(א) **מבאיש ומביע שמן כו'.**שמפרש מביע השמן לקילקולא כפירש"י בקהלת ע"ש. ובן עזאי ור"ע. לא פליגי אהדדי. רק כל אחד דורש לעצמו שע"י חטא יחידי יוכל לקלקל הרבה החסד. (ואפשר בן עזאי דדרש ליה מן חוטא. קאי על עובר מצות ל"ת. ור"ע דדרש ליה מן בלי חוק שהחסיר חוק אחד קאי על מ"ע) ועי' בירושלמי ספ"ק דקדושין:

(ב) **והיום מביעין כו'**משה נביא אמת כו'. (ב"ב ע"ד):

(ג) **סכלות מעט זו גזירתו של משה כו'.**אפשר דרש סכלות מעט להמעיט הסכלות והרשעה (ועי' בתרגום שמפרש סכלות מעט כעין זה) וכן יתפרש בכל הני דלקמן:

(א) **לשני ב"א כו'.**בא לפרש שאין ימין ושמאל ממש. אלא דרך הטוב והחכמה קרויה ימין והסכלות שמאל:

(ב) **אנא משמאיל לך.**ומפני שבאברהם כתיב הלך ונסע הנגבה ועי' רמב"ן שם לכן דרש שאברהם בחר לו הימין לדרכו תמיד:

(א) **סבר דכל עמא טפשין.**דרש ואמר לכל שאומר על הכל סכל הוא. וחוזר ודורש סכל הוא לבדו סכל וכל עמא חכימין:

(א) **גורם מיתה לעצמו וחטאת כו'**כצ"ל:

(ב) **וחטאת לדורו.**ז"ש כי מרפא יניח חטאים גדולים יניח על אחרים חטאים גדולים דהיינו לדורות וגורם מיתה לעצמו שמניח לענותנותו ונוהג ברבנות שאמרו שמקברת את בעליה:

(ג) **וכשמלך כו'**על רגליו וגו' מי אנכי ומי ביתי כי הבאתני עד הלום כצ"ל:

(ד) **אל שער המלך.**ודרשו ששב לשקו ולתעניתו:

(א) **בריה דריב"ל הו"ל חד בלע כו'.**ירושלמי שבת פי"ד ועי' תוס' עבודת כוכבים כ"ז ד"ה שאני כו':

(ב) **פסוק פלן בתר פסוק פלן.**בירושלמי הגי' מלה פלן וכן נכון:

(ג) **אנטונינוס כו'**א"ל אנא כו' וכן הות ליה. בעבודת כוכבים י' אמרינן כי שכיב אנטונינוס אמר רבי נתפרדה החבילה. משמע שרבי חי אחר מיתת אנטונינוס. וצ"ל דכאן אנטונינוס זעירא בר בריה ושם הוא אנטונינוס הזקן:

(ד) **עלי שאמר לשמואל.**במדרש שמואל פ"ו דרש ליה מן כה יעשה לך אלהים ע"ש:

(א) **ועבדים כו'.**על הארץ זה אליהו כו' וירץ לפני אחאב. ומיניה ילפינן (בזבחים ק"ב) שתהא אימת מלכות עליך:

(א) **שכם כו' שנקרא נחש.**עי' פדר"א ר"פ ל"ח ומש"ש בביאורי בס"ד:

(ב) מבלעדי שמא לא ייבדכצ"ל. וכ"ה בירושלמי דשביעית ובערוך ערך ייבדה בשם הפסיקתא:

(א) **וחיילים יגבר כו'**יביא עשרה בני אדם. שהן חיל ה' הקרויין קהל ועדה לכל דבר ה' שבקדושה ובהן פרסומה מלתא (ובשלהי יומא פ"ז לענין פיוס המת על קברו אמרו ג"כ עשרה בני אדם):

(ב) **ד"א אם קהה הברזל אם נתקהה התלמיד על הרב כו'.**ללשון זה דרש שקהה והכעיס התלמיד את רבו שחטא נגדו והקהה דעתו וז"ש הוא מותיר נו כעסו כו' ויותר קרוב ששתי לשונות הכל אחד רק שהוסיפוהו מלשון הש"ס בתענית וערבבו הדברים:

(ג) **כברזל והוא לא פנים אינו בא כו'**בפניך קלקל עליו בחילך כצ"ל. ולשון בחילך נראה דחיילים יגבר דרש וקלקל הוא לשון קול. ובא"א הגיהה עלוי בקולך ולפ"ז מקלקל דרש ליה:

(ד) וחיילים יגבר יגזרו צום ותעניתוחיילים הוא אסיפת עם וקבוצת קהל בתענית בכינופיא:

(א) **גופך מטורף.**עמ"כ. ופי' הראשון מנומר הוא הנכון וכמ"ש (בנדרים כ"ה) כלהו נחשים מטריף טרפי (וע"ש בר"ן וש"מ) ומ"ש לשונו גרם הוא שלקה בצרעת על ענין לה"ר וכמ"ש בב"ר פ"ך ע"ש בהגהותי בס"ד:

(ב) **נטיעה עולה לשלשה ימים.**וכ"ה הגי' גם בספרי דברים. ובב"ר פט"ז הגי' לל' יום וע"ש בהגהותי שכתבתי בס"ד שיש נ"מ לדינא ונשמט בדפוס לעיין במשכנות יעקב חי"ד ס"ס ס"ד.

(א) **ועומד ומרבה דברים אתה אינך חכם.**בתמיה שאין זה מדת חכם להרבות בדברים (ובפרט לפני המקום כמ"ש אל תבהל על פיך להוציא דבר רע לפני אלהים) וכמ"ש שלא יאמרו הרב כמה קשה כו'. ולדוגמא בעלמא נקטיה שאף לחכם שבחכמים כמשה נאמר לו אל תוסיף דבר כו' ק"ו לשאר בני אדם אבל ח"ו שבא לדרוש לשון המקרא על משה (ודרך רמז י"ל סיפיה דקרא לא ידע האדם מה שיהיה ר"ת משה. גם ענינו י"ל על זה שלא ידע משה מה שיהיה שנצרך קבורתו שם בח"ל כמ"ש טעמו במדרשות):

(א) **ללכת אל עיר כו'.**אל רבו שיחזור כו' וממשיל הרב אל תלמיד כמו העיר אל הכפר שאין מצוי בכפר רוב הדברים הנצרכים והולכים להשיגם בעיר. כן למוד התלמוד מד"א על חכמת התורה שמה שיסופק לו בלימודו במקומו ילך אל מקום הרב להשיגם לברר ספקותיו. וכ"ה המשל בפנחס ויפתח להלן:

(ב) **אשר לא ידע ללכת אל עיר כו'**אצל פנחס. וי"ל שלכן שלא רצה ללכת אל עיר נענש להקבר בערי הגלעד בערים רבות בנשילת איברים כדלקמן:

(ג) **רוה"ק מאתים שנה.**סובר פינחס זה אליהו. ועד ימי אליהו שחזר להתנבאות בימי אחאב זה מאתים שנה ומעט יותר (אלא שקשה שבפלגש בגבעה נזכר ששאל פינחס באורים ותומים. ואפשר אין זה קרוי נבואה ברוה"ק של עצמו):

(א) **דאתמרטת עלוי.**לפי' המ"כ נשמטה ונתרשלה עליו נכון לגרוס דאתמרקת עלוי ותרגום ויזורר על הנער (מלכים ב' ד') ואתמרק על רביא. או צ"ל דאתמרגת בגימ"ל שהוא לשון השמטה עי' ערוך:

(ב) **והסרסור מכריע ביניהם.**בירושלמי ודב"ר ליתיה. וקרוב שנשתבש כאן מלשון הדיין מכריע ביניהם. ואפשר פירושו מכריע ע"פ עדותו שיעיד לפני הדיינים שהוא הנמצא בעת המכירה ויודע אמיתות הדבר ובגוונא שאינו נוגע לעדותו כשר להעיד:

(ג) **א"ר סימון מניין שצריך הדיין כו'**כצ"ל:

(ד) **א"ר יהודה ב"ר אילעאי אלו הייתי כו'**כצ"ל וכ"ה בשוח"ט שם:

(ה) **אנפלוגוס.**עמ"כ בשם ילקוט. וכ"ה בשוח"ט מזמור ע"ב:

(ו) **על אותה שעה הוא אומר אי לך כו'.**בשוח"ט שם כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים כו':

(ז) **בעתו של עוה"ב.**עי' אדר"נ פכ"א. (ונראה נגד מ"ש שרצו למנותו בין מלכים שאין להם חלק לעוה"ב לכן אמר בעתו של עוה"ב):

(ח) **בגבורה ולא בשתי בגבורתא ולא בתשישן.**כצ"ל ודרש בשתי כמו בתשי:

(א) **של יראות.**פי' של עכו"ם. ואפשר רומז לעגל דכתיב ביה וישב העם לאכל ושתה ויקומו לצחק וכתיב וירא את העגל ומחולות. אבל יראת שמים של תורה היא עצמה משמחת לב. וא"צ לעשות לה תחלה לחם ושחוק לעוררה:

(ב) **רשב"ל כו'**וקרא עלוי לשחוק עושים לחם. רמז לדבר בגימטריא שמעון בן לקש חסר יו"ד: