(א) **לשני זרזרים.**עמ"ש בס"ד בהגהותי לשמ"ר פכ"ז אות כ"ח:

(ב) **כובש את הגדול לפני הקטן. דרש או תייש.**שמתיש כח הזרזיר הגדול אשר כח במתניו (ודרש או כמו דהא):

(ג) לפני הקטן בשביל לחוס על ממונו כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אנו שלך כו' על אומתך ומלך אלקום עמו(ומלכו של עולם אינו קם לעמו ישראל להתיש כח הזרזר הגדול העומד לנגדם וכההיא דב"ר פע"ה שהמשילם לשני זרזרים) א"ר ברכיה אמרו ישראל כו' מקדשך א"ר יצחק אמרו ישראל כו'. כצ"ל:

(ד) **שכחה מצויה בנו כו'.**תנחומא תצא ס"ט וסוף פסיקתא דזכור ושוח"ט מזמור קל"ז:

(ה) **ואין שכחה לפניך.**רמזו ללשון מטבע תקיעתא דבי רב ואין שכחה לפני כסא כו':

(ו) נהפכה לזרים כו'. כמהפכת סדום (דברים כ"ט) כצ"ל. ובא לפרש לשון נהפכה הוא ענין שממה. (וכד"א (ישעיה א') ושממה כמהפכת זרים) ומביא ראיה ע"ז שהפוכה ענינו חורבן גדול כמהפכת סדום:

(ז) **חייכם אף הגואל כו'.**אולי יש להמתיק שכמו שם מזה עצמו שלא היה לה אב ונתגדלה בבית מרדכי היה סיבה לגאולה (שעל כן לא נודע בת מי היא ומה הוא לה) כן מזה עצמה נסתרה ונתעלמה שכינה והשגחת ה' מהם ואמרו ואין אב. הוא סיבה לתשובה לגאולה:

(ח) **על שבגדנו בצוארינו.**עמ"כ שפי' על ביהמ"ק וכ"ה בזוהר ויגש (ר"ט) ואפשר היינו שבגדו בצוארם להוציא מגרונם ד"ת. (או שפרקו מעל צוארם עול תורה) לכן לא הונח להם בעת צרה. וכמ"ש שלהי ברכות המרפה עצמו מד"ת אין בו כח לעמוד ביום צרה (ולשון צואר הונח על שהוא מקום המיצר שבגוף האדם. ולכן הוא ענין אחד עם צרה):

(ט) **נ"נ צוה לא תשבקינון כו'.**פסיקתא דותאמר ציון:

(ט) **לא תהי מפלי עליהון.**עמ"כ ובא"א הגי' לא תהי מרפי להון. ולפ"ז פי' יגענו ולא הונח לנו הוא שעל צוארנו נרדפנו כ"כ במהירות עד שאף שיגענו לא הונח לנו לעמוד לפוש ולנוח. ואפשר גרסי' לא תהי מפליג עליהון ופירושו לשון הפלגה והסיח דעת. כלומר שלא תסיח דעתך מלדוחקן ולרודפן שלא ינוחו רגע ויהא להם פנאי לעשות תשובה:

(י) **הוא אריוך.**רב טבחיא די מלכא נ"נ (דניאל ב'):

(יא) **משלחין שמן למצרים.**שבא"י שמן הרבה וכמ"ש במנחות (דף פ"ה) בספרי הברכה שהביאו שמן מא"י ללודקיא (וכן למצרים הסמוכה לה) והיו מחליפין עמהם (וז"ש מצרים נתנו יד) על תבואה שמבורכת בה מצרים ומשלחין לאשור ודרש אשור לשבוע לחם להשביע לחם את אשור (וגם מקרא דברית עם אשור דמייתי יש לומר דדרש ברית כמו לברות ?למו לשון שבועה):

(יב) **אמר לו הקדוש ברוך הוא בדידכון קיימין.**אפשר דרש כן מלת ואינם שהוא תשובת הקדוש ברוך הוא לישראל שאין הדבר כן שאמרתם אבותיכם חטאו. אלא גם אתם שלכם די לכם:

(יג) **דבר אחר אמרו להון קיימין בדילנא.**פי' האבות השיבו להם. שאדרבה אתם קיימין בדילנא וז"ש אנחנו עונותיהם סבלנו הוא תשובת האבות המתים שאנו מכפרים על החיים. (וירמוז לזה מה שכתוב אנחנו בלא וא"ו שהוא ענין בפני עצמו והקרי ואנחנו הוא כפי הפשט סיום אבותינו חטאו כו'):

(יד) **אלו מצרים.**שהן מבני חם עבד עבדים. ועי' בפר"א פרק כ"ד ומה שכתבתי שם בביאורי בס"ד:

(טו) **אלו מלכות שעיר פורק כו' כן צריך להיות.**וכד"א (בראשית כ"ז) ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים:

(טז) **נפש העם בדרך לסבוב את ארץ אדום.**וז"ש ריח צרה שהריחו מרחוק מגבולו את ריח צרתו שלא נתנם עבור בגבולו ויצא לקראתם. וסבלו צרה שחסרו את אהרן הכהן בסבובם את ארצו כמ"ש במדרשות שם:

(יז) **שלא היו רחיים בבבל.**שאין מצויין שם אבנים (מפני שהיא עמוקה וארץ מים. והאבנים דרכן להיות מחצבן בהר ובטרשין שם מצויין הסלעים) וז"ש בריש שיר רבה ובמדרש תהלים מזמור ס"ד וכי יש אבנים בבבל. וכמ"ש ותהי להם הלבנה לאבן ע"ש פירש"י ובפדר"א פרק כ"ד:

(יט) **ברחים כתיב.**והוא אותיות בחרים לרמוז שהבחורים הורידו הרחיים:

(כ) **חרוזים בשוכה אחת.**אפשר דרש כשלו פועל יוצא מן כשיל וכילפות. שבכשיל הלמו ראשם וחרזום בשוכה בעץ אחד.

(כא) **מזמריהון שבתו.**בא לפרש מלת שבתו מושך גם כן על בחורים מנגינתם ועיין מתנות כהונה. והא דא"ר חסדא בראשונה כו' הוא חוזר לדרוש זקנים משער שבתו:

(כב) **היו פוסקין.**עמ"כ ויפה פירש דהיינו פוסקין ומבטלין שמחה א' וכדתנן משבטלה סנהדרין בטל השיר. ור"ל אבל אחר כך שרבו הצרות ואין בשר המת מרגיש וגם פסקו סנהדרין ואין כח ב"ד יפה לגזור כזה על הצבור וז"ש משבטלו אלו ואלו שבת משוש כו':

(כג) **ר' ירמיה דשבשב כו'.**קהלת רבה פרשה יו"ד (ואפשר נקרא דשבשב ע"ש שבישתא דזיתא שנטל ועשה ממנו עטרה):

(כד) רש"א צער גדול כו'. ויק"ר פרשה י"ט ע"ש:

(כה) **וכבר היה ר"ג כו'.**ספרי עקב פסקא מ"ג:

(כו) **וכי יש מלך בלא מטרונה.**עמ"כ. ואפשר דרש לשון תשב כדכתיב ימים רבים תשבו לי ולא תהיה לאיש (הושע ג') הכסא והמטרונא הם משל ענין אחד:

(כז) **והושב ע"י. ישעיה וכו' לא אשכחך.**עמ"כ. וכדבריו כ"ה בפסיקתא דותאמר ציון ע"ש:

(כח) **שלך הוא שנאמר שובה אלהי ישענו.**י"ל אף התשובה שאנו שבים לפניך שלך הוא. וכמ"ש אלמלי הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו. וז"ש אלהי ישענו הושיענו ועזרנו להתגבר על היצה"ר לשוב בתשובה שלמה לפניך:

(כט) **כאדם הראשון.**שאחר שנתגרש לקדם עשה תשובה ונתקבל ברצון:

(ל) **כימי עולם כימי משה.**ויק"ר פ"ז עמש"ש בהגהותי בס"ד:

(לא) **מאיסה לית סבר.**כלומר זה א"א כמש"ל שהשיב ע"י עצמו אם ימדו כו' גם אני אמאס כו' אלא אינו כ"א קציפה בעלמא. ויש סבר שישוב אפו וינחמנו. וא"כ יש לנו לומר שקצפת עלינו עד מאד. כלומר יותר מדאי כי לקתה כפלים בכל חטאתיה ועי' (שמ"ר פל"א) ולכן יש לנו לסמוך לחזור ולבקש מיד השיבנו כו' בבי"א: