(א) **ר' פנחס אמר אנסה ואנוסה כה אנסה בד"ת כו'**כצ"ל:

(ב) **הבל הוא לפני תורה של עוה"ב כו'.**עי"ל פי"א פי"ז וכמ"ש בתנחומא כי תבא ס"ד שלא נתנה תורה בעוה"ז אלא כשיבא הקב"ה ללמדה לעוה"ב יהיו יודעים באיזו פרשה עסק:

(ג) **ינתך יצה"ר.**עמ"כ. והעיקר שפי' לשון מסכה ויציקת מתכות:

(א) **חייכם שאמחה כו'.**אפשר דרש לשמחה לשאמחה:

(ב) **הכישו נחש ז"ש חתן צריך שימור.**ולכן אף כשהלך לדבר מצוה בשליחות אביו לא עמדה לו מצותו דהו"ל כשכיח הזיקא:

(ג) **המתין כו' יגמרו לברך.**לא גמרו לברך בהמ"ז קאמר. אלא גמרו על סעודתן קאי ובאו לברך. ובויק"ר ליתא לתיבת לברך. וכן נראה בוודאי לא היה מניח להם לומר שהשמחה במעונו ג"כ:

(א) **כסא שן גדול.**וכתיב ביה לא נעשה כן לכל ממלכות. וז"ש הגדלתי מעשי ממעשה כל הממלכות.

(א) **עץ כל פרי אפילו פלפלין.**דרש עץ שהוא עצמו כפריו שהוא פלפלין שטעם עצו ופריו שוין וכדרבי מאיר (בברכות דף ל"ו ע"ב):

(א) **מהו ברבורים אבוסים כו'**פסיקתא דאת קרבני לחמי:

(א) **אלו הדרשות כו' התינוקות שהן למדים.**בילקוט הגי' אלו הדרשנין וגרסינן אלו ע"ה ששומעים אותם (וכנראה דדרשינן אלו אינן בייחוד באגדות שהרי מסיים להלן תענוגות ב"א אלו האגדות שהן כו'. אלא דרשנין שהיו דורשים בצבור לפני ע"ה בין הלכות ובין אגדות שאף בהלכות כשהיו דורשין בפרקא לרבים היו משנין לפעמים להחמיר מפני ע"ה כדאיתא (בעירובין מ"ו ובחולין י"ד):

(ב) **ודיינות נקבות.**לאו דווקא דיינות דאשה פסולה לדון. אלא שופטת להשגיח שלא ישלטו הנשים בעולתה איש לרעותה את ידה. ובילקוט הגי' דינין זכרים ודינין נקבות אפשר הוא כמו דיני ופירושו דינים השייכים לאיש או לאשה לבדן:

(ג) **גיש חלב.**בכ"מ הנוסחא גוש חלב. ונוסחא דהכא ביו"ד ומדוקדקת וקרובה יותר לשם שקוראה ביוסיפין לרומיים גיסאלא:

(ד) **ותענוגות בני האדם זה עינוגן של ישראל.**בילקוט הגי' של א"י וע"ש עוד נ"א בזה:

(א) **לא דוד אביו היה.**והוסיף חכמה גם עליו. ולא תימא שהיה גדול ממנו. שהרי מפורש שהיה מנה בן מנה ר"ל שהיו שניהם שוים אלא כננס רוכב על גבי הענק הוסיף חכמה על אביו:

(ב) **בן עקיש.**עמ"כ. וכדומה דגרסי' בן קיש. והוא שאול. שבכ"מ מיחסו בן קיש ומצינו שלפעמים מייחס אביו עליו. קיש אבי שאול (ש"א ט' ושם י"ד) דמשמע שאביו טפל לו. לכן אומר שהיו שוין בחכמה והיה שאול מנה בן מנה:

(ג) **שלמדתי בזקנותי פסטרין.**עמ"ש גי' ס"י במסטירין וכ"ה בילקוט וכמ"ש בירושלמי ברכות פ"ה וכתבו הרמב"ם בה' ת"ת שהיגע בתלמודו בצנעא לא במהרה משכח ולגירסת הספרים אפשר צ"ל שלמדתי בסטירין באף נתקיימה בי בזקנתי. ופירש שלמדה באף שכעס עליו רבו וסטרו מסטר על פניו. היא שעמדה לו להתקיים בזקנותו:

(א) **שאלו עיני בנשים.**כד"א (דה"ב י"א) וישאל המון נשים. וז"ש עיני כמ"ש ואחרי עיניכם זו זנות:

(ב) **שמחת הנשים.**כמ"ש לקמן פ"י פ"ז שמחת לב אשה:

(ג) זו פרשת חלה כו' זו פרשת נסכים כצ"לוכ"ה לקמן פ"ט פ"ד וע"ש:

(א) **ופניתי כספל כו' ושכחה כו'.**אפשר מפני שכבר כתוב והוספתי חכמה כו' ועכשיו חזר וכתב ופניתי לראות חכמה. לז"א ששכחה (והיינו מפני שנפנה לעסוק במעשיו כמש"ל ופניתי אני בכל מעשי. בזה שפנה למעשיו פנה עצמו מד"ת כספל הזה כו') לכן חזר לראות חכמה:

(ב) **ארשב"י מלה"ד כו'.**ספרי האזינו שם. וא"ת ב' רשויות כו' מדכתיב עשוהו לשון רבים:

(ג) **והוא נואו ושבחו.**כמש"ל פי"ב והאור זה החוטם ובו תלויה עיקר הדרת פנים כמ"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם:

(ד) **מה ת"ל אשר יצר כו' מתגאה כו' ראו ברי' כו'.**אפשר דרש אשר לשון כי אשרוני בנות. כי הקב"ה מאשר ומשבח יצירתו:

(ה) **אלא הצור הוא צייר נאה.**בב"ר ליתא. ולפי גי' דהכא אפשר מכוון לקרא דהצור תמים פעלו למדרשיה הצייר שצייר פעולה תמימה. ומביא ראיה משם לדרש גם אשר יצר כן:

(א) **ובתחתונים וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון כו'**נמרוד כצ"ל:

(ב) **זה בנה ביהמ"ק.**לאו דוקא בנה אלא הכין לבנות וכמ"ש ריש שה"ר שבנה את היסודות ע"ש:

(ג) **זה שלוקח חטים לשלש שנים.**עי' ריש מדרש אסתר:

(ד) **תורתו משתכחת ואיך יתן הרב כו' כצ"ל.**ואפשר דורש המקרא לפ"ז כן. כי אין זכרון לחכם (הרב) עם הכסיל (התלמיד שאינו אומר בשם רבו) בשכבר הימים הבאים הכל נשכח (תורת הרב משתכחת) ואיך ימות החכם עם הכסיל (למה ימית הרב עצמו לטרוח ללמוד עם התלמיד הכסיל):

(א) חמרא בשוקא ולא הימון להון כצ"לוכ"ה במ"כ:

(ב) **ודמיך ליה בשלמא.**י"ל שבאמירתו מקרא זה שאל נפשו למות ודמך ליה (וכענין שמואל הנביא שמת קודם שאול שלא יראה במיתתו) גם י"ל שר"ל שמת לו אח"ז בזמנו בשלום. ומפני שבמעשה גרגרן הסמוך שקרא אנפשיה ושנאתי את החיים נפל מן הגג ומת. לכן ביאר בדר' הושעיא שח"ו לא עשה כן לאבד עצמו לדעת משנאתו את החיים רק מת בשלום בעתו. והא דקאמר ר' הושעיא אנפשיה מקרא זה נראה דסיפיה כי רע עלי המעשה אשר נעשה תחת השמש כלומר בפרהסיא בשוקא לעין רבים. הוא שהיה רע לו ונצטער מאד על זה:

(ג) **ר' הונא אמר ויהי האדם וכו'.**אין שייכות למאמר זה כאן. וכמדומה שמקומו הראוי הוא אחר עובדא דגרגרן דלעיל או להלן בפסקא שאח"ז ושנאתי את כל עמלי אחר עובדא דר"מ:

(א) **ובכשרון כו'.**לא בעמל כו' רק בכשרון הוא הכנה בעלמא (כלשון הכשרתי במקצת נזקו כו') בעלי' ברצונו יתברך ולא בעמל חס ושלום:

(א) **שחשב בלבו להביא עליהם פורעניות ביום ובלילה שנאמר וימת את כל היקום.**בסמוך הביא ראיה מקרא דויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה דהפורעניות באה עליהם ביום ובלילה. וטפי הו"ל להביא גם כאן מקרא זה (ובב"ר ל"ג לעיל כלל ההוא קרא ע"ש). ואפשר נכון לגרוס כאן קרא דויאמר ה' אמחה את האדם וגו' דכתיב לעיל מיניה ויתעצב על לבו. דניחא דמייתי ליה על לא שכב לבו של הקב"ה:

(ב) **פורעניות ביום ובלילה שנאמר וה' המטיר על סדום כו'.**פורעניות סדום בוים היה כדכתיב השמש יצא וגו' וה' המטיר על סדום וגו' ואפשר מה שהכו אותם בסנורים זה היה פורעניות בלילה:

(א) **נשר גדול כו'.**דרש מי יחוש כד"א (חבקוק א') כנשר חש:

(א) **תלו הכנענים אר"ל כו' כדי שיכנסו לארץ כו'**עיין ספרי עקב סוף פיסקא ל"ח: