הנה יש נדר ונדבה, ונדר הוא לשון דירה, שדר בזה הדבר ובוודאי טועם בה טעם בזה הדבר, ומחמת שראה זה הדבר שהיה רגיל בה בתחלה אינו טוב, ועל כן נדר הוא בבינה (ע"ח שכ"ט פ"ה), ששורה בלב, כי כל המחשבות שורים בלב, וזהו נדר שהוא עמו עצמיות גמור, ונדבה שאין עמו עצם הדירה של הקב"ה, ועל כן נדבה 'הרי זו', פירוש שהוא בזה העולם עדיין, ונדר הוא 'הרי עלי', פירוש שהוא עמו עצמיות גמור, וזה נקרא טוב. אבל יש טוב הגנוז, פירוש שהטוב של הקב"ה גנוז מאתנו שהוא מחובר עדיין בזה העולם. וזהו (תהלים נד, ח) 'בנדבה', שמתחלה צריך האדם לחבר את עצמו להקב"ה ואף שאין עמו עצם רק יתן זה נדבה להקב"ה, ועי"ז 'אזבחה לך', פירוש תוכל לזבוח הגופניות, ואז תוכל להודות להקב"ה ומשיג להטוב, וזהו 'אודה שמך כי טוב'.

הנה זה העולם נקרא ציון נגד הקב"ה, פירוש שהיא רק כנקודה, ואצל הצדיקים הוא גם כן כנקודה, מחמת שרוצים תמיד להשיג גדלות הבורא על כן הגדלות שהשיג כבר אין ניכר אצלם רק כנקודה. וזהו (שם פד, ח) 'ילכו מחיל אל חיל', ממדרגה למדרגה, 'יראה אל אלהים בציון', האלהים אין אצלם רק ציון כמו שאמרנו לעיל. או אלהים הוא גבורה, שהגבורה הוא זה העולם לא יהא חשוב אצלם לכלום שיהיה חס ושלום למסך המבדיל, וזהו 'יראה', פירוש שאצלם יראה 'אלהים' שהוא זה העולם, 'בציון', רק כנקודה בעלמא: