(א) **שנו רבותינו ה' דברים כו'.**קדושין (כט.):

(ב) ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכםוהקב"ה לימד תורה לישראל שנאמר אני ה' מלמדך כו' כ"ה בתנחו' וכצ"ל:

(ג) לימד את המצות לישראלשנאמר אלה המצות אשר צוה ה' כ"ה שם:

(ד) **האב זקוק לבנו להאכילו כו'**כלומר האב זקוק ונצרך לקבל זה מבנו שהן מצות כבוד כמ"ש בירושלמי פ"ק דקדושין שחמשה דברים אלו חייב הבן לאב נגד ה' דברים שהאב זוכה לבן והכוונה כאן לסיים אבל ישראל עשה להם הקב"ה גם אלו הדברים שהבן עושה לאב (ומלשון רבינו בחיי משמע שמפרש כפשטיה שהאב מאכיל ומשקה לבן ע"ש):

(ה) **מה האב נותן לבנו נכסים.**זה אינו חיוב רק דרך מתנה לבן הבן חייב להעלות לו דורון כנגדו:

(ו) בשם ר"ח אביו של ר"אכ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(ז) **כי כבר רצה וגו' זו הכנסת א"י.**שתחת שנענשו אבותיהם במרגלים שהביאו אשכול ענבים להראות שפריה משונה ולא נכנסו לארץ נצטוו בניהם אחריהם במצות נסכים כשיכנסו לא"י והובטחו שיכנסו לארץ וכ"ה בצרור המור בשם מדרש:

(ח) **להר המוריה א"ל הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער אמר אברהם כו'**כצ"ל וכ"ה בתנחו':

(ט) א"ל לאו אלא להודיעךכצ"ל וכ"ה שם:

(י) הרי כבר פי' יצחק ומהו את יחידךכ"ה שם וכצ"ל:

(יא) **רבון העולמים אפשר לי לירד כו'.**כ"ה שם פי' בתמיה:

(יב) **נטלו והספיגו.**פי' הספיגו במלח כלשון המשנה בזבחים (סד:) ובחנם דחק המ"כ. והר"מ ברלין פי' דגרסינן והפסיגו פי' נתחו לאברים כתרגומו וינתח ויפסג:

(יג) **חייך כאלו בניך נתקרב כו'**כצ"ל:

(יד) **שבאו על איוב היו ראויין לבא על אברהם.**שאברהם זכה לקבל יסורין כדאיתא בספרי האזינו פסקא שי"א וע"ש פסקא רי"ב ובתדא"ז פכ"ה (הדברים מכוונים למ"ש ז"ל שאיוב נשמת תרח):

(טו) **באותה שעה א"ל כו'.**כי כבר רצה כו' ר"ל כבר יש מי שיקבלם וכמ"ש בב"ר ס"פ נ"ז:

(טז) **ושכחו לעשות יוהכ"פ.**עיין מ"ק (ט"ז:):

(יז) **הביאו אפלה עליהם וישבו כלם באפלה וארון ברית ה' ומשה כו'**כצ"ל ור"ל מפני שהארון ומשה שהאורה יוצא מהן לא משו מהמחנה לכן נשארו כלם באפלה:

(יח) אעפ"כ ותחגרו איש את כליכצ"ל ועמ"כ דלשון איש דרש. וי"ל לשון ותחגרו דרש לשון קיבוץ ואסיפה כמו חגירת צפורן:

(יט) מטפה לטפה נתמלא ההיןופי' בתוספות כלומר בשביל דבר מועט כעס המקום עליהם:

(כ) **שהזידו על חניותיו כו'.**ועמ"כ ואפשר צ"ל על הניותיו בה"א. ור"ל על דעתו של מקום שבכל צרתם לו צר ולא נחה שיפלו ביד האמורי והן הזידו ותהינו עשו רצון הנאת עצמם לפי דעתם:

(כא) **כך היו פורחים עליכם.**שהיו עולים עליהם מעלה כמ"ש יעלה עליך מעלה מעלה וגו':

(כב) **ויאמר ה' קום לך למסע אם באתי כו' אלה קום כו'.**ר"ל ולקמיה כתיב בפ' עקב ולא אבה ה' השחיתך ויאמר ה' אלי קום לך למסע וגו' ויבאו ויירשו. וז"ש הוי כי תבאו אל הארץ. ר"ל שמיד אחר ויכתום עד חרמה כתיב כי תבאו אל הארץ שיתחילו לילך וליסע ממקום הזה למקום אחר:

(כג) אלא אם מקריבו והוא ערבכצ"ל:

(כד) **הקב"ה כו' להנחילם לחיי עוה"ב.**כזורע מעט ע"מ להצמיח הרבה כן התורה אור והמצוה זרוע לצדקה להצמיח לעוה"ב:

(כה) **שחט ונתן לכהן הזרוע כו'.**היינו כשכבר שחט. ונכון לגרוס תחלה יבא לאכול בשר וזבחת מבקרך כו' כלומר לשחוט כדין ואח"ז גרסינן שחט ונתן לכהן כו':

(כו) **ועכשיו כו' שהתכלת נגנז.**הביאו הגר"א בביאורי א"ח ס"ט ס"ק ג'. ועיין בספרי הברכה פסקא שנ"ד:

(כז) **אותו ולא אותם.**כ"ה בספרי וכ"ה בכפתור ופרח פרק ס':

(כח) **אפכיות.**עיקר הפי' שוברות לשטרי מחילה על חוב:

(כט) **אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים הלב והעינים וכו'**כצ"ל:

(ל) **את החבל.**הוא משל לחוטי הציצית שע"י ראייתם זוכרין מצות ה' וניצולין מהחטאים הזדונים שלא יעברו על ראשם (וכן מקרא דהחזק במוסר הוא ג"כ רמז לזה שצריך לתפוש תמיד בציצית לזכרון והן נקראין מוסר כמ"ש בזוהר בר"מ (קעה.) שתכלת הוא זכרון לרצועה לאנקאה כו' ע"ש). וע"י כן הוא חייך: