(א) **עם עמלי תורה.**עי' (בב"ב י'):

(ב) **אר"ע כשהייתי בא בספינה כו'.**אדר"נ פ"ג:

(ג) **כשנכנסתי לספינה כו'**וקרא עלוי שלח לחמך על פני המים. על פני ידרש כמו לפני קודם צאתך בספינה על המים צדק לפניו יהלך וגו':

(ד) **באו ונשתתף באצטרכיא.**וזה נחשב להם לצדקה שעשו ע"פ המים (ובזכותה האיר המקום עיניהם בעצה שינצלו כדמפ"ו) להשתתף יחד מי שיש לו הרבה עם מי שיש לו מעט ולכאורה היינו פלוגתא דר"ע ובן פטורי (בב"מ ס"ב) ולר"ע שלא כדין עשו. שהרי חייך קודמין רק אולי יש לומר דשם אם ישתה האחד בוודאי יגיע לישוב הוא דשייך חייך קודמין. ועי' בזוהר (בהר ק"י) דנושה אחד כן אף שאח"כ לא היה לו בעצמו מה לאכול ונחשב לו לצדקה להצילו מטופסא דמותא. אבל כאן כולם היו בחזקת אבודים:

(ה) **במערבה של ספינה.**עמ"ש בס"ד בהגהותי באיכה רבה פ"ד אות ט':

(ו) ואנטיפתא עולהכצ"ל עי' ערוך ערך אנטפתא:

(ז) **אדם גדול שכמותך יוציא ג' סלעים אחרים.**כלומר כדאי להוציא עליך עוד ג' סלעים לחשיבותך:

(ח) **בהדין ספפסא.**עמ"כ בשם הערוך שפי' יועץ המלך ובערוך פי' כן על הפיסטא אפשר היה גורס המ"כ כאן כן. ועיקר הגי' נראה ספסיפא וכי"ב בירושלמי ספ"ח דתרומות (ובשוח"ט מזמור י"ב דהוו עסקין בהדין סמפוניא נראה ג"כ צ"ל כן) ונראה שהוא מין סחורה שהיה אסור לעסוק בה ע"פ גזירת המלכות בימיהם:

(א) **אלו ז' ימי השבת כד"א ויהי בשביעית כו'.**זה ששבת הוא שביעי א"צ לראיה מהתם. אלא משום דדרש להו כאן שבת ומילה יחד וכדמסיים שאמר אליהו אפי' אין ביד בניך אלא שתי מצות כו'. לכן דרש גם שבת בהאי קרא דאליהו:

(ב) **ולמה בין ברכיו כו'.**ויק"ר פל"א:

(ג) **שבת ומילה כדאי כו'.**בביאורי לפדר"א פכ"ט ביארתי בס"ד למה בשביל ב' מצות אלו היו ראויין ליענות בגשמים או ע"ש:

(ד) **ומנין לרבות עצרת ור"ה ויוה"כ.**פי' שיהיו חשובין ג"כ יו"ט לומר בהם זמן עי' (עירובין מ ) (ושיהיו חייבין בשמחה כשלש רגלים):

(ה) **שמל משה לשבעה.**עי' מ"כ. וכן פי' הראב"ן בספרו סי' צ"ד ע"ש:

(ו) **ויעש לו יהושע וגו'**אל גבעת הערלות שעשה אותו גבעה כו' כצ"ל. ועי' בויק"ר פ' כ"ה:

(ז) **ז' ימי הנדה כו'.**ח' ימי המילה כו'. כמ"ש שאם שמרה ימי נדה כראוי תזכה לבן זכר ולמולו:

(ח) **ר"א בר"ש איתשיש כו'.**שייכות מאמר זה לכאן עמש"ל בדבור שאח"ז בס"ד:

(ט) **עד דאינון בקיין.**פי' בעוד שהן (בני מירון) מחפשין ומעיינין עצה איך להביאו ראו שני חיווין דנור כו'. ובזה הבינו שיסייעום מהשמים בנס ואמרין הא שעתא כו':

(י) **ולא מורידין וגם לשמונה ביום השמיני עצרת כו'.**אפשר צ"ל שנאמר וגם לשמונה כו'. דמזה דרש דמעלין בקודש (ובש"ס דרשינן ליה מקרא אחרינא) דיום השמיני מקודש יותר מן השבעה ימי החג. שהשמיני נגד עם אחד. ולגי' זו אתי שפיר מה שמביא מעשה דר"א בר"ש הא לכאן. שהוא משום דרשא דהאי קרא:

(א) **ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא כל ישראל מתכנסין כו'**כצ"ל:

(ב) **ועומדים ושומעים ממנו חכמה ולמדים כו'**כצ"ל. ולגי' הספר אפשר צ"ל שמעמידין תורגמן ושומעין ממנו ועי' (בעבודת כוכבים ל"א):

(ג) **תרגם עקילס הגר.**ט"ס הוא וצ"ל יונתן בן עוזיאל וכ"ה בתרגום יב"ע (אלא שלא ראיתי נזכר תרגום יב"ע במדרש בשמו) אבל עקילס תרגם בלשון יווני ולא בלשון ארמי:

(ד) **ואם בצפין וגו'**שמה יהיו כל כו' כצ"ל:

(ה) **מן העולם אם בדרום אם בצפון כגון ר' מונא כו'**בטבריא מקום שיפול כו' כצ"ל וציפורי הוא בדרום א"י וטבריא בצפון:

(ו) שמה יהיו כל ישראל מתכנסין וגומלין אותו חסדכצ"ל:

(ז) **רוחן של כו'.**כמ"ש בדב"ר פ"ה אין רוח אלא כו' שנאמר וארו ארבע שמיא מגיחין כו':

(ח) **בעבים של כו'.**שמכסים ומכהים שמש התורה והמצות כעבים:

(א) **ז' דברים מכוסים כו'.**ב"ר פ' ס"ה ומכילתא פ' בשלח:

(א) **וטוב לעינים אשרי שתלמודו כו'**אשרי שיזכה לראות כו'. דרש וטוב כמו אשריך וטוב לך:

(ב) **שתלמודו מאיר לו כשמש.**שאין לו בו ספיקות ובפרש"י בקהלת בשם מדרש תהלים (והוא מזמור מ"ט) שעיניהם רואות הלכה מלובנת כו' ע"ש (ולולי זה היה אפשר לפרש מאיר לו בכל דרכיו שלא יכשל כד"א בהתהלכך תנחה אותך כו' וכתיב נר לרגלי דבריך):

(א) **ימי החושך אלו ימי הרעה.**הכתובין בפרשה י"ב וכדמפרשינן לה שם ע"ש:

(ב) **כי הרבה יהיו כו'**שבא הבל תורה שאדם למד כו' כצ"ל וע"ל רפ"ב ומש"ש בס"ד:

(א) **כשאמר כי על כל אלה.**משום שמקום לטעות ולפרש האי ודע כי על כל אלה יביאך שאף אם תקיים מצות ומע"ט ולא תשמח בימי בחורותיך על כל אנה מ"מ יביאך במשפט. וא"כ יאמר שמעתה טוב יותר לשמוח בילדותו בכדי ליהנות עכ"פ בעוה"ז. לכן ביארו שעל כל אלה פירושו על המעשים האלה השמחה והטבת הלב בילדותו שמהראוי להמנע מהן:

(ב) **שלא תרבה ביציאה ותיגע.**ובנמשל שאולי יתחייב בעונשין קשין ח"ו שתיגע ולא תשיב למקומך כגון כריתת הנפש ואין לו חלק לעולה הבא:

(ג) **דהוית גנב.**כך ודע כי על כל אנה כו' שמגלגלין עליו עונות ראשונים שלא נחשבו לו תחלה. וגם מחשבותיו שעשו פירות אח"כ מצטרפין למעשה כמ"ש ספ"ק דקדושין:

(ד) **למזונותי את מסתכל כו' ונכסין ליה.**ולכן נותנים לי מזונות טובים. וכן בנמשל לכן נתנה לו הרשות ליהנות בעוה"ז:

(ה) **כיון דאסתנפנוי פריטוי כו'**לפתחא כך ודע כו' כיון שנתמלא סאתו בעונות וי"ל כיון שנשלם פעולתו בעולם מה שהיו ברצון העליון שיושלם ע"י בימיו הקצובים לו:

(ו) בתורתך שלמדת בילדותךתושב"כ:

(ז) **זה התלמוד.**שתלוי בהבנת הלב דרכי הלב. ובמראה עינים גמרא שקבל מרבו וכד"א עיניך רואות את מוריך:

(ח) **אלו מצות ומע"ט.**שהלומד שלא לעשות נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו:

(ט) שלמדת בילדותךויטיבך לבך בימי בחורותיך ואם נבחרת בזקנותך אל תפלג כו':

(י) **עליו ישנם לך שכר מצות ומע"ט.**דלענין להזהירו על קיום המצות לא מסתבר כ"כ בזקן שנתמנה על הצבור אלא לענין עסק התורה עצמה. שלא יפליג עצמו מד"ת וקבלת רבו. ועל ידי כן יזכה שיביאו ה' במשפט לשלם לו שכרו משלם (ועי' זוהר תרומה (קמ"ה) דרשא דהאי קרא):