במחבר סעיף ב' שמניחים בו. נ"ב עיין תשובות ח"ס יו"ד סי' רע"ט:

שם במג"א ס"ק ב' וצ"ע. נ"ב ובמתני' נמי קשיא שלא הזכיר החילוק שבין חומשין לספרים וכן תמה בטורי אבן שם. ולפענ"ד נראה דשלשה חילוקים יש. א' לענין אמירת הפסוקים דברי נביאים קדושים טפי כמ"ש הר"ן בר"ה. אמנם מכל מקום לענין קדושת הספר אין שום חילוק דאותה קדושה שמתקדש הגויל ע"י דברי נביאים מתקדש נמי ע"י כתובים דמ"ש ומשום הכי כתב הר"ן בפרק בני העיר דמטפחת נביאים וכתובים אחת היא. אמנם חומשין שגם הגויל קדוש טפי שהרי ראויה להשלימו לתורה שלימה ומכ"ש ס"ת שלם רק חסר בו אות אחת שאפשר לתקנו ומש"ה אוסר בברייתא לכרוך במטפחת חומשין וכ"ז לענין מטפחת אמנם למכור ולקנות דא ודא אחת היא דאין שום חילוק בין העוסק בתורת מרע"ה או בספרי נביאים וכתובים ואפי' רק במפרשי הש"ס משום הכי לא חילק במתני' ר"פ בני העיך כלל בענין מכירה בין חומשין לספרי' ומ"מ בס"ת שלם שיש בו קדושה אחרת לקרות בציבור ועוד מצות עשה של ועתה כתבו לכם בודאי מתעלה בקריאתו מחומשים וספרים לס"ת שלם וזה ברור ומיושבים כל הקושיות. וחילוק כזה צריכין לומר ג"כ במכירת בהכנ"ס דקיל היינו מכירת הבית כשאין בו ביטול תפלה אבל בלי ספק שמותר למכור מטפחת לצורך תפלה בעשרה לקדש שם שמים בעשרה ומשום הכי כשאין בהכנ"ס אחר אסור למכור כמ"ש הרמב"ם שמביאו המג"א ס"ס ק"א ודו"ק בכ"ז:

שם סק"ה אכחושי מצוה. נ"ב ובזויי. בא"ד לשנות המעות. נ"ב מבהכנ"ס שנמכר אבל במעות שגבו עתה פשיטא דליכא קדושה ולא שייך אכחושי מצוה כצ"ל בכוונתו:

נ"ב אבל להסיר הספסלים תלושים מבהכנ"ס שפיר דמי אבל פשיט' שאסור לשבור את הספסלים אעפ"י שהם תלושים כדמוכח במכות דף כ"ב ע"א:

שם ס"ק ח' ביו"ד סי' רנ"ט. נ"ב צ"ע ועיין חמד משה:

שם ס"ק ט' וכן נ"ל מוכח. נ"ב צ"ע בתוס' גיטין שם ובב"ב דף י"ג ע"ש סוד"ה שנאמר. וק"ל דמוכח דס"ל משום אשה דליכא אלא משום שבת דדברי קבלה לא מוכרים משא"כ איש דאיכא נמי משום פריה ורביה דהוא דאוריית' הו"ל שבת מצוה רבה ועיין ב"ש סי' א' משמע דלא עדיף שבת דאשה ממ"ע דלערב אל תנח ידך דהיא דברי קבלה ע"ש ומ"ש א"ר מש"ס דכתובות להשיא יתומה קודם משום בושת דידה נ"ל להקדים ולא לדחות, ועוד נראה לי דלענין מצות צדקה קודם להסיר בושה שלה מלסייע להיתום לקיים מ"ע משא"כ למכור ס"ת בעינן שיקייים דוקא מצוה רבה משום מעלין בקודש ופשוט. ודע דכ"ז כשאינו מוצא ללמוד תורה ולישא באופן אחר אבל זולת זה אע"ג דעדיין מצוה היא מכל מקום קיל משארי מ"ע כמ"ש התוס' בשם שאלתות פ' אמור פ"ק דע"ז דף י"ג ע"א אבל כשאי אפשר בענין אחר מורה השאלתות כדמוכח ממ"ש בשמו ספ"ק דב"ק ודו"ק היטב בכ"ז:

שם ס"ק י"ב ואם אינם. נ"ב דין זה צ"ע וסתר עצמו ממ"ש ס"ק י"ז ועיינתי בפנים במבי"ט ואינו ענין לכאן כלל התם כבר הניחו אותו בהכנ"ס ועשו אותו בית דירה מכמה שנים שלא כדין ועכשיו מותר למוכרו אחר שכבר נעשה מעשה ע"ש ועיין תשובות ח"ס או"ח סי' ל"א [שם נשאל אודות בהכנ"ס שסתרוהו אחר דחזו בה תיוהא ועכשיו רצו לבנות בהכנ"ס חדשה להלן קרוב למקום תל הישנה באופן שיהי' מקום השינה חצר לבהכנ"ס החדשה וכותל מזרחי שהיה עומד תיבה וארון הקודש יהיה עכשיו פתח כניסה להחדשה אי שפיר דמי למעבד הכי או לא. ובתשובתו סיים וז"ל ומעתה כיון שמקום הזה אינו נמכר אין לו תקנה אלא או לבנות ממש בהכה"נ ולהרחיב מקום גבהה או לעשות גדר או שום מסגרת סביב כי לעשותו חצר בהכנ"ס הוא הורדה מקדושה, ועוד שבחצר בהכ"ס רגילים לעשות דברים בזויים וזלזול למקום קדוש שהרי מטילים שם מים וע"כ אי אפשר מבלי לגדור סביב מקום ההוא]:

שם ס"ק כ"ב נ"ב מבואר כאן בב"י דעכ"פ לכ"ע אינו רואה סימן ברכה ומיושב קושית המג"א וכ"כ א"ר ס"ק כ"ב ועוד נ"ל דע"כ לא פליגי אלא בשיש לו ס"ת וכיוצא בו אבל אין לו כיוצא בו מזה לא מיירי הש"ס והפוסקים ואפילו רק בהכנ"ס אינו נמכר בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אם אין להם כיוצא בו וא"כ האי דב"ב מיירי בהכי וכיון דכל ימי חייו לא יכול למוכרו אינו נכלל בסתם נכסיו לחיות ניתן לאחר במתנת שכ"מ ובהכי מיירי נמי בש"ע יו"ד ס"ס ר"ע ולק"מ קושי' המג"א ס"ק כ"ג וזה ברור לפענ"ד. מיהו בלא"ה משמע שם בב"ב שהיה להרשב"ם גירסא אחרת וכ"כ בס' חמד משה:

שם ס"ק כ"ז ליחיד נמי אסור. נ"ב אפילו להתפלל נמי אסור משום זלזול וכ"ה בתוס':

בא"ד דהא דמנורה. נ"ב וע"ש בש"ך סס"ק י"א:

שם במג"א ס"ק מ"א ובמדינתינו. נ"ב עיין תשובותי סי' תר"ע בסופו מזה וסי' ק"ע באריכות וסי' ת"ש ותש"ג בעניני ח"ק ג"ח וקוברי מתים הרבה דברים [והוא בח"ס חלק יו"ד סי' שכ"ו שכ"ז וסי' שכ"ח ע"ש]:

שם במחבר סעיף י"ח כלי בהכנ"ס. נ"ב שנשללו עפ"י ציווי המלך יצאו לחולין ק"ו מכלי מקדש דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה וכ"כ הרמב"ם בתשובות פאר הדור סי' קל"א ועיין זה במס' ע"ז נ"ב ע"ב ע"ש:

שם ס"ק מ"ד גבי ס"ת נסגר. ונ"ב סמפון בב"מ ד' צ':

שם ס"ק מ"ו ונתן לה הרבה. נ"ב כמו במחיר בבכורות ד' נ"ד ע"א ולקמן ס"ק מ"ז שנתן י' טלאים והלוקח יברור אחד תחת הכלב אזי למ"ד אין ברירה כולן אסורין אבל אי המוכר מברר ואומר אחד מעשרה טלאים שיש לי אתן לך באתנן אז כשמברר אח"כ אחד אין האתנן חל למפרע כמ"ש התוס' בע"ז דף ס"ג ע"א ד"ה כגון וכו'. ואפשר דה"ה במחיר אי אמר אחד מעשרה שאברר מטלאים שלי יהיה מחיר כלבך לא נאסר משום מחיר. ואולי י"ל מחיר שאני שהכלב עדיין בעולם אם לא חל קודם שנתברר יחול עתה כשמברר ויהיה מחירו של הכלב שהוא בעולם משא"כ אתנן כיון שלא חל קודם שנתברר שוב אינו חל שכבר עברה הנאת הבעילה אז וצ"ע לדינא.

שם במג"א ס"ק מ"ז וצ"ע ביש"ש. נ"ב וכן הקשה הלח"מ ספ"ו דבכורות ע"ש. ולפענ"ד דש"ס הוי מיד דכל אחד מהגדיים שוה כמו הכלב ולכן הקשה למ"ד דיש ברירה דוקא ומשני שאין שום אחד שוה כמו הכלב. אבל הרמב"ם איירי שאין בהם אלא גדי אחד השוה כמו הכלב א"כ כ"ע מודים דאמרינן הדמים מודיעים שזה הוא נגד הכלב כיון שאין שום אחד שוה כמו הוא ממש חוץ מזה הגדי וסברא נכונה היא זו ואסור גם לבהכנ"ס ועיין תוס' בכורות דף נ"ו ע"ב ר"ה לברור וכו'. שוב מצאתי זה ביש"ש דב"ק ומ"ש בס' גט פשוט סי' קכ"ב ס"ק ח' ד"ה אך תימה וכו' ע"ש:

שם מג"א ס"ק מ"ט ודבריהם צ"ע. נ"ב ולפענ"ד ליישב כך דבריהם דס"ל דלר"מ דלא חייש לאיבה היינו טעמא משום דס"ל בשאר מינויים אין הראשון חוזר לשררה כלל וא"כ ניהו בכהן גדול דהראשון חוזר לעבודתו מ"מ לא יהיה לו איבה אם גם השני משמש עמו דהרי בשאר מינויים אין להראשון כלום א"כ די לו שחוזר לעבודתו. אך ר' יוסי ס"ל בכל המינויים דינא הכי שהראשון חוזר לעבודתו א"כ חיישינן לאיבה ומשום הכי הוצרך לפסוק הלכה כר"י וק"ל ועיין בזה לדינא בתשובותי ח"ס או"ח סי' י"ב וסי' י"ג וסי' מ"א [ע"ש מ"ש ע"ד התמנות רבנות אם הבן יורש כסא אביו והאריך לבאר ענין זה ועיין עוד בח"ס חו"מ סי' כ"א וסי' כ"ב]:

שם סהס"ד. נ"ב עיין ספי"ד דסנהדרין: