במחבר סעיף א' נ"ב עיין סנהדרין דף ק' ע"א דמגלה לא בעי מטפחת. ואמנם מהריעב"ץ ח"ב סיק"ג העלה דלמאי דק"ל דמגלה ברוח הקודש נאמרה לקרות ולכתוב אסור ליגע בה ערום וצריכה מטפחת ע"ש. וראיתי למורי זצ"ל שבשעת קריאתה היה נזהר ליגע בה ערום ועדיין צ"ע במג"א סי' קמ"ז סק"א וצ"ע ברדב"ז ח"ב סי' תשע"א.

(שם במג"א ס"ק ד') צ"ע וכו'. נ"ב עיין מגילה דף י"ח ע"ב לימא מסייע לרבב"ח וכו' ולא אסיק אדעתי' דאתרמי קשה מאי סייעתא דלרבב"ח הוי סגי ליה בחומש בעלמא וע"כ דאיתרמי ליה כשרה וא"כ הכא נמי נימא דאיתרמי וליכא סייעתא. אלא ע"כ משמע דלרבב"ח בעינן דוקא מגלה כשרה לכתוב מתוכה. ומה שאנו נוהגין לכתוב מתוך חומשין מדוייקים משום דעכ"פ לא גרע הא מדר"מ דעפעפיך יישירו נגדך כיון שספר מדוייק לפניו ומחשב זה שעת הדחק לטלטל כל פעם ס"ת או מגלה כתובה בגליון: ולפי"ז אתי שפיר דבעינן שיוציא כל תיבה מפיו קודם שיקרא כמו שכותב בלא כתב. ומיושב קושית המג"א. והא דלא אמרינן התם דהוה מנח חומש קמיה והוציא מפיו כל תיבה. יש לומר משום דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דעפעפיך יישירו נגדך והא דשעת הדחק שאני ע"ש בגמרא וק"ל ועיין ח"ס או"ח סי' קצ"ב:

(שם במחבר) ס"ד ואת בסופא. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' קפ"ט וסי' ק"צ: