(א) כךשנו חכמים אין בין כו'. (מגילה ח):

(ב) שמרפא את הלשון כו' מתיר את הלשון כו' כפשוטו פירושו שהוא מרפה לשון אלמים וכדמסיים נלמד ממשה כו' נתרפא לשונו. (ותפנו לשון מתיר משום דרשא דנהלן להתיר פה כו'). וענין המאמר לכאן למתני' דספרים נכתבים בכל לשון. הוא לומר שלשונה של תורה חביב שבכדי שיהיה נקל להבינה בכל לשון. נתרפא. כלומר התירוה לכתוב בכל לשון (ובדרך רחוקה קצת י"ל לשון מתיר את הלשון כענין מתיר איסור הלשון שהיה בלשון יווני גריכי"ש הקדום כדמשמע בירושלמי פ"ק דפאה ושלהי סוטה שהוא בכלל גזירת חכמת עובדי כוכבים. ועמ"ש בבאורי לפר"א ר"פ ל"ה בס"ד. ומ"מ לכתיבת התורה לרשב"ג התירוהו דווקא מפני יפיותו):

(ג) תדע לך לע"ל כו'. כדמסיים לשונו מתרפא כו' בד"ת. א"כ הרפואה היא בשביל עץ חיים של ד"ת:

(ד) **לתרפון.**מסיים בירושלמי פ"ו דשקלים ושה"ר פ"ד ופר"א פנ"א מציץ עלה וטרף (וצ"ל בטי"ת מלשון טרף ומזון). מזוני' (ומ"ש המ"כ בשם הערוך ע' פה ליתיה שם. והערוך פירשו לשון רפואה ולא הביא כלל דברי המדרש והירושלמי בזה רק דברי הש"ם בסנהדרין (קי ומנחות צח) ומשמע שהיה גירסתו כן בש"ס):

(ה) שכך כתיב יעלה על שפתו מזה ומזהכצ"ל ור"ל בשביל שיעלה על שפתיו ד"ת שכתובים מזה ומזה:

(ו) שהחליק בנבואותיו וגבה לבם כו'. החליק לבם בברכות שהרבה להם כן מסיים רבי' בחיי בלשון המדרש (וע"ש שהביא בסדר זה כמה מאמרים בשם הדברינו רבה שלא נמצאו במדרש לפנינו). ובילקוט בשם ילמדנו מסיים שא"ל עשו מה שאתם רוצים ההוא אמר ולא יעשה:

(ז) וגבה לבם. ולכן נכשלו ביצה"ר וכמ"ש בזוהר יצה"ר בעו גסותא דרוחא וכמ"ש (בסוטה ד) במי שיש בו גסות הרוח שנכשל בא"א. ולכן כשגבה לבם נכשלו בזנות בשטים:

(ח) **כביכול משה הוכיחני אחר ישראל.**דרש מוכיח אדם אחרי אדם אלו ישראל שהוכיחם משה אחר שכבר הוכיח אותו כביכול בשבילם. ובילקוט הלשון כביכול מי שהוכיח אותו כו' והוא תיבה אחד משהוכיח אותי. ע"ל ג"כ דדרש אחרי שלא בפני כביכול הוכיח לישראל וכשמדבר עמי לנוכח פא"פ היה מקטין חטאם ומוכיח ללמד זכות עליהם:

(ט)**ח"א אעורר כל כו' וח"א אסדר כל כו'.**ונראה ששניהם מתכוונים לדרוש על מעשה העגל דאלה עשית והחרשתי לך אז מפני תפלת משה אבל אח"כ ערכתיו לעיניך והזכרתיו לך. אלא דפליגי בזה ח"א אעורר כלומר שלא נתכפר לגמרי וכמ"ש וביום פקדי וכמ"ש בשמ"ר שם. וח"א אסדר לומר שנתכפר לגמרי וכמ"ש גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל רק שבסדר התוכחה שסדר משה סדרו משה ג"כ והוכיחם במ"ש ודי זהב:

(י) **היו אומרים זה מוכיחנו.**עמ"כ. ובקה"ר פ"ג פי"א מסיים זה שאוכל ושותה ונהנה ממנו:

(יא) **היו אומרים.**זה שאין יודע טיבה של עבודת כוכבים אומר עתה ידעתי כ"ה שם:

(יב) **תרדין בימות החמה וקשואים בימות הגשמים.**בעבודת כוכבים (נ"ח). ד"ה וחלופא פירש"י שהתרדין מחממין. והקשואים טבען קר מפני רוב לחותם. וא"כ הדבר תמוה למה זה תרדין בימות החמה וקשואים ביה"ג. ועוד למה תפס קשואים שדרכן להתאחר בשדה הרבה יותר משאר פירות כדמשמע (בפסחים ו'). יותר היה לו לתפוס שאר פירות שכלין מן השדה קודם לקשואים. וכמדומה שעיקר הגי' ראוי להיות להיפוך תרדין בימות הגשמים שטבען חם לחמם הגוף ביה"ג וקשואין שטבען קר ביה"ח לקרר וכ"כ הרמב"ם בהל' דעות פ"ד סה"ט בדלועין ע"ש. ובש"ס (בברכות נז). אמרו צנון וחזרת וקשואין לא ביה"ח ולא ביה"ג נ"ל צנון וקשואין ביה"ח וחזרת ביה"ג:

(יג)**כדבורים היו בני מתנהגים.**עמ"כ. ואולי לפי דרכיו למדנו להנחת שם דבורה על המין מזה שהם מתנהגים ע"פ דבר ומנהיג נקבה:

(יד)**ועוקצה מר.**לארס שבעוקצה קורא מר כמו שנקרא ארס הנחשים מרורת פתנים בלשון מקרא וכן בלשון משנה פ"ח דתרומות משתאבד המרה ועמ"ש בביאורי לפר"א פי"ד בס"ד:

(טו) **שנאמר מות יומת הנואף כו'.**עיין יד"מ. אבל בבמ"ר פ"א נקט שמשם נשמטה החרב מות יומת הנואף והרוצח (ומ"ש היד"מ שם שמיתה סתם הוא בחרב ליתא דקי"ל בחנק). אלא נראה שתפש דברים הרגילים יותר:

(טז)**ועוקצה לאחרים.**שכשפורחת ממקום למקום לאסוף מיץ הפרחים להדבש עוקצת לאחרים. אבל הבעלים כשבאים ליקח הדבש עושים תחבולות להנצל מעקיצתם ע"י עישון וכי"ב:

(יז) **א"ל הקב"ה למשה אל תתיירא כו'.**דרש אלה פסל את הראשונים שלא דברת כראוי אבל דברים אלו הסכים הקב"ה עליהן כדמסיים בסיפא דענינא ככל אשר צוה ה' אותו אליהם:

(יח) **לע"ל אני אברך כו' יחננו ויברכנו.**ולע"ל קאי כדכתיב וייראו אותו כל אפסי ארץ. וע"ל סוף הפרשה:

(יט) **שנו רבותינו אל תהי דן כו'.**אבות פ"ד:

(כ) **אר"ל שהקב"ה דן וחותם לעצמו.**בשה"ר פ"א פי"ד מסיק לר"ע שדן עם צבא השמים וחותם לבדו וכ"ה בירושלמי ריש סנהדרין ע"ש:

(כא) **שיהא בהם ז' מדות.**פסקו הרמב"ם להלכה פ"ב מהל' סנהדרין ה"ז (ע"ש בלח"מ) ואחריו הטוש"ע ח"מ ס"ז:

(כב) **מאחד שכך כתיב אשת חיל מי ימצא.**לרמוז שאפילו מדה א' של אנשי חיל לבדו טורח למצוא:

(כג) הם גוזרים לפני המקום ועושה. אפשר נלמד ממ"ש מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כג) שדרשוהו במ"ק. מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטלה והדרש לפי ענין דכאן רישיה דקרא מושל באדם צדיק כשאדם אלו ישראל מקבלים עליהם ממשלת מושל צדיק ונשמעים לגדולים אז הן מושלים ביראת אלהים (ויש להדרש ג"כ מ"ש כאן לענין הדיינים והיית אתה לעם מול האלהים. שתוכל לעמוד מול מדה"ד לעכב הגזרות). ועיין שבת (קלט):

(כד) **בשעה שישראל נשמעים כו'.**רות רבה פ"א פ"ד:

(כד) **חייכם שאני יכול.**לשון ספרי:

(כה) **אל היכל קדשך ביראתך.**נראה שמלת ביראתך ט"ס דכאי כיון לקרא דתהלים קל"ח דכתיב בסיפא כי הגדלת על כל שמך אמרתך ומינה נדרש שגאלם בכל ע"ב שמותיו אף שאמר תחלה לאברהם רק בשם אחד דן:

(כו) **בב' אותיות כו'.**פי בס"ד בהגהות ב"ר פמ"ד ונדפס בהשמטות ע"ש ובאדר"ן פי"ג:

(כז) ועושין הרבהובא ג"כ לדרוש זה על הרבה אתכם. שהרבה עמהם טובה יותר משהבטיח לאברהם:

(כח) **מהו לרוב הרבה ארבה.**נראה שזהו ד"א. שתחלה דרש לרוב יותר מהכוכבים שהבטיח לו עתה דרש לרוב רומז בברכה שברכו בעקדה שכתב שם הרבה ארבה וגו' ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים אף כאן במלת לרוב רומז לכחול שרגיל בלשון המקרא לכתוב בו לשון רוב כמו ביהושע י"א ובכ"מ:

(כט) **הרבה ארבה א"ל משה לישראל חייכם שאני כו' ע"ג דייניכם וכן דוד מהו אומר תפלטני מריבי כו'.**ואינו נראה ה' אלהיכם הרבה אתכם היום א"ל היום כו' כצ"ל ועיין בספרי:

(ל) **אם דנתה את הגוי הזה הוא בא כו'**וכצ"ל ועל ישראל קאי ולומר דלכן אמר תשימני לראש אחרים ולא על ישראל וכמ"ש בפירש"י שם בשם מדרש:

(לא) **ומוסרך לאלוה ומי הוא כו'.**אפשר דרש מ"ש אח"כ חי ה' כו' וירים כו' ומדריש נמי מ"ש אח"כ ה' הנותן נקמות לי. שנוקם אם חייב לאחד מישראל שלא כדין וכמ"ש בספרי כדכתיב וקבע את קובעיהם כו':

(לב) **אבל לע"ל אתכם לרוב עתידין אתם להיות דומין כו'**כצ"ל:

(לג) **לא כ"ש שיהיה כמותו.**שמדה טובה מרובה:

(לד) עתיד מחיצתן של צדיקים כו'. (נדרים לב). ועיין בירושלמי שהביא המ"כ:

(לה) **והוא מכבה לפניהם האש.**בירושלמי הלשון מכבש:

(לו) **אלף פעמים.**ר"ל אלף פעם אלף וע"ש במדרש שמואל פ"ל עמש"ש בהגהותיי בס"ד:

(לו) **חמה ולבנה יש להם בושה לעיל.**כמ"ש (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה:

(לז) מכלי כהן והיה דר באשקלוןכצ"ל.

(לח) **אותו הר שאבות קבורים וכו' את ההר הזה.**שחברון שאבות קבורים שם הוא בהר וכמ"ש (יהושע כד) תנה לי את ההר הזה וכמ"ש בב"ר פכ"ד אין חברון נתונה אלא בהר) ועליו רמז ההר הזה דכאן:

(לט) **מי יובילני עיר מבצר כו'.**עיר שמבצרת לישראל כו' כצ"ל וכ"ה בלשון הרמב"ן בתוספת מצות ל"ת שהוסיף על הרמב"ם בס' המצות בסופן ע"ש והוא קרא דתהלים ק' דכתיב ביה עיר מבצר ולגירסת הספר מצירה ומבצרה אפשר דרש שניהם יחד מצור דכתיב שם ס'. ומבצר דשם ק'. או אפשר מצירה הוא פירוש על מבצרה שבנו מבצר ודיק סביב על ישראל להצירם וכמה שכתוב באיכה רבה ע"פ צוה ה' ליעקב סביביו צריו:

(מ) **סגיאין זמנין ששלט דוד.**כמה שכתוב (מלכים א' י"א) כי ששת חדשים ישב שם יואב וגו' ויך כל זכר (וגם דרשו מ"ש בתהלים י"ב אלף ובשמואל י"ח אלף ששתי מלחמות היו):

(מא) **אדריאנטון פי' במ"ע מלשון אנדרטיא צורה.**ולשון וישם דרש דבר הנישם בארץ (וגם קסטריס. פירושו מגדלי מבצר שבונים לשמור. והממונה עליו נקרא על שמה קסטרון):

(מב) **היו שם ס"ר מזיקין כו'.**באיכה רבה דרש לה על טיטוס בשעה שנכנס לבית קה"ק להציע זונה. ודרש לפ"ז יפה באיש עושה מזמות לשון זמה וזנות:

(מג) **מחריב את ביתו ושותק לו ואתם מבקשים כו'.**וזהו רב לכם וכי לא די לעבד שיהיה כרבו (ואפשר סב את ההר הזה דרש על בהמ"ק ההר הטוב והלבנון כלומר סב והסתכל ההר הזה שהחריב ותבין שרב לכם להזדווג לו):

(מד) **ברחו לתורה.**כמ"ש בתדא"ר פ"ו אם ראית שיסורין באים עליך רוץ לחדרי תורה ומיד היסורין בורחין ממך (ופי' בלקוטין שם בס"ד הכוונה כמ"ש שם פכ"ז בזמן שיש בו ד"ת ויסורין באין עליו לבו מתיישב עליו כו' כיצד יעשה יצדיק עליו הדין כו' וז"ש היסורין בורחין מלהרגיש בצרתם. וגם ממילא ע"י כן שמקבלם באהבה אין בהם בטול תורה וייסורין בדלים ממנו):

(מה) מה רב טובךאשר צפנת ליריאך:

(מו) **ראה שהפלתי שר כו'.**במ"ר פכ"ג.

(מז) **זה פרעה שהיה משה הולך כו'.**פסיקתא דפ' החדש:

(מח) **באו משה וישראל לתחומה כו'.**שוח"ט מז' קל"ו:

(מט) **כשם שבעה"ז היו שומעים כו'.**כמ"ש בענין אחל תת פחדך וגו' אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו וגו':