(א) **אמר הקב"ה בדין כו'.**בתנחומא מתחיל הדרשה כאן במאמר דלהלן מה ראה לייחס כו' עד לכך אמר הנני נותן לו את בריתי שלום ואח"כ הא דהכא גדול השלום. וכן נכון:

(ב) **וידבר משה יפקוד כו'.**כל המאמר עד הסדר להם קרבנות מסודר בתנחומא להלן קודם דרשת קרא דאת קרבני לחמי ולזה נתכוין המ"כ וכן נכון:

(ג) **אומר ברוך אתה ה' אמ"ה חכם הרזים.**מפורש כאן שברכה זו בשם ומלכות ושלא כדעת הראב"ד שכל ברכות שבפרק הרואה הן בלא שם ומלכות ושוב מצאתי שהרמב"ן ז"ל בתה"א שער ההודאה הביא ממאמר זה (בשם תנחומא) ראי' ג"כ:

(ד) **ו' שמות יש לו לזמרי.**בסנהדרין (פב:) הגירסא ה' שמות וכן נכון:

(ה) **ראיתם בן פוטי כו'.**ב"ב (קט:):

(ו) **אביו קנא כו'.**פר"א פמ"ז עמש"ש בביאורי בס"ד:

(ז) **ופרסם את בתו כו'.**בתנחומא הגי' והפקיר את בתו:

(ח) **רש"א מניין שהמחטיא כו'.**ספרי תצא פסקא רנ"ב:

(ט) **וב' בעבירה עמונים ומואבים.**ראיתי כתוב שהוא כמ"ש בספרי בלק שעמונים ומואבים יחד היו בעצת בלעם (ואפשר רמיזא בקרא (שופטים י) שאמר יפתח למלך בני עמון הטוב כו' מבלק בן צפור מלך מואב הרב רב את כו'. לומר שעמון היה אז ג"כ בעצה אחת עם בלק ובלעם) ובסנהדרין (קו.) אמרו וצרצור יין העמוני מונח כו':

(י) ומלחמות וצרורצ"ל וצרות וכ"ה בתנחומא:

(יא) ענותנותו של אותו צדיק כו'(וכן אמרו שלהי מכות על יהושפט כשהיה רואה ת"ח היה עומד מכסאו כו'). ונראה שלכן בברכות (ו.) אמרו דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע ולא הביאו מיהושפט. משום שיהושפט ענוה יתירא היתה בו וירד כהדיוט. (וכ"ש לההוא דהכא שנגזרה עליו גזירה ולא נחשב למלך. אלא שהוא לא ידע מזה) ופשוטו י"ל גם כן משום שיהושפט היה שלא במקום מלכותו. לכן ניחא ליה טפי להביא מיהורם:

(יב) זו נקלה ובזויהכצ"ל ומפרש נקל כמו נקלה פי' בזויה ונראה קלונה ובזיונה הוא כמ"ש שנתנו בנותיהם בפרסום בקלון לזנות גם מפני שמואב היה מתגאה מאד כמ"ש (ירמיה מח) שמענו גאון מואב גאה מאד וגו'. לכן אמר שלפני המקום הם נקלים ובזויים במעשיהם:

(יג) **שנאמר ונקל זאת כו'.**זה כתוב קודם מקרא דכל עץ טוב תפילו במלכים שם (והמציין טעה) ודרש כאן שהיתה בזה שאלה מאלישע ותשובתו ע"ז ונקל כו'. וסדרו בכתובים לקצר תשובת אלישע מקודם:

(יד) לתוך הצאן וירד בעל הצאןכצ"ל ובתנחומא הלשון והוצרך בעל הצאן כו':

(טו) **בגורל אלעזר בן אהרן מלובש כו'.**ב"ב (קכב.):

(טז) **חכמות כו' שלפי שעה כו'.**שם (קיט:):

(יז) **תן להם במטלטלין ובכרות אב כו'**כצ"ל וכדאמרי' בב"ב (שם.) שחלק בכורה לא נטלו אלא ביתידות אהלים ושאר מטלטלין ע"ש בפירשב"ם (וע"פ הירו' שם ה' ב' כמדומני להגי' נתן תתן להם מטלטלין (דבר הניתן מיד ליד בעת שהיו במדבר) אחזת נחלה קרקעות (בא"י) בתוך אחי אביהם בכורת אב בנכסי חפר):

(יח) **וקרבו לפני יהושע.**ליטול בנחלת חצי מטה מנשה שנתן יהושע בא"י. וקאתי למדרש נתן תתן שתי נתינות אחת עתה בעבר הירדן ואחת לע"ל בימי יהושע:

(יט) **והעברת שהבת מעברת כו'.**שם (קט:):

(כ) **אם הבנות יורשות כו'.**אף שאין ממלאין מקום אבותם לכיבוש א"י ולצבא צבא בישראל ולא היו במספר הפקודים ואין נקרא הנחלה על שמן. מ"מ יורשין אביהן. אף בני יירשו כבודי אף שאין ממלאין מקומי ועי' יד"מ:

(כא) **נוצר תאנה כו'.**ע"ל פי"ב (רמ"ט א'):

(כב) **שרתך בכל כחו.**וגדולה שימושה יותר מלמודה:

(כג) **את ידך עליו כמדליק כו'**ונתת מהודך לשון הוד מלכות (ר"ה א' כ"ט) ושררה ולכן כתיב בי' ונתת מהודך. לומר שנתנו כלו ליהושע ולא נשאר בידו להורישו לבניו כלום. אבל סמיכת יד שהיא על ענין מסירת החכמה (כענין סמיכת זקנים) זה לא חסרה מסמיכתו של משה כלום כמדליק מנר לנר וע"ל פט"ו:

(כד) **את קרבני כו'.**פסיקתא דאת קרבני לחמי כל המאמר:

(כה) **כל העולם כלו שלי.**ר"ל ז"ש (תהלים שם) לי תבל ומלואה:

(כו) **אין לפני אכילה ושתיה.**יש כאן חסרון לשון עי' בתנחומא:

(כז) **י' בהמות טהורות כו'.**ויק"ר פכ"ז:

(כח) **מהגדילים על אבוסך.**ז"ש (שם) לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים (ודרש אפשר בלשון בתמיה וכי לא לקחתי ממך קרבן מהגדילים על אבוסך ולא הטרחתיך להביא מחיתו יער כי לי כל חיתו יער):

(כט) **מהיכן נזונין ר"י כו'.**שמ"ר פל"ב:

(ל) **העשויה בהר סיני א"ת שיש כו'.**בתנחומא הלשון וכי עולה עשן בהר סיני (ואפי' למ"ד ריש חגיגה עולה שהקריבו בסיני עולת תמיד הואי ואפשר ר"ל כאן. לשון בהר סיני. שהרי לא בהר סיני הקריבוה אלא במזבח שעשו תחת ההר ככתוב ס"פ משפטים) ובפסיקתא שם הגי' העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' וכי יש אכילה ושתיה לפני וא"ת שיש כו'. ופירושו נראה שממה שהיה משה בהר סיני וראה שאין אכילה ושתייה שם תדע שאין כוונת הקרבנות כ"א לריח ניחוח שדרשוהו בת"כ (ועיין בזבחים (מו:) ובפרש"י שם) נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וכדמסיים כאן להלן אלא בשביל הריח כו':

(לא) **בריותי אין צריכין לבריותי.**באותו דבר פרטיי שניתן בכח הבריאה שתפעול בעולם אין בטבעה שתצטרך להיוצא ממנה בידי אדם (כמו השמן מהזיתים לכן אמרו בחלומות בברכות (אני משקה שמן לזיתים כו') לחזק על ידו כח פעולתה הטבעי:

(לב) **וכל המים מלא שעלי.**בתנחומא אמור סי' ט"ו וילקוט ישעיה שם נראה פירושו שלא יספיקו כדי שתייה שלחיי צמאון עכ"פ צריך ב' וג' כפיים וכיון שכל המים מלא שעלי אין מספיקין לכלום:

(לג) **מלך א' מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו זה שלמה.**כ"ה בפסיקתא שם וכצ"ל ומ"ש שלא היו יכולין לעמוד בו. אפשר הוא ממ"ש לרחבעם (מלכים א' י"ב) אביך הכביד את עולנו דמפרש ליה על רבוי צרכי סעודתן וכדאשכחן (נחמיה ה') והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין וגו' וכתיב לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה העבודה וגו':

(לד) נחמיה הפחה לא היה יכול לעמוד בסעודתוכצ"ל ובתנחומא טעו וכתבו ר' נחמיה הפחם ואחריו החזיקו למנותו בסדר תנאים:

(לה) **שלחן גדול כו'.**עי' שמו"ר כ"ה:

(לו) **ועשן בחפה למה כו'.**ב"ב (ע"ה.):

(לז) **מהו לחדשיו כו' כל חדש כו'.**ירושלמי שקלים פ"ו ה"ב וריש תענית.

(לח) **זש"ה יספת לגוי כו'.**בילקוט כאן ובישעיה בשם פסיקתא נראה שהן שתי דרשות על מקרא דויספת לדרשא א' דרש נתת שלוה כו' ומסיים בה אבל בישראל נתת שלוה לדוד ושלמה ודניאל נכבדת שברכוך ויברך דוד וכן בשלמה ודניאל. ואח"כ דרש ד"א יספת כו' אמרה כנסת ישראל נתת לעובדי כוכבים יו"ט אוכלים ושותים ופוחזים אבל ישראל אינו כן נכנסין לבהכנ"ס ומקרבין קרבנות. וע"ז מסיים עליך להוסיף לנו מועדות כו'. וכאן נראה ערבובי שתי הדרשות יחד בקצרה:

(לט) **אלא אמרו סור ממני וגו'**לדור הפלגה ואמרו הבה נבנה כו' כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(מ) **ואין גוי ה' אלא ישראל שנאמר כו'**כצ"ל.

(מא) **אלא אני מוסיף לכם מועדות שנאמר ביום השמיני כו'**אפשר רמיזא בקרא דרחקת כל קצוי ארץ. ולומר שרחק עובדי כוכבים שעליהם קרבין קרבנות החג רק קרב ישראל להקריב לפניו על עצמם ביום השמיני כדמפרש:

(מב) **יום ראשון מקבלו יפה כו'.**ילקוט דברים רמז תת"ח. ועי' שוח"ט מז' כ"ג:

(מג) **אלא חדשיכם בשביל אותן כו'.**איכה רבה פ"ב פ"ו:

(מד) **ועליהם נאמר כל פקודיו סמוכים לעד כו'**כצ"ל: