(א) **ולקח הבית לשמו.**עמ"כ ובפסיקתא מביא דשיר חנוכת הבית לדוד שנקרא על שמו:

(ב) נביאי ישראל מזהירין את העובדי כוכבים מן העבירות שנאמר צופה נתתיךכ"ה בתנחומא ואין זה במקרא וצ"ל נביא נתתיך (ירמיה א') וכאן נראה שאין מביא מקרא דיחזקאל רק גדר הצופה להזהיר הבריות. ועיקר הראיה על האומות צריך לגרום קרא דירמיה הנ"ל (ובילקוט הגי' מורכבת ע"ש):

(ג) **לאבד את הבריות מן העולם.**פי' לא לישראל לבד אלא אף עובדי כוכבים שלא נפרצו עד אותה שעה שיעצב על ככה גרם להם ליאבד שנהרגו כל מדין ולמדו קלקלה:

(ד) **לבא על ישראל ושונאן היה יותר מכל כו' וזה כאדם שמוציא כו'.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(ה) **בטוח עליהם שהיו גבורים.**כ"ה שם:

(ו) **נראים לעמונים כו' ולמואבים כו'.**עיין ב"ק (לא):

(ז) לגור ואחזו אותהכצ"ל כד"א לגור בארץ באנו וכתיב ויאחזו בה:

(ח) כל ארצם ביד ישראלכ"ה בתנחומא:

(ט) **כי רק עוג מלך הבשן וגו' הנה ערשו וגו' הלא מרבת בני עמון באו ישראל כו'**כצ"ל. למה שהיה ערשו ברבת בני עמון עיר הממלכה דרש שכבש בני עמון (אלא שרבת בני עמון לא היתה מארצם שטהרו בסיחון שלא כבשה משה):

(י) **שור כל שמלחך אין בו כו'.**ז"ש בשבת (קמ:) פרה פיה רעה דאית לה רירי כו':

(יא) **וישלח מלאכים הקב"ה כל מאמר זה עד וישלח מלאכים פתורה עירו וכו'.**דלהלן אינו בתנחומא והוא הוספה בכאן מאיזו מדרש אחר בקצרה וחסר לשון הרבה:

(יב) **ז"ש שם כי ריב כו' ועם ישראל יתוכח.**עמי מה עשיתי לך כלומר לכו ונוכחה מה עשיתי לך שעשית לי כנגדן וכדלעיל ז' גאולות ועשו כנגדו ז' עבודות כוכבים:

(יג) **מה הטרחתיך כו'.**ויק"ר פכ"ז:

(יג) וכשיצא סיחון כו' לא הפלתי אותםכצ"ל והוא ד"א על מה עשיתי לך:

(יד) **ראה בלק כו' והפכתי כו'.**זה בא לדרוש קרא דבתריה עמי זכר נא מה יעץ בלק כו' ומה ענה אותו בלעם וכו':

(טו) חייך כך דברתכצ"ל וכדלהלן בחזקיה ובלעם ועמ"כ:

(טז) וחזר לרוה"ק וחזר להיות קוסםכצ"ל. וכדלקמן ע"פ מן ארם ינחני:

(יז) כנען ומצרים משתחוים לךכצ"ל וכ"ה בתנחומא. ודרש הנה עם יצא ממצרים כו' (לכן מצרים מכבדים לך) ואגרשנו מן הארץ שלא יכנס לארץ כנען כדלקמן (ויכבדוך הכנענים):

(יח) **סתמו עינים.**בתנחומא הגי' שתי עינים שהארץ כו':

(יט) **יותר מבלעם שנאמר וירא בלק.**עמ"כ. ונכון לגרוס קרא דויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל שדרשוהו לקמן כן ע"ש:

(כ) **כמו שמנכה אחד מכ"ד לסאה.**כ"ה בתנחומא ועיין בירושלמי רפ"ב דכלאים. הר"מ ברלין):

(כא) **שנאמר ע"כ יאמרו המושלים.**ודרשו לעיל פי"ט בלעם ואביו:

(כב) **וביד זקני מדין היה הקסמים שאמרו כו'.**ותפס לשון המקרא (יחזקאל כא) בימינו היה הקסם וגו' שדרשו שם אם יצליח בדרכו על ירושלים כן כאן קסמים בידם אם יצליח ועיין בפרש"י בתורה:

(כג) **שבתחלה היו הבריות.**עמ"כ שגדרו עצמן מן המבול. והוא בב"ר פ"ע ופ"פ:

(כד) **שאינו יודע ואף אני אעשה בבניו כו'**כצ"ל וכ"ה בתנחומא:

(כה) **קבה בפירוש.**שנוקב את ה' ומפרש. כ"ה שם וכתרגום ויקב את השם ופריש:

(כו) **א"ל א"כ אקללם ממקומי כו'.**שוח"ט מז' א':

(כז) **יותר ממה שהיית נוטל כו'.**מתשובת בלעם אם יתן כו' כסף וזהב כו' אתה למד שבלק א"ל תחלה לכבדו בממון:

(כח) **שהיה בו ג' דברים ע"ר.**כ"ה בתנחומא:

(כט) **מפי כו' כ"ה שם.**ודרש לעבור את פי כמו להעביר ולבטל את פי כו':

(ל) **עד יפלח חץ כבדו.**שאז כבר אין לו חיים כן האדם הנפתה מיצר הרע לדבר עבירה (ומיושב ביותר לדברי המפרשים האי פתאום כמו פתאים):

(לא) וכן אליהוא אומרעי' מתנת כהונה. וכ"ה בתנחומא ואתי' כמאן דאמר אליהוא לאו מישראל הוי:

(לב) **כיון שהעיז פניו כו'.**כלשון הש"ס בסנהדרין (קד.) חוצפא כלפי שמיא כו':

(לג) **הואיל כו' לאבד מן העולם קום לך.**אפשר דרש לך אתם להיות בגיהנם כמותם כדלקמן:

(לד) **של רחמים היה ונעשה כו'.**מסיים בתנחימא שנאמר אנכי יצאתי לשטן גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי. ופירש בעל הטורים דלשון יצאתי דרש שיצא ממדתו שבתחלה:

(לה) **דרך ארץ שהיוצא לדרך כו'.**ויקרא רבה פרשה כ"ז:

(לו) וגם נשף בהם ויבשוכן צריך להיות:

(לז) תחליף אומנתךכן צריך להיות:

(לח) **בא אצלו ברגליו.**רומז ללשון הש"ס רגלוהי דבר נש אינון ערבין כו':

(לט) **הכרמים נמכרים לשועלים.**בתנחומא הלשון נמסרים לשועלים. ונראה לפי זה עיקר הגי' נרמסים. והכוונה כמ"ש שועלים קטנים מחבלים כרמים ומלאך זה עומד בפרץ לבל יעלו שועלים בפרצות והיה בגדר מזה וגדר מזה:

(מ) **שבידיהם ב' לוחות אבנים כתובים כו'**כ"ה בתנחומא ור"ל כדפרש"י בתורה שסתם גדר של אבנים מזה ומזה רומז לכך:

(מ) **התעללת בי עבודת כוכבים אע"פ כו' הקדש לשונו כו'**כצ"ל:

(מא) **תמהים שרי מואב.**שהשרים ג"כ ראו זה מדכתיב אח"כ ויגל ה' את עיני בלעם וירא כו' משמע שמה שהיה עד עכשיו היה גלוי לכל (ועיין רמב"ן). והכוונה כאן להגדיל חטא מואב שאע"פ שכן ראו ותמהו לא שבו מרעתם:

(מב) **וסתם פי הבהמה.**עיין ויק"ר פל"ב:

(מג) **שדבר עמו.**לכן נפל ארצה על אפיו שלא היה יכול לשמוע הדבור מעומד כמ"ש נופל וגלוי עינים וה יה מוטל לאפיו ארצה כל זמן הדבור עם המלאך שגלה עיניו לראותו וזהו נופל וגלוי כו' (ואפשר גרסינן שידבר עמו. דהיינו שהשתחוה לו ובקש שידבר עמו):

(מד) **בא"ת ב"ש מג"ן.**עמ"כ בשם תנחומא. ולפנינו ליתיה שם. ויש לפרש על מגן על חנם לשון תרגום ר"ל לחנם הלך כי לא יוכל לקללם:

(מה) **ומלאך מחזירו ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(מו) **ששלח שלוחים כו'**בכדי שיכבדו ויצא לקראתו:

(מז) **עיר מואב למטרפולין כו' לגבולין.**נראה דדרש עיר מואב כמו ער מואב שהוא על הגבול כמ"ש (דברים ב) את גבול מואב את ער:

(מח) **שוקים כו' אכלסין כו' תינוקות כו'.**דרש קרית על מקום שווקים שזהו שם קריה על המון אדם קורים והומים זה לזה וחוצות דרש על תינוקות כמ"ש (זכריה ז) ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות וגומר:

(מט) **אלא בקר וצאן אחת.**נראה משום שברוב המקומות כתוב אצל זביחה צאן ואח"כ בקר וכאן כתיב בקר ואח"כ צאן דרש לרמוז שכמו שבקר ששחט אחת כן צאן לא שחט כ"א א' (אף שלערך הבקר היה ראוי לשחוט כמה צאן נגד בקר א'):

(נ) **כנגד ז' מזבחות שבנו כו'.**תנחומא ר"פ צו:

(נא) **אדם והבל.**לא נתפרש בהם שבנו מזבח רק כשהקריבו מסתמא עשו מזבח ועיין בפר"א פכ"ג ופל"א ובת"י:

(נב) **טוב פת חרבה ושלוה טוב מנחה בלולה בשמן וחרבה כו'.**דרש פת חרבה לשנים פת הוא מנחה בלולה בשמן חרבה דרש ואפילו מנחה חרבה. ונראה דדרש ושלוה על קרבנות ישראל שמטיל שלום בעולם שהיו מקריבין ע' פרים על ע' עובדי כוכבים. מבית מלא זבחי ריב קרבנות בלעם. שרצה לעורר מריבה על ישראל מאביהם שבשמים:

(נג) **ארוחת ירק ואהבה משור אבוס ושנאה בו טובה כו'**כצ"ל:

(נד) **רא"א מלאך היה מדבר רי"א הקב"ה.**כ"ה בתנחומא ועיין יד"מ. אבל בסנהדרין (ק"ה:) אי' כגי' דהכא (ועיין בילקוט בשם תנחומא טעמא דהני מ"ד מקראי):

(נה) ינחני כד"א נהה על המון מצרים והורידהו וגו' אל ארץ תחתית את יורדי בורכצ"ל ומביא זה לראיה על לשון הורידני (הנלמד מכלל לשון מן ארם מן הרמים הייתי כו') לבאר שחת:

(נו) **בברכות היה מזכירן כו'.**ויק"ר פ"ב:

(נז) **מראש צורים אלו אבות ומגבעות כו'**כצ"ל:

(נח) **שהן עושין בעפר.**שהוא דבר קל וכ"ש בשאר דברים:

(נט) **שהיו חוטפים ומחבבים כו'**דרש רובע פועל יוצא שהיו הנשים מסבבים הרביעה:

(ס) והרי זנתהכצ"ל פי' נתתי לפניו מזונות:

(סא) **והיה משחק בו.**מלשון רש"י בתורה נראה דדרש מה דבר ה' דברים של מה בכך:

(סב) **עמוד אין אתה רשאי כו'.**כדמפ' מעגלון קום כו'. ומפרש"י שם משמע שלצערו היה אומר ע"ש:

(סג) והייתי סבור לקללן ולהכחידןכ"ה בתנחומא ופירש שבלעם חשב באותה שעה שכעס עליהם הקב"ה קללן. ולגי' דהכא אפשר צ"ל והייתי סבור שיכלם ויכחידם ועל הקב"ה קאי וכמ"ש ויחר אפי בהם ואכלם וגו' וכתיב ויאמר להשמידם לולי וגו':

(סד) **ומעט עשו תשובה.**פי' כמעט רגע ובתנחומא הגי' מיד עשו:

(סה) **חוזק וגו' ביום ההוא נאום כו'**כצ"ל:

(סו) **ובטל מ"ש לאביו כו' לאנשי ענתות כו'**ויק"ר פ"ו:

(סז) אלא בגאות שלהןעמ"כ ובתנחומא הגי' בזכיות שלהן:

(סח) ומנחשים ואלו מבדים אותם בתשובה ומבטלין קסמיהןכ"ה שם בילקוט:

(סט) **ומלה"ש רואין כו'**לכנוס במחיצתן. דב"ר פ"א ירושלמי ספ"ו דשבת ועיין נדרים (לב.):

(ע) **וחוטפין ק"ש.**פי' ממהרין סמוך לקימה ואח"כ מפליגין במו"מ ועי' בפרש"י בתורה (משום שהמשיל כאריות תפס לשון חוטפין):

(עא) **אחד מהם בכלום.**פי' באיזו דבר עבירה:

(עב) **או אם מחבלים באים כו'.**מפחד בלילות זמן שליטתם או ביום כההוא דריש (מגלה ג.):

(עג) **נאכלין המחבלין כו'.**דרש יאכל טרף שהן אכלין הטורפין ומזיקים:

(עד) **רוחו לה' ואומר בידך כו'**כ"ה בתנחומא וכצ"ל וכמ"ש בברכות (ה.) חד פסוקא דרחמי כגון בידך כו':

(עה) וכשננער ממליך להקב"הכ"ה שם והוא בברכת אלהי נשמה שאומרה כי מתער (וזה שלא כנוסח הירושלמי פ"ד דברכות ושוח"ט מז' י"ז ופסיקתא דזכור שאמרו הנוער משנתו אומר מחיה המתים):

(עו) **שלא ירגישו בו כו'.**הא לא"ה אסור לעשות סחורה בדבר איסור רק מפני הסכנה עשה:

(עז) **כמעט אויביהם אכניע כו'.**וכן סיפא דקרא משנאי ה' יכחשו לו ותפס כן שבלעם כחש דבריו ורצונו והתחיל לומר משלים לטובות ישראל:

(עח) **בזכות ד' דברים כו'.**ויק"ר פל"ב ע"ש בהגהותי בס"ד:

(עט) **שעשו שטות.**כד"א כי תשטה:

(פ) **והוא משקה לסדום.**שנחל השטים הוא בבקעת יריחו שסמוכה לצוער שמערי סדום (ותפס לשון משקה כי כולה משקה ולרמוז מ"ש שם לשם ערוה נאמר):

(פא) **לייבשו.**בז"ח רות (ס"א ג') הגי' לרפואתו (ועיין זוהר בשלח לך קס"ה:) וכן נכון דהא והשקה כתיב. וכלישנא דקרא (יחזקאל מז) במעין היוצא מבית ק"ק ונרפו המים (וכתיב שם וירדו על הערבה ובכללו י"ל ערבות מואב וערבות יריחו ששם נחל השטים) ולגי' הספרים אפשר צ"ל לחבשו (וכמ"ש לשון זה לענין רפואה לע"ל יחבוש ה' את שבר עמו ישעיה ל'):

(פב) ולפי שהצניעו א"ע נקראו פי החירותכצ"ל לענ"ד ור"ל כדכתיב בר"פ מסעי ויסעו מפני החירות לשון כבוד. אבל פי החירות הוא לשון גנאי אכלה ומחתה פיה כו':

(פד) לעבודת כוכבים אני משתחוהכצ"ל פי' בתמיה:

(פה) ויצמד כצמידים על ידיהבסנהדרין (סד.) צמידים ע"י אשה וכ"ה בז"ח רות (ס"ג ד') ועמ"כ:

(פו) דאלו בעגל כתיב ויתפרקו העם וכאן כתיב ויצמד ישראל שצמידיםכ"ה בתנחומא. ופי' שהעם הוא המון העם לשון גנאי כדלעיל וכאן כתיב ישראל אף הכשרים שבהם גם הם נצמדו כצמידים לבעל פעור:

(פז) **על שלא מיחו בב"א המיוחדין כשמש.**כ"ה שם:

(פח) **מה ראה לעשות כן מלמד שלא חלק כו'.**שמ"ר פל"ג:

(פט) **בוכים והלא עמד כנגד כו'.**וכ"ה בתנחומא:

(צ) **בשביל פנחס כו'.**עי' ר"פ ויחי:

(צא) **שנתעצל ויקבר אותו בגי מול בית פעור ולא ידע כו'**כצ"ל:

(צב) **נטל שיני ברזל בידו.**נכון לגרוס שנן הברזל:

(צג) **ונתן משטר אחד.**צ"ל מסטר בסמך ופירושו סטרו על לחייו וכי"ב בשמ"ר פט"ו וסטרו מסטר ובכ"מ. ועיין בתנחומא: