(א) **שנו רבותינו אין מפליגין כו'.**שבת (י"ט י):

(ב) **ושליח מצוה דוחה את השבת.**אם לשון דוחה שבת הוא כמשמעו. א"כ בע"כ מיירי בפקוח נפש שדוחה שבת. ועי' בטוש"ע א"ח סי' רמ"ח שפי' הפוסקים האי לדבר מצוה בכל דבר ע"ש. ונראה שלשון דוחה שבת לאו דווקא. אלא כלומר לא גזרו רבנן בדבר מצוה (וכן שלוחי מצוה דסוכה להלן הוא בכל מצוה וכמ"ש בסוכה (כו:) בהולך להקביל פני רבו):

(ג) ששנו שלוחי מצוה כו'. סוכה (כה.):

(ד) לעשות מצוה ונתנו נפשם והצליחוכצ"ל:

(ה) **מהו חרש כו'.**רות רבה פ"ב:

(ו) **מבקש אינו נראה וכן הנביאים נמשלו כמלאכים ומניין כו'**כ"ה בתנחומא ורבינו בחיי וכצ"ל ור"ל שפנחס כהן ונביא:

(ז) **ממה שקרינו בענין והאנשים אשר שלח וגו'**וישובו וילינו וגו'. הוי שלח לך אנשים כ"ה בתנחומא:

(ח) **נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם אלו משה כו'**כצ"ל:

(ט) **טפשים ועליהם אמר שלמה כו'**כ"ה שם:

(י) **יבש חציר כו'**אע"פ שמת כו' דרש חציר על כל מין האדם כמ"ש (ישעיה שם) כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה זה שהבטיח לעשות חסד ויבש חציר נבל ציץ חסדו ודבר אלהינו כו':

(יא) **נכרים היו המרגלים.**עמ"כ ודרש כן מ"ש כן העצל לשולחיו. שקלקלתו חוזרתן אל שולחיו כמו כאן במשה שנקראו על שמו. וביד"מ הגי' גבורים (וכ"ה הגי' בתנחומא) ופי' חצי גבור לספר לה"ר וכדכתיב בסיפיה דקרא דירמיה ולא לאמונה גברו בארץ. ולפ"ז כמדומני שעיקר מקומו הוא לקמן באידך דרשא אחר בני אדם גדולים ועשו עצמם כסילים. שע"ז מסיים ג"כ שהיו גבורים כדכתיב גברו בארץ ונתגברו לספר לה"ר:

(יב) **שנא' וידרכו את לשונם כו'.**לגי' המ"כ נכרים יתפרש שהכינו ודרכו מתחלה קשת לשונם לשקר (ולא כדאמר להלן שנהפכו אח"כ):

(יג) **אלא על שהוציאו דבה.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(יד) **על כל אחד ואחד ואמר פלוני כו'**כ"ה שם:

(טו) **שהגיע לירש את התחומין.**בתנחומא ליתא מלת לירש. ולגי' הספר נקט לשון המקרא בסיפי' עלה רש. וקרוב שצ"ל לראות את התחומין וכמ"ש ראה כו' לפניך:

(טז) **נפלאותיך שכה"א וארון ברית ה' וגו'**לתור כו' והם אמרו ונשלחה כו' ויחפרו לנו אלא שלא האמינו כצ"ל וכ"ה קצת כעין זה בתנחומא:

(יז) **שנאמר זו לעגם בארץ מצרים.**לקמיה כתיב ישובו לא על היו כקשת רמיה נפלו בחרב שריהם מזעם לשונם. ומידריש שפיר על המרגנים ששבו בלא עול מלכות שמים. ונהפכו כקשת רמיה כדדרש לעיל עלי' דור תהפכות. ונפלו (בחרב פיהם) מזעם לשונם שהוציאו דבה:

(יח) **ידע מה בחשוכה.**ודרשוהו בב"ר פ"א זה מעשיהם של רשעים שנאמר והיה במחשך מעשיהם:

(יט) **אם בקשת שלח לך כו'.**תדא"ר פכ"ט:

(כ) **יושיעך מעצת כו'.**סוטה (ל"ד):

(כא) בני תמח שמותיהם נאים ומעשיהם נאים אלו השבטיםכ"ה בתנחומא כאן ובמ"א במאמר זה:

(כב) עלו זה בנגב ועליתם את ההרא"ר ברכיא הכהן בר' עם שהם עולים מצא ג' כו' כצ"ל ופי' שהענקים היו מקומם בהר כמ"ש (יהושע יא) ויכרת את הענקים מן ההר וגו' ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל. וכן חברון קרית ארבע אבי הענק בהר הוא וכמ"ש שם (יד) לכן מיד שעלו בהר מצאום ונתייראו ולא הלכו עוד לחברון מקומם רק כלב לבדו בא שמה:

(כג) **לפיכך אמרו כי חזק הוא כו'**כצ"ל:

(כד) **אר"ל הטיחו כו'.**סוטה (לה.):

(כה) מה גרמתם לעצמכם הצית אש עליה(ירמיה שם) הצתם עליהם ר"ל שחרב בהמ"ק באש ונקבע להם ט"ב יום לשנה ודלקמן ושלהי תענית בבלי וירוש' ועיין מנחות (נג:):

(כו) **הפסולת תחלה.**זה הנגב שהוא גרוע כמ"ש ארץ הנגב נתתני (יהושע ט"ו) וההר הוא מקום טרשין וכן חברון אמרו טרשין דקברי בה שכבי:

(כז) **אין תקופת תמוז בלא תאנים כו'.**איכה רבה פ"א אות נ':

(כח) **נוגף את כו'**בנסים כו' הוציאו דבה. אפשר רמיזא במ"ש וימותו כו' מוציאי דבת הארץ רעה במגפה כו'. דדרש האי במגפה אדלעיל ג"כ שזהו הדבה שהוציאו ענין המגפה שהיה נוגף ה' יושבי הארץ לפניהם לטובתם לדבה רעה (רבינו בחיי הביא מדרש מדכתיב וישיבו אותנו דבר עי"ש). ולכן נענשו שמתו הן עצמם במגפה מדה כנגד מדה:

(כט) **ושם אחימן וגו'.**ילידי הענק שהיו עד מאד גבורים כו' כצ"ל. ובא לפרש האמור להלן בני ענק מן הנפילים. שפירושו שהיו ענקים גדולים יותר מן הנפילים הידועים (ופי' בס"ד מ"ש בילקוט פ' זו בשם ילמדנו שהיו אומרים כלום לאמו של משה יכולה לבלום צפורנו של אחד מהם. שתמהו עליו רבים ונ"ל שט"ס הוא וצ"ל כלום ל' אמה של משה ור"ל כמ"ש פ' הרואה שמשה בר עשר אמין שקל נרגא בר עשר ושוור עשר ומטי בקרסולי דעוג וקטלי' הרי הי' משה להגיע עד ל' אמה. אבל הענקים אלו היו גדולים מן הנפילים שסתמן סיחון ועוג אמרו שלא היה משה עם ל' אמה שלו יכול לבלום ואפשר צ"ל לכלום כלומר לאחוז בידו צפורן של א' מהענקים ועיין בערוך ערך בדד השני שהביא מהילמדנו בזה נ"א ע"ש):

(ל) **להודיעך שבחה כו'.**כתובות (קי"ב.):

(לא) **לא בנה זו הוא הדור כו'**כצ"ל וכ"ה בתנחומא:

(לב) **אלולי כלב כו'.**שמ"ר פ"א:

(לג) **ורץ לפניהם.**בתנחומא הלשון וירד לפניהם:

(לד) **לפיכך כו'**דרכה רגלך בה לך תהיה (יהושע י"ד) הא דכתיב דרש שהוא כדקאמר רץ לפניהם. ואפשר לשון דרכה משמע לדרוש ריצת מלחמה כמ"ש (שופטים כ"א) הדריכוהו עד נוכח הגבעה:

(לה) **שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ולמ' יום היו כו'.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל ופי' שהלכו כמין גאם מן הדרום למערב עד קצה צפון כמ"ש בפירש"י בתורה:

(לו) **ונקרא אשכול על אודות כו'.**דרש למקום ההוא סבב הקב"ה שיקרא הקורא שמו אשכול (ע"י סבה שהבונה היה שמו אשכול אוהב אברהם) להורות על העתיד מגיד מראשית אחרית ובילדותי פרשתי שאשכול אוהב אברהם קראו אשכל כשמו חסר בלא ו' ועל שם האשכול אשר כרתו בני ישראל קראוהו בוא"ו (הרומז על ישראל) שכן כתוב תחלה נחל אשכול חסר ואח"כ מלא. אלא שבפרשת דברים חזר וכתב אשכל חסר. גם הוא רחוק מכוונת המדרש):

(לז) **כך צוהו זקנו.**עיין בילקוט חוקת ע"פ וישמע הכנעני מלך ערד מהילמדנו בארוכה:

(לח) **לקדמן לדרך.**כמ"ש אשר קרך בדרך:

(לט) **וישב לו בדרך שנאמר וירד העמלקי והכנעני.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל. ואפשר הראיה שהרי כאן כתיב בעמלקי היושב בהר. ולהלן כתיב והעמלקי יושב בעמק (וכמו שהרגיש בזה בתוספת על התורה) לומר שקדמן לדרך אל ההר:

(מ) כאשר עם לבבי ולא עם פיכמ"ש רש"י בתורה:

(מא) נאמן עלינו כלב שהיה שליח שבט יהודה אשר גבר באחיווהיה בעלה של מרים אחות משה לדרשת חז"ל:

(מב) **שאלו לא נשתוו.**דרש כמתלהמים בכ"ף הדמיון. שגם העדה רגנו בדבריהם והשוו עם המתלהמים שהן המרגלים עצמם:

(מג) **שקראה הקב"ה ארץ טובה.**אפשר רומז לקרא בתהלים (קו) דלקמי' דוירגנו באהליהם כתיב וימאסו בארץ חמדה:

(מד) **ביום שעברתי כו'.**כ"ה הלשון גם ברבינו בחיי ואפשר נד קציר נד לשון נדידה והעברה לקצור לפניהם מלכי כנען. ובתנחומא הלשון שאמרתי:

(מה) **לעשותם קלון בעולם.**אולי הוא כמ"ש (משלי י) נרדם בקציר בן מביש. לכן המה שבעת הקציר נדו הלכו הובישו מעשיהם לעיני כל. ולגי' הילקוט שהביא המ"כ דגרס נעשתם כרוז וכ"ה בתנחומא. אולי פירשו דדרש נד שקמו כנד גבוה שנראה לעיני כל פרסום קלקולם:

(מו) **הפורעניות שנטלתם ירושה.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל ודרש מלת נחלה נמשך על כאב אנוש ג"כ שהורישוהו נחלה לדורות:

(מז) **שתתחרב ועל ישראל שיגלו.**כ"ה שם וכצ"ל:

(מח) **בדין שהוצאת מפיך.**פירוש שאמרו במדבר הזה לו מתנו. וברות רבה פ"ב פי' אמרו יד תבעו ויד פגעה בהם ע"ש במ"כ:

(מט) **אל תמרדו ואתם וגו' א"ל אין אתם כו'.**מפני שאין כתיב כאן דברי בפרשה התשובה על יהושע וכלב רק כתיב ויאמרו לרגום כו'. לכן מבאר שמפורש התשובה בסדר דברים אחינו המסו כו' וכדמפרש שהן נאמנים יותר אצלנו (וכן עשרה נגד שנים וע"ל פכ"ג ומש"ש אי"ה):

(נ) **ומי הם משה ואהרן.**שבהן פתח הכתוב תחלה וילונו של משה ואהרן וע"ז חוזר לרגום אותם. וז"ש אח"כ וכגוד ה' נראה באוה"מ. כלומר להצילם שיכנסו לשם. אבל יהושע וכלב לא היו נכנסין תוך ענן הכבוד:

(נא) **זורקין אבנים והענן כו'.**עי' סוטה (לה.):

(נב) **ב' צווחות צווחת.**בפסיקתא זוטרתא דרבי' טובי' חשיב ד' נגד ד' גליות ע"ש:

(נג) **ואין אתה מב"ב ואעשה כו'**לגדול ועצום ממנו כצ"ל ודרש ממנו שאתה ג"כ יוצא ממנו מזרע אבותיהם:

(נד) **עכשיו אומרים בנו כו'.**כ"ה בתנחומא. וכצ"ל ועיין ברכות (לב.):

(נה) **ותנצח מדה"ר למדה"ד.**שכח הוא מדה"ר כמ"ש בחגיגה (ב.) בכח בגבורה כו' וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח:

(נו) **את דרכך ומדה"ד העברת ממני.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(נז) **עתידים המצרים לומר כדבריך.**בברכות שם הגי' עתידים עובדי כוכבים:

(נח) **האנשים העולים וגו' מבן כ' שנה ומעלה כו'**כצ"ל:

(נט) **בן כ' שנה כו'**שלא היה עמהם בעצה לא הי' נכנס פחות כו' שלא היה עמהם בעצה נכנס ואם הביא כו' כ"ה בתנחומא וכצ"ל. אך צ"ע מאי דמסיים לא מת אחד מהן פחות מבן ס' שהרי פחותים מבני כ' והביאו ב"ש שהיו עמהן בעצה שלא נכנסו לארץ לא השלימו לס' ובב"ב (קכא.) אמרינן בפשיטות שלא נגזרה גזרה על פחות מבן כ' וכ"מ בירושלמי פ"ב דבכורים. וכן בדין שאין ב"ד של מעלה עונשין פחות מבן כ'. והיה נראה דגרסינן בן ס' שנה והביא ב"ש בין שהי' בעצה או לא. לא נכנס. פחות מבן ס' אפילו הביא ב"ש בין שהי' בעצה בין שלא הי' בעצה הי' נכנס בן כ' ולא הביא ב"ש (דלענין גדלות קי"ל עד שיעברו שנותיו הרי הוא כקטן אא"כ נראו בו סמני סריס) היה עמהם בעצה לא היה נכנס לא הי' עמהם בעצה הי' נכנס (הר"מ ברלין):

(ס) **בא וראה מה בין צדיק כו'.**אין למאמר זה ענין לכאן (אם לא שעל מה שכתוב כי אם כלב בן יפנה קאי) ונראה בלשון המאמר וכן לקמן עוד בפרשה שיש כאן תוספת מאמרים מלוקטים ממדרש אחר (כמדומה מן הילמדנו) תוך לשון המדרש שהוא התנחומא כמ"ש בהערה לס' שמות בס"ד לכן באו הדברים מקוצרים:

(סא) **כל הבלים שישראל כו'.**ויק"ר פכ"ט:

(סב) **רבי יהודה אומר זונין כו'**שמ"ר פמ"ה:

(סג) וכיון שחטאו א"ל משה ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לךכצ"ל כלומר דמזה משמע שכ"ז שהי' העדי עליהם לא הי' אפשר לעשות להם דבר:

(סד) **אר"א בנו של ריה"ג כו'.**שמ"ר פנ"א:

(סה) **לכך נאמר ותפרעו כל עצתי.**כד"א כי פרוע הוא:

(סו) **חבלתם עצמכם.**נראה רומז לקרא דשחת לו לא שתרגמו חבילו להון:

(סז) **נעשה להם בשר שנאמר לחם אבירים.**דרש אבירים אברים שנתפטמו בבשר ונעשו בעלי אברים וכמ"ש במכילתא פ' בשלח:

(סח) **יושביה מדוע קויתי לעשות ענבים אמר הקדוש ב"ה אני הייתי כו'**כצ"ל:

(סט) במדבר ראיתי אבותיכם ולא הייתי סבורכצ"ל:

(ע) **סדום גפנם וגו' ענבימו ענבי רוש וגו'**כצ"ל:

(עא) **של שקר הן.**ביד"מ הגיה של שקיא. וע"ל פי"ז שנראה ששל בעל גרוע יותר. גם אינו ענין כ"כ לכאן. ובתנחומא הגי' מצרים של שקר כו' כנען של בעלי כח הן:

(עב) להספיק להם מזונותכצ"ל:

(עג) **הרי מאזנים מעויין כו'.**דב"נ פ"ה:

(עד) **אעפ"כ לא בטלה גזרתו כו'.**אפשר סמכו ענין כאן כמ"ש בתרגום ירושלמי על כאשר דברת שהתפלל משה שיקויים גם לו אשר דבר לעשות לעם רב ע"ש:

(עה) **העמיד ממנו ס"ר.**ברכות ו':

(עו) **לאסורים צאו אלו שנתונים כו'.**ירושלמי פ' חלק סוף ה"ה ועיין איכה רבה פ"ב אות ה':

(עז) **בכל שפיים כו'**בדפני של אנטוכיא. דרש שפיים כמו שפם שכתוב אצל הרבלה שתרגומו בירושלמי דפנה ועי' בערוך ערך דפני:

(עח) כאשר ישא איש את בנו(דברים א'):

(עט) **והיתה עבודת כוכבים בידם.**שקרוי' אבן כד"א (ירמיה ב) ולאבן את ילדתני:

(פ) ואף כאן הוציאו על הארץ ש"רכצ"ל וקרוב שצ"ל אבל כאן הוציאו כו':

(פא) **אדם קונה עבד כו'.**שמ"ר פכ"ה:

(פב) איטמסיאהלהכין לו מקום עתיד למנוחתן בדרך וכלשון נצב אטימוס וכן חיברם בערוך יחד (והביא זה בשם ילמדנו. וכמש"ל שיש כאן הוספות מהילמדנו):