(א) **העוה"ב מעוה"ז.**עיקר קדושת מעלת העוה"ב אין זוכין אליה כ"א מתוך מעשה האדם בעוה"ז מי שטרח בע"ש יאכל כו':

(ב) **תמן תנינן האשה.**חולין (עא.):

(ג) **המת בבית כו'.**הוא לשון הקלירי בפיוטו לפ' פרה. והוא גליון לפרש ע"פ המדרש דברי הקלירי. וכן נראה מלשון רבינו בחיי ע"ש:

(ד) **ע"י שהמתין לשאול להתפייס.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(ה) **פתר קריא בפרשת פרה.**פי' קרא דמזוקק שבעתים דדריש לה בפרה שיש בה ז"פ ז' שהן שבעתים ומפורש בפסיקתא דפ' פרה שהן מ"ט פנים של תורה (והוא א' של טמא שמהפך המ"ט לטהור) ועיין זוהר אחרי מות (עו:):

(ו) **ז' כיבוסין כו'.**עיין באדרת אליהו להגר"א ז"ל:

(ז) משה ואהרן בכללשנאמר משה ואהרן בכהניו (הגר"א שם):

(ח) **כך היתה חכמה גדורה לשלמה.**יש לפרש גדר לחכמה קאמר שלא יפרוץ ברוחו להתחכם יותר. אבל בפסיקתא ותנחומא כאן מפורש שהחכמה היה כגדר לרוחו כלומר ליצרו. וכ"מ מהמשל שמביא דעת קנית כו':

(ט) **מתלא אמרין דעת כו'.**ויק"ר פ"א:

(י) **הוא שמי שקרא לי אדה"ר.**פסיקתא דויהי בחצי הלילה:

(יא) דור המדבר שהיה בהן דעהכמ"ש אתה הראת לדעת:

(יב) **רגלוהי דתרנגולא דמיין כו'.**חולין (כח:):

(יג) **דמיין לחספניתא בנו"ן.**כ"ה בפסיקתא דפרה וכצ"ל דהא תרגום קשקשים חספתין. ובערוך ע' פלתה הביא הגי' פלתה ופי' קשקשין ע"ש:

(יד) **אמר שלמה על כל אלה עמדתי.**ז"ש ברישיה דקרא (קהלת ז) כל זה נסיתי בחכמה:

(טו) **של פרה כו' חקרתי ושאלתי ופשפשתי כו'.**ז"ש אח"כ רחוק כו' ועמוק עמוק כו':

(טז) **שפירש את התורה כו'.**דרש פשר בהפוך פירש:

(יז) **אר"י גדול כחן כו'.**ב"ר ר"פ כ"ז ע"ש:

(יח) **לא השבתיך זו טהרתו.**דרש זאת חקת התורה זה שעד עתה היה לך כחקה הנני מורה לך עתה תורת טהרתן:

(יט) **ד' דברים יצה"ר כו'.**ביומא (סז:) חושב ד"א ע"ש:

(כ) בערות אשת אחושמרתם את כל חקתי (ויקרא כ):

(כא) את חקותי תשמרו(שם יט):

(כב) **דאמר רב הונא כתיב כי אקח מועד אני מישרים אשפוט וכתיב והיה כו'.**כ"ה גם בתנחומא ורבינו בחיי. ומשמע שדורש כי אקח מועד לעוה"ב (כד"א למועד מועדים וכ"ה בשוח"ט שם) כל טעמי משפטי התורה יתגלו שהן במישרים ולא יהיה עוד כחקה. אבל לשון דאמר רב הונא אין מיושב. ואולי חסר כאן וצ"ל בעוה"ז חקה אבל לע"ל אני מגלה טעמי פרה וע"ז מפרש דאמר ר"ה כו':

(כג) **יקפאון כתיב כו' כהדין סמיא דצפי כו'.**עמ"כ גי' הערוך והילקוט כהדין בולם וכ"ה בפסיקתא שם והוא בולם של זכוכית המתבשל ונקפה מדברים חשובים חול ועפר וכי"ב ונעשה צלול כן לע"ל יקפאון יהיו צלולים כל הדברים שהיו אפלים בלא אורה בטעמי תורה. ולגי' דהכא כהדין סמיא דצפי כו'. לכאורה ל"ג יקפאון כתיב. אלא אדרבה דרש לקפאון לשון כסוי והיינו דאמר דברים המכוסין מכם כו'. כלומר לא יהיו עוד יקרים ומכוסים. ועיין פסחים (נ.):

(כד) **בדרך לא ידעו וגו'**אשים מחשך לפניהם וכתיב אלה הדברים כו' כצ"ל:

(כה) **וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע.**פי' בס"ד בבאורי לפר"א פ"א דרישיה בצורות יאורים בקע דריש ליה על ר"ע דאמרינן באדר"ן פ"ו שבא לידי תורה ממה שראה שהמים בקעו בצורות אבנים ע"ש וזה זכה לראות עינו כל יקר (זהו אור יקרות דלעיל) ע"ש בארוכה דבר פלא:

(כו) **חייך שהוא מחלציך.**שהיה לוי. וע"ל ספ"ט:

(כז) **לבן שפחה שטנף כו'.**עי' תוס' מ"ק (כח.) ד"ה פרה:

(כח) **שכאו"א ראה עצמו ע"פ הסלע.**עמ"כ ועי' ב"ר ספ"ה:

(כט) לוכד חכמים בערמםכצ"ל והוא מקרא (איוב ה) ודרש ליה שמשה בחכמה היה נזהר לעבור על מדותיו שלא יקפיד עליהם (שבזכות זה שיעביר על מדותיו יעבירו לו מן השמים ויכנס לא"י. וכתיב ענוים יירשו ארץ שבזכות הענוה יכנס לא"י) והקב"ה סבב שנלכד בדבר והקפיד כנגדם ונגזר עליו באותה שעה שלא יכנס לארץ:

(ל) שלא להקפיד כנגדםכצ"ל:

(לא) **מורי חצים.**בעלי מחלוקת כמ"ש וימררוהו וישטמוהו בעלי חצים:

(לב) **כזב שהוא נוטף טפין.**עי' שמ"ר פ"ג:

(לג) מקלסו כו' במסה תריבהו על מי מריבהכצ"ל כלומר במריבה באת עליו כמ"ש בספרי שם:

(לד) **שעשית ביני לבינך לא הקפדת עכשיו כנגד כו'.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(לה) שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עםכצ"ל פי' לכן ספון המחוקק משה שם בכדי שיתא ויבא בראשי עם:

(לו) **המה מי מריבה וגו'**ויקדש בם מכאן אתה למד כצ"ל:

(לז) **שמקדם היה מתוקן כו'.**בתנחומא ורבינו בחיי הגי' שמקדש היה מתוקן:

(לח) **עין משפטו של משה משל לבן מלכים כו'**כצ"ל ועין משפט דרש שנשפט משה (עונם של ישראל) שם:

(לט) התירו להם כיסכםכצ"ל:

(מ) **ימין ושמאל ויאמר לא תעבור זש"ה אני שלום כו'**ומניין שכך א"ל כו' לכם מארצם וכתיב ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה וימאן אדום נתון כו' כצ"ל ופי' דדרש ויאמר לא תעבור מדלא כתיב ויאמר אדום (ואי סמוך ארישיה. לא היה לחזור ולכתוב ג"כ ויצא אדום לקראתו אלא ויצא סתם) ומדלא כתיב לא תעבור בי. כדכתיב ברישא. שבא לרמוז שהקב"ה א"ל לישראל שודאי לא תעבור כי לא יניחך (ושלא יתגרו בהם מלחמה כמפורש) אבל מלך אדום לא השיב דבר כששלחו לו שנית במסלה נעלה כו' רק יצא לקראתם למלחמה וז"ש כי אדבר (דברי שלום) המה למלחמה (ולא השיבני דבר) ולכן כתיב עליו שם שונא שלום:

(מא) היושבים בשעיר והמואבים וגו'(דברים ב): ויסעו מקדש כצ"ל:

(מב) חלק יפה אצל המלך בתנחומאהגי' חלוק יפה. ורומז לפ"ז על בגדי כהונה שצוה להפשיטו ולהלביש לאלעזר.

(מג) **אם יצא כה"ג חוץ מהר כו'.**עיין יומא (עב.) ובשאגת ארי' סס"ל:

(מד) נפש העם בדרךוהלא כתיב להנחותם בדרך וגו' ורוחך הטובה כו' כצ"ל ודרש להנחותם בה"א יתירה לשון נחת רוח בדרך. וכן רוחך הטובה. וז"ש אח"כ לא נחת רוח ולא רוח טובה כו':

(מה) **אלא אותן שיירות שיצאו.**כ"ה בתנחומא.

(מו) **רועים במדבר וגו' וידעתם את תנואתי זה עם שקצרה כו'**כצ"ל:

(מז) **הדור הרע הזה את הארץ הטובה כל טוב הבא כו'**כצ"ל:

(מז) **ובפיו טעם א'.**ואין מתרעם על בוראו כ"ה בתרגום המכונה ליונתן ע"ש:

(מח) מין אחד וטועמין מינין הרבהכצ"ל:

(מט) ששורפין את הנפשע"י ארס שנהם דמקלא קליה יבא לומר ששם שרף מיוחד לנחש סתם לכן כשא"ל הקב"ה עשה לך שרף עשה משה נחש וכ"ה בפסיקתא זוטרתא דר' טוביה הוא נחש הוא שרף ע"ש. (ועמ"ש בס"ד בביאורי לפר"א ס"פ מ') אך לשון הנפש קשה וכמדומני שצ"ל ששורפין הנשף פי' הנישוף בהן וכלשון הש"ס בשבת (קכא:) בנשיפין בו (ובירו' בכ"מ לשון נישוף בנחש ע"ש בפירש"י (ועיקר המלה מלשון נשפת שהוא כמו נשיבת רוח ארסי שמשיב הנחש שרף וממית העובר סמוך לו כמו שפירשו במכילתא בשלח פרשתא דויסע ע"ש בהגהותי בס"ד):

(נ) **שהיה הענן שורף.**קרי ביה השרופים שהיו נשרפים כבר מן הענן (רבינו בחיי):

(נא) **גדר למחנה.**שיראו אותן ויתייראו מלחטוא ועיין ב"ר פ"ה שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי כו':

(נב) **מעלינו את הנחש רבי אומר נחש יחידי היה כו'.**כ"ה בתנחומא שלפנינו (עמ"כ וכצ"ל):

(נג) **שאין המוחל נעשה אכזרי.**רומז ללשון המשנה (ב"ק צב.):

(נד) **שנאמר ויאמרו כל העם אל שמואל וגו'**כי יספנו על כל חטאתנו והשיב חלילה לי כו' כצ"ל והמקרא הכתוב בספרים הוא בשאול ואינו ענין לכאן:

(נה) **הנשוך אפילו נשך פתן.**כ"ה בתנחומא. ועיין בפירש"י בתורה שמתחלה כששלח בהם הנחש היה נשוך חמור וכלב ג"כ מתנונה והולך. לכן כשנתרפאו פירוש שכל הנשוכים נתרפאו:

(נו) זרקו לאויר ועמדמדכתיב כאן וישימהו על הנס ולא כתיב על נס כדכתיב בציווי ושים אותו על נס. דרש הנס הידוע שהיה כבר פרוס עליו שמהו משה והיינו שזרקו ועמד שם מעצמו:

(נז) **מעבר ארנון שנתרצה כו'.**עיין זוהר בשלח (נו) זווגא עילאה דחביבותא כו':

(נח) **למעלה הימנו על כן כו' והב בסופה ואת הנחלים ארנון שעשה כו'**כצ"ל פי' מקיש סופה זה ים סוף כתרגומו לארנון:

(נט) **ומדבר עם חבירו כו' ז' מילין.**מפני גובה ההרים אפשר שרואין זא"ז. אבל שישמע הקול ז' מילין הוא דבר קשה. (ואולי ר"ל ע"י רמיזה והנפה בסודרין) ובתנחומא הלשון והדרך יורד לתוך הנחל ועולה לדרכן של ישראל לעבור בתוך ההרים. משמע שהיו צריכין לעלות ההר ולירד לנחל ולחזור ולעלות להר שני. לפ"ז י"ל ז' מילין אלו חשיב גובה שפוע ההרים עם הנחל ודחוק:

(ס) **נתכנסו כו'.**בתנחומא אי' כל האמוריים וכ"ה רפ"ט דברכות:

(סא) **בתוך הנחל וההר מלמעלן עשוי מערות כו'.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(סב) **לא הצריכן הקב"ה לירד למטה לנחל אלא כו'**כ"ה שם:

(סב) **ואבדה כל האוכלוסין.**הן שהיו עומדין למטה בנחל כדלעיל:

(סג) **שהיא יוצאה מלאה מתוך הנחל.**לגי' הספרים נראה דצ"ל מלאה דם (ועיין בפרש"י בתורה) ובתנחומא וילקוט הגי' ראו אותה מאירה כלבנה (והיינו נמי שע"י הדם נשתנה מראיתה מן מים ודומה ללבנה בתוך הנחל). ונראה לגי' זו רומז למילף האי ונשקפה על פני הישימון מדכתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה וגו':

(סד) **ויזובו מים וגו' כי זכר כו'**כצ"ל:

(סה) **מלא מים מגוברים.**מפני שמביא מקרא דצי אדיר כו' שכתוב בנחל היוצא מבית קה"ק שכתוב בו ביחזקאל (מז.) כי גאו המים וגו' נחל אשר לא יעבר. לכן תפש לשון מים מגוברין גם כאן:

(סו) **אשה שהיתה צריכה לילך אצל חבירתה כו'.**בתוספתא דסוכה פ"ג הגי' ובאין זה אצל זה. וכאן שתפס אשה אצל חברתה כמדומני שתפס לו לבאר מליצת המקרא (עמוס ד) ונשא אתכם בצנות (שפשוטו פי' ספינות קטנות וכמו סירות דוגה) ואחריתכן בסירות דוגה ופרצים תצאנה אשה נגדה. שלפי לשון המדרש מפרש פרצים תגבורת ופרץ מים שבהן תצאנה אשה נגד רעותה (בצנות וסירות דוגה):

(סו) **ומקיפין פיסא גדולה שנאמר ינחני במעגלי צדק.**רישי' דקרא על מי מנוחות ינהלני דרש להלן בבאר. והאי קרא דבמעגלי צדק אולי מפרש פיסא גדולה בריכה עגולה (ודוגמתו בתוספתא דאהלות פט"ז פיסא שמטילין כו' פי' הר"ש שם בור פוסא בלע"ז ועיין מ"ע ערך פסק):

(סח) **שאלו נתנה להם בארץ כו'.**לדרשא זו קאי על התורה וע"ל ספ"א ובשמ"ר פל"ב:

(סט) **שמשים עצמו כמדבר כו'.**ערובין (נ"ד.):

(ע) **שבלשכת הגזית בתחום רות כו'.**שלשכת הגזית בחלקו של יהודה שעיקרו משפחת דוד המלך שבא מרות:

(עא) **שבאה עמהם עד שנגזרה לתוך כו'.**כ"ה בתנחומא:

(עב) **כמלא פי תנור.**כ"ה שם ובתוספתא סוכה שם ובכ"מ במדרש. וכן בשבת (לד.) כמין כברה וע"ל פ"א:

(עג) **זש"ה כו'**ושכן ארץ. בתנחומא וילקוט אין מביא מקרא זה כאן. ולגי' הספר אולי הכוונה להביא מזה שמצות ה' יכולין להתקיים כששוכן בטח במקומו וא"צ לרדוף ולחזור לרחוק לקיימם (ואמר ורעה אמונה שהיא כלל המצות כמ"ש בא חבקוק והעמידה על א' צדיק באמונתו גו' *) רק על השלום שהוא דבר שבין אדם לחבירו צוה לרדוף אחריו כמפורש:

(עד) **אם באו לידך אתה מצווה.**משמע שמיד שבא לידו מצווה וגם בשלוח הקן כן ועמש"ל פ' תצא בס"ד בזה:

(עה) אל סיחון אעברה בארצךכצ"ל בכל המאמר

(עו) **שמה שזה נועל זה כו'.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל והלשון יצא ממליצת המקרא (ישעיה כב) ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח:

(עז) **וכתיב (שופטים י"א) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום כו'**מקדש אל מלך אדום וגו' נעברה נא וגו' הכתובים האלו כו' כצ"ל:

(עח) שמשה הוא ישראלכד"א (ישעי' ס"ג) ימי עולם משה עמו:

(עט) **שראש הדור ככל הדור.**כמ"ש בערובין (מא) בתר רישא גופא גריר:

(פ) **אעברה בארצך כמו ששלח כו' כך שלח לזה.**ר"ל גם בזה הכתובין צריכין זה לזה למה שמפרש בסדר דברים אכל בכסף תשבירני וכדדרש ואזיל לקראי דדברים להלן:

(פא) **הוא ועוג שקולין כנגד כו'**כצ"ל:

(פב) **במחשבה עשה הקב"ה.**אפשר דרש כן יאמרו המושלים באו חשבון:

(פג) **הרגו את כל כו'**וחזרו על הנשים והטף. ז"ש ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו ונלכד את כל עריו כו' שכיון שנפלו גבוריו במלחמה לא עמד איש בפניהם ולא היתה קרי' אשר שגבה מהם:

(פד) **בטוחים אנו בתפלתו כו'.**דרש הא דכתיב ויורש את האמורי לשון יחיד (ולא ויירשו כדכתיב וילכדו) לומר שתפלתו של משה לבדו הוא שהורישה:

(פה) **שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון.**ר"ל בחרם שהחרימו כדכתיב ונחרם את כל עיר מתים (כמ"ש בהגהותי לב"ר ס"פ פ"ה בהשמטות בס"ד) ולקמן מפרש הגופים החרימו:

(פו) **כלם השלימו בצדק.**רומז למ"ש בשה"ר פ"ד עליהם קרא דשכלם מתאימות וקרא דכלך יפה רעיתי:

(פח) **כפריצי זיתים כו'.**הן זיתים קשים שפלטם מתחת הקורה שאין ביכולת לעצרן כלשון התוספתא שלהי טהרות ופ"ג דעוקצין ועיין ב"מ (קב.) והן זיתים גרועים שאין עושין שמן לכן קרויין פסולת:

(פט) **וכאן עשה אותו שירים.**זה ראיה לפרש פליט לשון פסולת הנשאר:

(צ) **הגופות החרימו שלא ליהנות מהם.**אם פירושו במותם יש לשמוע מכאן כדברי האומרים שמותרים בהנאה אך יש לפרש החרימו שלא החיה כל נשמה לקחת מהם לעבדים ושפחות: