(א) **ושבבה.**עי' מ"כ. וי"ל מלשון שבביה בלה"ק (הושע ח') ושיבי בלשון גמרא שפירושו צרורות והוא כעין לשון וסדקה שבשיר רבה שהסיר הצרורות הבולטין ממנה בכדי להשוותה:

(ב) **את החכמה והכל בכלל.**כמ"ש בב"ב (כ"ה) שמתוך שמתחכם מתעשר (וכן נבון יקנה תחבולות ועצה למלחמה) ועי' שלהי הוריות ובפי' הרמ"ה שם בע"י:

(ג) **שלשה כו'.**נבואתן בעצמן שאין מתחילין דבר ה' אלא דברי פלוני. והא דלא חשיב נמי נחמיה שמתחיל דברי נחמיה. אפשר שמפני שהוא ספר אחד עם עזרא כדאיתא (בסנהדרין צ"ג) ואינו תחלת ספר. לכן לא נכתב רק דברי נחמיה שאינו כי אם סימן הפסק בין דברי עזרא לנחמיה (ובלא"ה י"ל כיון שלא נכתבו דבריו בלשון דברי נבואה לישראל לא שייך לכתוב דברי ה'):

(ד) **שהיה נבואתן דברי קנטורין.**מספרי ר"פ דברים מבואר דברי קנטורין שבכ"א מהן ע"ש:

(ה) **ולמה נקרא שמו ירמיה כו'.**אפשר ג"ז בא ליתן טעם למה נתלה נבואתן בעצמן ששמם מורה טעם לענין הספר ירמיה על החורבן וכן עמוס על תוכחתו וקהלת על שהיה דבריו נאמרין בהקהל (ועי' ריש שי"ר שכל מי שמלמד תורה ברבים רוה"ק שורה כו'). ולכן נתלה דבריו בזה ולומר שלכן זכה לנבואה:

(ו) **עבדין אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך וכתיב ויבואו כו' כצ"ל.**ונראה דמפרש הא דכתיב אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה. היינו אנשיך הם שהיו קבועים לפניו ואין מתחלפין ועליהם חוזר ואומר העומדים לפניך תמיד כלומר אנשי תמיד לפניך. ואשרי עבדיך אלה הן עבדים סתם שהיו מתחלפין תמיד משמר נכנס ומשמר יוצא לשמוע כו'. וז"ש עבדיך אלה ר"ל שבשעה זו אלה הן עומדין לפניך אשריהם ואחר כך כמו כן אשרי להנכנסין במקומן ועליהם חוזר ואומר השומעים את חכמתך לומר שהi היו נכנסין ומתחלפין לשמוע ומביא וכתיב ויבואו מכל העמים לשמוע כו'. ולכן מפני שהיו רבים מאד הבאים לשמוע ולכן לא היו יכולין כולן לשמוע יחד רק מתחלפין במשמרות זה נכנס וזה יוצא:

(ז) **נתלה אפי' בגיד אחד כו'.**שהחי נושא את עצמו וכאן לענין המאמר אפשר ר"ל שלכן בשה"ש נאמר אשר לשלמה סתם וכאן נאמר בן דוד מלך בירושלים וכן במשלי בן דוד מלך ישראל מפני ששיר השירים אמר בילדותו כמ"ש בשהש"ר משמיה דר' יונתן ע"ש וסובר שהיה זה קודם שחטא לכן היה נתלה בעצמו. ומשלי וקהלת שאמר אחר שחטא (ושב בתשובה) לכן הוצרך לתלות באחרים:

(ח) הה"ד למען דוד עבדי ולמען ירושלים וגו'(מ"א י"א) כצ"ל (והמציין מקרא זה לישעיה ל"ו טעה):

(ט) **במקום מלכות.**ירושלים מיוחדת למקום גלוי מלכותו של הקב"ה בעולמו:

(א) **ז' קדירות כו' של עליונה אין בו ממש.**עי' זוהר ר"פ ויצא בס"ת:

(ב) **עופא דעבר.**בב"ר פצ"ו הלשון דפרח:

(ג) **ז' עולמות שאדם רואה.**תנחומא פקודי ס"ג:

(ד) **באספקרפסטי.**פי' בערוך ערך סקפטס עגלת צב ע"ש הוא משל על העריסה שהתינוק נתון בו:

(ה) **בביבין.**עי' מ"כ וגרסתו היה כיבין בכ"ף ולגי' שלנו פירושו פשוט ביבין המקלחין מחצרות ומבואות כל זוהמות:

(ו) **הרי הוא כחמור.**בילקוט מסיים נעשה בעל מום לתורה. ור"ל כמ"ש רחיים על צוארו כו':

(ז) **הוליד כו' ככלב.**מסיים שם נעשה בעל מום למצות שע"י הטורח לפרנס בניו אין לו עוד פנאי אף לקיים המצות כראוי כבראשונה (ולכן בנים קטנים נענשים בעון האב):

(ח) **כקוף.**שאין בו כ"א דמיון צורת אדם כקוף והדעת אין בו:

(ט) **אבל בבני תורה כו'.**כמ"ש כ"ז שמזקינין מוסיפין חכמה:

(י) **כנגד ז' ימי בראשית כו'.**שוח"ט מזמור צ"ב:

(יא) **בששי נעשה אדם וכן בהמה בששי נבראה קודם אדם.**וזהו שמביא מקרא דאסף אדם ובהמה (ודברי היד"מ כאן הן מאיזו תלמיד טועה):

(א) **לגנוז ס' קהלת.**עי' אדר"נ פ"א:

(ב) **יפה אמר שלמה א"ר יודן תחת כו' למעלה מן השמש יש לו ר"ה ור' אחא כו' ואוצר לו למעלה מהשמש ר' לוי ורבנן כצ"ל.**וכ"ה בילקוט והא דאוצר למעלה מהשמש לפרש דרשא דלמעלה משמש יש לו בא. דה"ק שאין יתרון מכל עמלו תחת השמש רק הוא נשאר לו למעלה מהשמש ששם הוא אוצרו של מעש"ט וי"ש. ולגי' הספרים אולי י"ל דמ"ד למעלה מהשמש יש לו חולק על מ"ד ואוצר לו למעלה מהשמש וסובר דבעמלו של תורה שהיא למעלה מהשמש יש לו יתרון אפילו תחת השמש וכמ"ש על צדיקים שדבריהם זכרוניהם ודרשו אגורה באהלך עולמים ששפתותיו דובבות בקבר כו' וכאלו גר בשני עולמים:

(ג) **לחדש פניהם כגלגל חמה.**בספרי סדר דברים וסדר עקב מנו שבע כתות ובהן כת א' כשמש בגבורתו ועי' תדא"ר ספ"ג יש כמו שהשמש שעה א' ביום ויש כשתים כו' ע"ש:

(ד) **א"ר ינאי כו'.**בויק"ר ובפסיקתא עיקר הדרשא זו על מקרא דמה יתרון בכל עמלו שיעמול לרוח ע"ש. ונכתב כאן שהוא שייך לדרשא דשמש (וכמו סובב סובב הולך הרוח שפירשוהו המפרשים השמש):

(ה) **למקרי ליה לגרמיה חפיא הוא.**לגי' הספרים פירושו בלשון בתמיה וכי חפיא הוא ופי' בעל חפיפות (עי' פירש"י כתובות י"ז ד"ה מישחא כו') שהרחקתם אותו מחביריו:

(ו) **תנת מאה מתלין על הדין תעלא.**עי' (סנהדרין ל"ח):

(ז) **אמר רבי אבא בר קפרא.**משמע מכאן ששמו של בר קפרא היה אבא. ולא כמ"ש בס' יוחסין ששמו שמעון (ושם הביאו בשם ירושלמי דחגיגה ולא נמצא לפנינו):

(א) **מעמיד אותן במומיהון כו'.**סנהדרין צ"א וספרי האזינו פסקא ש"ב ועי' ב"ר פרשה צ"ה:

(ב) **א"ר אבא אף אותה מחיצה כו'.**משמעות הלשון דר' אבא מלתא אחריתא היא ואולי י"ל דהכוונה למ"ש בברכות ל"א שמיום שחרב ביהמ"ק נפסקה מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר קיר ברזל ביני ובין העיר. אך א"כ היל"ל אותה מחיצה אני משבר. גם הוא קצת רחוק שירמוז למאמר זה בסתם. ויותר קרוב לפרש כמ"ש בשוח"ט סוף מזמור קמ"ז על מקרא (ישעיה ל') ומחץ מכתו ירפא שבר ששבר ומחץ הוא בעצמו והחריב בהמ"ק הוא בונה ומרפא ע"ש בשנוי לשון קצת וז"ש אותה מחיצה ר"ל שבירה שמחצתי ושברתי אני בעצמי ארפא אותה לע"ל:

(ג) **ר"א בר כהנא כו' יהיה בעיניך דור שבא כו'.**מדרש שמואל פט"ו:

(ד) **אלו היה ר' יוחנן ור' זירא כצ"ל.**וע"ש במדר"ש נ"א:

(ה) **בשביל צדיק בשעתו.**כ"ה שם ובירושלמי דשביעית פ"ז:

(ו) **בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש הוא עזרא וגו'.**וכי אהרן לעולם קיים אלא אלו היה אהרן כו'. כ"ה שם ושם:

(א) **מלכות נכנסת כו'.**ברייתא דפרק השלום ע"ש:

(ב) **כל מה שברא כו'**באדם ברא בארץ בא ליתן טעם שלכן נקרא ישראל ארץ שהאדם עולם קטן ועיקרו והארץ טפילה לו וכינו הארץ ע"ש אברי האדם החשוב ממנו במעלה. ועי' באדר"נ פל"א ובשוח"ט מזמור י"ט:

(ג) **רא"א תפקידיה.**אפשר פירושו כההיא דירושלמי פ"ד דברכות ופר"א ס"פ ל"ד וארץ רפאים תפיל וארעא תפקידיה תפליט שפירושו המתים שהופקדו לארץ תפלט אותן לתה"מ וז"ש מעמדת אותם להקב"ה לעתיד לבא:

(א) **מערטלו מנשתקו כצ"ל.**ותיבת מנרתקו הוא נ"א או פי' בפנים על מנשתקו דהיינו מן נרתקו. וכ"ה גירסת הערוך ערך נשתק (הת"י ביומא מ"ד) ע"ש:

(א) היכן הן נעשים נוזליםפי' מתוקים שכ"מ שנאמר נוזלים הוא מים מתוקים כמ"ש באדר"נ ס"פ ל"ג:

(ב) **תאמר כו' חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת אליו לעולם ת"ל כו'.**אפשר אין הכוונה שמד"א שכיון שמוציאה מלבו שוב אינה חוזרת אליו שיבין אותה עוד דמהי תיתי. אלא ר"ל שכיון שנתן לבו להשכיל בה והבינה (וזהו לשון מוציאה מלבו אל פועל ההבנה. ולא מוציאה לאחרים קאמר דבזה מיירי להלן) שוב אינה חוזרת אליו עוד למצוא בה עוד הבנת טעמים חדשים וא"כ אין צורך לחזור ולעיין בה לעולם עוד (וכענין מגמר בעתיקתא קשה כו') לז"א שאל מקום כו' שם הם שבים ללכת פי' על דעת לחזור וללכת להלן שכל זמן שימשמש ויעיין בה עוד ימצא בה טעם חדש להוציא מלבו וכן יתפרש אידך דלהלן תאמר משעה שמוציא תלמודו לאחר שוב אינו חוזר כו'. דסד"א כיון שכבר הוציאה מלבו גם לאחר וכבר קיים ללמד לאחרים ג"כ כבר הגיע והבין מה שהיה אפשר להבין בה כמ"ש מתלמידי יותר מכולם. ואם כן אין חוזרת אליו עוד למצוא בה עוד טעם כשיעיין בלבו בה. ולז"א והיו הדברים על לבבך ושננתם כו' ודברת בם הרי שאחר השינון והלימוד לבניו מ"מ חזר וכתב ודברת בם כו' לומר שבכל זה ישים אל לבו לדבר בם תמיד וימצא בהם טעם:

(ג) **וישראל ממנינן אינן חסרים לעולם.**אפשר הוא כנוי דרך כבוד שלא רצה לסיים עליהם לשין והים איננו מלא שאינן מתמלאין לעולם שהיה משמע פשטיות הלשון שהן נראים כחסרים לעולם לז"א בלשון אינן חסרים לעולם לבאר הכוונה לדרוש בלשון איננו מלא שאינו צריך למלאות מהם כי בל"ז מי מנה עפר כו' ואין בהם חסרון:

(ד) **תאמר שכל מי כו' בעוה"ז כו' בעוה"ב.**אפשר ר"ל שלא תאמר ותטעה לסיים דרשת הפסוק דאל מקום כו' שם הם שבים ללכת לענין עוה"ב (וכמו בשארי דרשות שעל פסוק זה כאן) לענין שהם שבים שנית ללכת שמה אל הים אז לע"ל אם לא הלכו בעוה"ז לזא"ש זה אינו כי אין מקבלים לע"ל אלא סיים בה לענין שגם בעוה"ב אותן שנפלו עליו בעוה"ז עליך יפול לעוה"ב ואין מרחיקין אותו אז אף שמעלת ישראל אז תהיה גדולה מאד אל יאמר כו' הבדל יבדילני כי'. ור"י מוסיף ולא עוד אלא כו' משם הוא נוטל חלקו וז"ש אל מקום כו' שם הם שבים ללכת לשם בעוה"ב לקבל חלקם:

(ה) **אפס מאותי הפסיק.**כאומר אפס ואין עוד מלהתקבל להיות אתי: מאתי מאן גבי דדרש מאתי כמו מי אתי ועי' (יבמות נ"ד) ובפרש"י שם:

(ו) נבלתי יקומוןהקיצו ורננו שוכני עפר ד"א כל הנחלים כצ"ל:

(ז) **וד"א ריוח כו'.**ב"ר פ"ה:

(ח) משם הוא מתפזר לימות המשיחכמ"ש בב"ר ס"פ ע"ח כל הדורנות כו':

(ט) **ר"י בר' יוסי כו' דכתיב והיה סחרה כו'.**פסחים (קי"ח ע"ב):

(י) **בעצמיכם כלום א"נ מהו דין דכתיב כו' ולמחר אולסטיקון יומא דין סומוסריקון מחר אולסריקון א"ר ירמיה בן אלעזר כו' מחדש לבושיהון כצ"ל.**והוא תשלום דברי רבי לר"י בר יוסי. ועל לאכול לשבעה דרש יומא דין ארסקינון למחר אולסטיקון (ופי' ארסקינון מאכל מלכים ושרים ואולסטיקון הוא מתוק מאד כמו יין אליסטין ועי' ערוך). ועל למכסה עתיק דרש יומא דין סמיסריקון ולמחר אלוסריקון ומביא על זה דריב"ח דמחדש פניהם וכו' ולבושיהון:

(א) **קורא היום כבוש שמה.**עי' מ"כ. ולפי המאמרים נראה שכל זה בעיניני מאכל שהיו מסתירים בלשונם. וגם נראה שאיזו מלות הכתובים בפנים לפירוש אינו מדברי המדרש רק מאיזה מעתיק ומפרש. ונ"ל שעיקר הגי' כן קורא היום מדוד שמה (ופירושו בלשון ארמית מדוד משח ושמה תמן. כלומר בשמן ושומים עשוי התרנגול) סלע עופרת מתפללות בטור מסכן (פירוש סלע בלשון ארמי כיפא והוא כף וירך מבהמה. ועופרת תרגומו אברא. ומתפללות תרגומו צליון. בטור מסכן בחרדל. והיינו כף שלם או אבר שלם צלוי בחרדל):

(ב) שטפו מאלל ואני סכיתי. (פי' ראיתי) שיש פה תעל לרפאותו כצ"ל. ופי' מאלל אולי הוא כמו נתר כי תרגום לתור לאללא ורמז ששערו נותר ונושר:

(ג) מינין בביצה שמע רבי כו'(נדרים נ' ע"ב) ע"ש:

(ד) **זו מינות כו'.**אדר"נ פ"ב:

(ה) אשכחיה עבד בן אפטניות.(פי' מ"ע נעשה רשע שנגמר דינו למיתה). שלחון מינאי בתריה א"ל רבי אתי גמ"ח כו'. עבדי' כך א"ל ולא כן כתיב כו' כצ"ל:

(ו) **על אותו האיש ואותה החמת שהיתה כו' פחמין.**עמ"כ. והפי' הנכון שהאיש הזה וגופו שהיה מלא מרגליות תורה וחכמה ועתה ע"י עסקו עמהם בטל מלימודו ואבד הרבה מחכמתו (וכענין העושק יהולל חכם ע"ל פ"ז) וא"ל שיתפללו עליו שיחזור לו למודו:

(ז) לא לחנם ראו אלא כדי שיהיו ישראל יגעין בתורה ועושין בו כו' כצ"ללפי לשון הילקוט בישעיה שם:

(ח) **ראו ומתן שכר לא ראו.**בילקוט שם הגי' סעודה ומתן שכרן לא ראו ע"ש. ולגי' הספרים פירושו שראו במפלת שונאיהם אבל לא ראו מתן שכר צדיקים:

(ט) ארשב"ח כו' לבעלי תשובה(ברכות ל"ד ע"ב):

(א) **לא יאמר לפני שירה אלא הוא.**מכוון למ"ש בת"ז שנרמז בר"ת מה שהיה הוא שמו של משה:

(ב) **הים ומלואו ואין כל חדש תחת השמש ישב ר"מ ודרש עתיד חזיר להיות גוזז מלתין כו' א"ל דייך כו' חדש תחת השמש עורות תחשים מה הן כו' מקרן כתיב מעשה ושלחה מלכות אצל רבותינו שלחו לנו כו' א"ל שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעלים ורבנין אמרי לע"ל כו' הגדולה והמלכות לבעליה ר' ברכיה בש"ר יצחק אמר כו'**כצ"ל סדור המאמרים:

(ג) **כגואל ראשון כו'.**מדרש שמואל פי"ד והוא בא ג"כ לדרוש מה שהיה הוא שיהיה:

(ד) **באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים ר' ברכיה בש"ר חלבו לאחד כו'**המקום מתמלא (ועל השתוות לוחות השניים לראשונים קאי) אריב"ל עליהם ועליהם כו' כבר היו לעולמים לכך שמעת תורה מפי ת"ח והא כו' כצ"ל:

(א) **ועל מי נאמר למחות את זכר עמלק לישראל.**ר"ל שעליהם נאמר שיהיו לאחרונה. ודרש כאן בעמלק לשון אין זכר כו' עם שיהיו כו' שע"י כן אין זכר להם כי אותן שיהיו באחרונה ימחו שמם לעולם וכמ"ש דור דור ודרשו במכילתא ובאיכה רבתי ספ"ג לדורו של משיח (ובילקוט פ"ב ד"ה אין זכרון) הלשון בדרשא זו דעמלק ומצרים כמו בדרשא קמייתא. אבל בפירש"י קהלת הגי' כדהכא ע"ש:

(ב) לנסים של עוה"בעי' (ברכות דף י"ב):

(ג) **כמה נביאים כו' ולא נתפרשו כו'**ג"ז בא לדרוש עליהם אין זכרון לראשונים (וכדמסיים על כמה חסידים כו' ועליהם הוא אומר וגם לאחרונים כו') וכן הגירסא בילקוט:

(ד) כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייאכצ"ל: **היו ראוין לימנות ולא נמנו.**ולכן קורא עליהם אין זכרון שהמתמנים ונסמכין פקיע שמייהו:

(ה) **אבל לע"ל כו' למנות לו חבורה כו' ואלו נקראים שיהיו לאחרונה.**ונגד חשיבות מינוי זה אין זכרון של חשיבות מינוי הראשונים והאחרונים כלום:

(א) **ודכוותיה תני ר' ישמעאל כו'.**במכילתא בשלח ע"ש:

(ב) **ודכוותיה ויהי ביום השמיני היה ראוי להיות תחלת הספר.**שסובר שפרשת ויקרא נאמרה באחד בניסן (ועי' גיטין ס') והוא היה ראשון לדברות מאהל מועד בקריאה מפני ששרתה שכינה באהל מועד וכ"מ אח"כ שפי' הרמב"ן ס"פ פקודי ד"ה ביום החודש הראשון בסופו ע"ש:

(ג) **אתם נצבים כו' תחלת הספר.**ומפרש שנאמרה כשהואיל משה באר את התורה באחד בשבט וכדמשמע מדברי הרמב"ן שם סדר נצבים ובפסיקתא זוטרתי דר' טוביה שם. ודלא כפירש"י שם שזה היה בז' באדר ביום פטירת משה שא"כ הוא מאוחר:

(ד) **ויאמר ה' אל יהושע כו'.**תחלת הספר צ"ע דמשמע שזה נאמר על יום קריעת הירדן שהיה כמה ימים אחר תחלת דבור ריש יהושע:

(ה) **ואני בער כו' תחלת הספר.**אם ר"ל תחלת כל הספר תהלים. צ"ל מפני שהוא כענין פתיחה בדברי ענוה (וכמו במענה אליהוא באיוב) וכמסיים ביה שתי בה' אלהים מחסי לספר כל מלאכותיך שמשמע שזה נאמר קודם שהתחיל לספר במלאכות ושליחות ה' ברוה"ק. ואולי י"ל תחלת הספר הוא ספר שלישי מתהלים שמתחיל במזמור זה ומתחיל אך טוב וגו' כמעט נטיו וגו' ועז"א שהי' ראוי להתחיל בפסוק זה דואני בער כו':

(ו) **לית אנא מידי ג' עולמות ראה מ"ט אני קהלת כו'**בירושלים ר"ח בר יצחק אמר כד הוינא הוינא כו' שוי מידי כצ"ל:

(א) **החמין יין ומים ופ:פלין בשליש.**וזהו קונדיטין כדאיתא בירושלמי. עי' ביאורי הגר"א זללה"ה יו"ד סי' קכ"ג סק"ח:

(ב) **ד' מאה לענות בו ר"י בש"ר לוי זכה אדם כו' כצ"ל.**והא דר' פנחס מקומו להלן כמש"ל אי"ה:

(ג) **התפלל ונענה בו.**כמ"ש בירושלמי שלהי מע"ש ובמ"ר פי"ב ובפסיקתא דויקח אלי' ותנחומא כי תבא מי הוא שתפלתו עולה לשמים ועושה פירות מי שמחלק מעשרותיו כראוי:

(ד) **משל לסאה כו'.**ויק"ר פ' ל"ג:

(ה) **אלא בגזל הה"ד כו' בצעך אשר עשית.**לקמן פ"ג פ"י גרס הכא מלתיה דר"פ דלעיל ע"ש. ואפשר בענין דקאמר ר"פ הוא בענין דור המבול כדאמרינן בב"ר ריש פרשה נח חמס זה עבודת כוכבים גלוי עריות ושפיכת דמים. ועל כל זה עיקר הקשה מכולם הוא גזל:

(ו) וכלום נתנו להם נביאים וכתובים אנא להוכיחם רבנן אמרי כו' לענות בו שיהיו יגעין בהן ובתו"מ ועושין כו' שכר טוב כחמשה ס"ת ר' אבהו כו' כצ"לוקצת מזה הגי' גם בא"א:

(ז) מקום מקנה וגו' זה ממהיר כצ"לוכדפי' המ"כ שהוא שם מקום כמבואר בירושלמי פסחים פ"ד וב"ק פ"ז והוא ט"ז מיל שהוא מקום מקנה שיעור רגל בהמה רועה כדאיתא (בבכורות נ"ד) וקצת מזה ראיתי כתוב:

(א) ולא הגיעה שנת חמה ללבנה ד"א מעוות לא יוכל לתקן אלו תתקע"ד דור אלף דור עלה כו'(הכתוב להלן סוף הפסקא כאן מקומו הראוי) זו היא מילה וחסרון לא יוכל להמנות שחסר הקב"ה שנותיהם כד"א אשר קומטו בלא עת ד"א מעוות כו' זה דור המבול כצ"ל:

(ב) ולא מטא בי' הוי חסרון כו' להמנות ר' יעקב בר אחא בשר"י לעולם אל ימנע כו'(הכתוב סוף הפסקא שייך כאן) ד"א הגיע שעות ק"ש ולא קורא ק"ש בעונתה כו' כצ"ל:

(ג) **לעולם אל ימנע כו'.**כל המאמר בירושלמי שבת פ"ד ה"ב וע"ש ותראה פירושו דלא כמ"כ:

(א) **הלב משתדל.**עמ"כ. ועיקר הפי' שהוא לשון התפעל. כלומר הלב מתפתה:

(א) **מבית שאן אם נתפחמו מה הן ומה דמיהן כלי פשתן הגסים כו' אחד מהם בכמה דמים הוא עשוי כצ"ל.**ועי' א"א:

(ב) **בני יעקב ודוד.**כד"א (ד"ה א' כ"ח) כי רבים בנים נתן לי ה':