(א) **איך כסה דהבא.**לומר שעדיין בעצם לא נשתנה שהוא זהב רק שכיסה על פניו והוא סתום. כן אף על פי שגלו לבם לשמים רק מגלות ויצה"ר המעכבים לעשות רצון אביהם שבשמים הוא ככסוי על פניהם ועי' שה"ש פ"א פי"ב:

(ב) **דתני ר"ח גחלי יכול כו'**כצ"ל והוא ברייתא בת"כ ר"פ אחרי מות שמובא בפסחים כמ"ש המ"כ:

(ג) **אבני קודש בראש כל חוצות כד הוו כו'**כצ"ל:

(ד) **נפקון לפרנסתהון.**יוצאין מביהמ"ד מקום קביעותם בתורה לקרייתא לעסוק בפרנסתהון או אפשר פירושו יצאו לחו"ל מא"י וז"ש בראש כל חוצות כד"א ארץ וחוצות:

(ה) **אבני קודש.**אלו ת"ח שנקראים אבנים כמ"ש בתענית(ד') אבניה ברזל כו':

(ו) **ארנטס.**במו"ע פי' תכשיט ואפשר הוא שתי תיבות אורני טס. ואורני פירושו בלשון ליטיינ"ו כל דבר של זהב וט"ס הוא פי' ע"ז בפנים בלה"ק טס: (

(ז) **היה עושה שולחנות כו'.**משל לאשה כמ"ש בנדרים (כ"ו) ערכתי לו שולחן כו'. וכן כינוהו בלשון אכילה אכלה ומחתה כו'. ואפשר שולחן שהוא קבוע במקומו המשלהו לאשה קבועה כבודה בבית וערכה שלחנה וכו' והיציאות שנכנסין ויוצאין המשילו לאיש שיוצא ובא להכינם:

(ח) **חסר ובעל מום.**כמ"ש כלך יפה רעיתי ומום אין בך:

(ט)**לא היה אחד מהן הולך לסעודה עד שיודע כו'.**עי' סנהדרין (כ"ג):

(י) **אא"כ הופך כו'.**עמ"כ. ועי' בב"י וד"מ בא"ח סי' ק"ע בזה:

(יא) **אין רשות לאורחין לכנוס עד שלש פרפראות.**כן הוא בתוספתא ברכות (פ"ד) ובירושלמי שם פרק ו' וכצ"ל כאן. וע"ש פירושו:

(יב) **מיום שחרב כו'. בטל יין קרוש וזכוכית וכו'.**ירושלמי סוף פרק ד' דסוכה:

(יג) אם אין להם מי שיתן להם מי ינחמם. שמנהגם היה שהמנחם בוצע ונותן ליד האבל ואין האבל נוטל בעצמו וכמ"ש בה"ג והרמב"ם וש"פ.(והרשב"א בתשובה ח"א סי' רע"ח כתב שהיה לו בזה מקום ידוע בדברי רז"ל ושכחו. ומצאתיו בל' ילקוט משלי רמז תתקמ"ז. ובסמ"ג והגמי"י הביאוהו בשם ירושלמי פ"ג דמו"ק ולפנינו ליתא שם) ונראה דגרסינן איפכא אם אין להם מנחם מי יתן להם וכדכתיב פרשה ציון בידיה אין לה מנחם (וממקרא זה הביאוהו בילקוט ובה"ג שם):

(יד)**שהוא עומד בשורה כד"א כל מפרסת פרסה.**גם לשון פורס הוא כענין פריסת שורה ומחיצה של בני אדם:

(טו) **טריפין קיקלא.**עמ"כ דאסיפיה דקרא חבקו אשפתות קאי. ומבאר מליצת חבקו אשפתות שהכוונה מושלכים באשפה. ולשון חבקו הוא מליצה. שדרך תינוקות לחבק ולנשק אותם ועתה אין להם מי לחבקן אם האשפה חבקו המה. ובמו"ע ערך טרף האחרון פירש ארישא אמונים עלי תולע והוא בלשון גריקו"ש נגדלים בבגדי תולעת:

(טז) **אלו שהיו רוחצין את השלג כצ"ל.**וכדכתיב (איוב ט') אם התרחצתי במימי שלג אבל שתיה בשלג לא נמצא שיהיה מועיל לזכך המראה:

(יז)**אלו שהיו שותין את החלב.**כמ"ש בכתובות (נ"ט) הרוצה להלבין בתו כו' ישקנה חלב סמיך לפרקה:

(יח)**מעשה באחד שהלך למכור ספיר כו'.**עי' תוס' סוכה (נ"ב) ד"ה אם:

(יט) **כהדא נאגא.**אפשר פירושו כשעוה כמש"ל פ"א פ"ד והיה להם מין שעוה שחור שבו היו משחירין הכלים. ולכן נקרא בשם שחור שהיו משחירין בו וכן למ"ד חרת. היינו חרתא דאישכפי שמשחירין בו עורות סנדלים:

(כ) **במערבה של עיר.**שרוח מערבית מביאה את הרוח. ועי' בקה"ר ר"פ י"א (ועי' בירושלמי ב"ב פ"ב דמשמע שמפרש מתניתין דשם שהיא תדירה ברוחות כדס"ד דהש"ס שם):

(כא) **לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי.**אפשר הלשון מכוון לדרוש מקרא דולא חלו בה ידים דלעיל שבת עמי ע"י שפשטו ידיהם במצות (וכדלעיל אות ו' במדרש שם) לא חלו בה ידי מדה"ד לפשוט ידי בעולמי:

(כב) **מזמור לאסף משל למלך כו'.**עי' פירש"י קדושין (ל"א) ד"ה אסתייעא כו' ותוס' שם:

(כג) **ד' מלכים.**לעיל בפתיחתא כ"ח עיין שם:

(כד)**מחטאת נביאיה עונות כהניה וכו'.**אפשר דרשינן מחטאת נביאיה וכהניה מה שחטאו והרגו נביא וכהן זה זכריה:

(כה) **חגרים שבהם כו'.**ונפרכסנה לקיים מ"ש בלא יוכלו יגעו כו'. אפשר דרש בלא יוכלו אותן שלא יוכלו לילך ברגליהם דהיינו חגרים. והיו מפרכסין ונוגעין בדם זכריה בלבושיהון האמור בפסוק שלפניו. ולשון מגעגעין בדמא המוזכר בויקרא רבה פ"כ ובקה"ר פי"א הוא כענין יגעו בלבושיהם לפירוש זה:

(כו) **מן מאה מאה מן מאתן מאתין.**שנשארו בהם אחד מעיר ונתפזרו מהן מאה במאה עיירות ומאתים במאתים עיירות. וז"ש תמן צווחין למתא מאתא כצ"ל כלומר לעיר קורין מאתא בתוספת א' לשון מאה לרמוז ע"ז שאחד ממאה יש כאן מגלות ישראל:

(כז) **לשלדותיהן.**לא שלדות המצריים שטבעו בים קאמר שבהם כתיב תבלעמו ארץ שזכו לקבורה. ועוד שהן טבעו בים סוף. וכאן יש הגדול שמפרשין בו ממצרים לארץ ישראל אלא כמ"ש רש"י בפירוש איכה רמז הקדוש ברוך הוא לים והציף נאדות נפוחים כעין מעי אדם. (מקצף גלי הים נדמו כן) ואמרו המצריים המנחשים ומעוננים שזהו סימן להם להזכר איבת אבותם שנטבעו ע"י ישראל בים ושאין ראוי להם לבא עתה לעזרתם:

(כח) **אף אינון לא פשת להון טב.**אפשר רומז לדריש כי בא קצם על בני ביתר (ונקרא שמש ביתר לשון יתרין. תפסו לשון לא פשת שלא נותר להם טוב):

(כט) על ההרים דלקונו כתיב חציו לדולקים יפעל(תהלים ז') רא"א אלו שהיו דולקין אחר העברות(ובשוח"ט שם הגירסא אלו שלבן דלוק בעבירה. ומזה נשתבשו הסופרים לכתוב במקומו בקהלת רבה רפ"ה במאמר זה שמשליכין הדלק עליהן) ר' יעקב כו' דולקיהם של ישראל הה"ד על ההרים דלקונו כן צריך להיות ע"פ השוח"ט וילקוט תהלים:

(ל) **אפילו רשע וחוזר בו.**עיין מה שכתבתי בהגהותי בס"ד בויקרא רבה שם:

(לא)**טובה הסרת טבעת כו'.**עי' מגילה (י"ד) ואפשר כל אלו נתכוונו לדרוש מקרא (משלי כ"ז) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת:

(לב) **מן ס"ר נביאים כו'.**שה"ר פ"ד רפ"י ושם נרשם: