה"א.

אם כיפר וכו'. כלומר, אם נתן את כל המתנות שבפנים, כבר נגמרה העבודה, ואעפ"י שלא נתן את שיירי הדם על מזבח החיצון כבר כלה את הכפרה, ור' יהודה מפרש להפך. ועיין בבה"א.

ירעו וכו'. ונחלקו בה האמוראים, אם ירעו מתייחס לראשונים שנמצאו, או לשניים שהפריש תחתיהם.

יקרב בשיני וכו'. כלומר, ברגל שני וכו', עיין מ"ש לעיל פסחים פ"ט, שו' 64 ואילך.

עד שלא נזרק וכו'. צ"ל: ונזרק וכו', כגי' כי"ל וקג"נ, עיין בשנו"ס.

כך הוא או' וכו'. כלומר, כשמתוודה על שעיר המשתלח.

עושין לו וכו'. כלומר, למשלח את השעיר.

שעשר סוכות וכו'. והסוכה הראשונה היתה רחוקה מירושלים מיל (כלומר תחום שבת), והאחרונה היתה רחוקה מן הצוק שני מילין, והיו מלוים אותו ממנה מיל אחד והיו עומדים מרחוק ורואים את מעשיו, והללו שקנו שביתה מקודם בשאר הסוכות היו מלוים אותו מסוכה לסוכה.

תשע סוכות וכו'. כלומר, לדעתו לא היה צורך לעשות סוכה בסמוך לירושלים, מפני שעדיין לא היה המשלח עייף, ולא היה צורך להכין בסוכה מים ומזון, ויקירי ירושלים היו מלוים אותו שני מילין (ע"י עירוב), ונשארו עשרה מילין עד הצוק, ובהן היו תשע סוכות, מיל בין סוכה לסוכה, ושני מילין מן האחרונה לצוק, כלעיל. ועיין בבה"א.

חמש סוכות וכו'. ומערבין מזו לזו.

שתי סוכות וכו'. ובכל סוכה היו אנשים שמקצתם מערבים לרוח אחת ומקצתם לרוח שנייה, ונמצא שיכולים ללוות אותו מכל סוכה ארבעה מילין. ועיין בבה"א.

שאין מטמא בגדים וכו'. כלומר, כל זמן שלא יצא מירושלים, מ"מ מטמא אוכלין שהרי סופו לטמא טומאה חמורה.

פרים הנשרפין וכו'. כלומר, פר העלם דבר של ציבור או של כהן משיח ושעיר ע"ז של ציבור וכו'.

זקיפן וכו'. צ"ל: זקיפין וכו'.

המסייע וכו'. כגון המהפך באיברים, או המוסיף עצים.

באליתא וכו'. כלומר, בשוכת עצים גדולה, והיו מסדרים את המערכה ומדליקים אותה לפני שנתנו לשם את האיברים, עיין בבה"א.

קורין שלהן וכו'. כלומר, כל אחד מכין ספר משלו, כדי להתנאות בו.

פר העולה וכו'. כלומר, פר העולה ושעיר שנזכרו בפרשת המוספין בפנחס קריבים עם תמיד של שחר, משום שמן הכתובים משמע שמסמיכים את המוספים לעולת התמיד, אלא שמשום חולשת כהן גדול דחו את שבעת הכבשים לאחר עבודת פנים. ועיין בבה"א.

מלבד עולת וכו'. ומסמיך את כל המוספים לתמיד, חוץ מן השעיר של מוסף, שנאמר בו: מלבד חטאת הכפורים, ומשמע שכבר קרב השעיר הנעשה בפנים.

אחד קרב וכו'. ר' יהודה מוסיף על דעת הת"ק בשיטת ר' אליעזר שאף כבש אחד מן המוספין מקריב עם תמיד של שחר, כדי לסמוך את כל המוספין לקרבן תמיד (חוץ מאיל העם שעושהו יחד עם אילו), אלא שדוחה את שאר הכבשים עד לאחר עבודת פנים.

שיצא בשלום. כלומר, שלא אירע לו שום תקלה, כמעשה שלהלן.

צנורא וכו'. כלומר, של רוק, וטימאה אותו.