חשן ואפוד (שמות כח, ד). הנה יש לבינה ח' מדריגות שנמשך לאדם על ידי התבוננות, וזהו ח' מחשן. והנון הוא נ' שערים מבינה, וזו נו"ן מחשן. והש', כי יש י' מדות שנקרא לבושים, ובשבת כשמשיג הפועל מי פעלם ומשיג ידי הפועל הוא ג"ג, כלומר שהוא גדול ונורא, וכשישיג אלו הג' אז הוא כמנין אחד, ועל כן בשבת אומרים רזא דשבת כו' איתעטרת ברזא דאחד (זהר ח"ב קלה.), והוא ש' דחשן, ואפוד הם הי' לבושין עצמן. וז"ש (שמות שם, כח) וירכסו את החשן, וירכסו הוא לשון חיבור, כשתרצו לחבר ולהמשיך הג' להי' לבושים הנ"ל, וז"ש אל טבעות האפוד, הוא ע"י פתיל תכלת, היראה נקראת תכלת (עי' זהר ח"ג רכו: רכז.) לשון כילוי שמכלה הגופניות מן הגוף: