(א) **חקוקים על לבו.**בחושן ואפוד. ועדיפא ליה לתפוס זה טפי מאבני שהם שעל כתיפיו (דנקט ר"נ להלן) שעל לבו חביב יותר וכד"א כחותם על לבך. וז"ש חביבים עלי. ור' נחמיה עדיפא ליה למינקט אבני שוהם ששם כתוב ששה משמותם דדרש מיניה אלו היו חסרין כו' והן כחותם על זרועך:

(ב) **אפי' נקודה א'.**דרש משמותם שמות תמימים. וכענין מ"ש במנחות (כ"ט) וכתבתם אפי' קוצו של יו"ד כתב תמים:

(ג) **לא הלך אלא ג' ימים.**שהיה מהלך לפניהם דרך ג' ימים למימך טורי ולהרוג נחשים ועקרבים (והגין כח התורה ג' ימים) וז"ש בב"ק (פ"ב) שלא ילכו שלשה ימים בלא תורה. ותורה הוא נגד יום השלישי. והוא אוריין תליתאי:

(ד) **מרים ויוכבד הן כו'.**אפשר מקומו של מאמר זה ראוי להיות להלן אחר נולדה מרים לא הרגיש בה ברייה כו' ולנוסחת הספרים אולי י"ל שייכות זה לכאן על לשון שם טוב ששמותם נקראו על מעשיהם הטובים:

(ה) **א"ר פנחס איני יודע באיזו מהן חביב אדם בשמו בא שלמה כו'**כצ"ל וכ"ה במדרש שמואל ושם הלשון איזו מהן יקדים:

(ו) **או הורג כו'**כמו לצדיק. לגי' דהכא י"ל שרומז למה ששלח דוד לגמול חסד לחנוך בן נחש על מיתת אביו. ולפי' המ"כ משמע דקאי על נבל (ולא נמצא במקרא ששלח דוד לנחמו ואולי אפשר הוא בכלל מ"ש וישלח דוד וידבר באביגיל ששלח לדבר על לבה דברי תנחומין על מיתת בעלה נבל). וזהו שמביא קרא דואני בחסדך בטחתי וגו' כי גמל עלי דכתיב בתרי' אמר נבל בלבו דקאי על נבל כמ"ש המ"כ:

(א) **למדה שיש לה פרעון.**עמ"כ. ופשוטו י"ל שיש לה פרעון וודאי דאתי כי מי גבר יחיה ולא יראה מות ויצטרך שיעסקו בו חביריו. אבל משתה מי יודע שיבא לידו כך וודאי:

(ב) **תני בשר"י כ"מ שנאמר ענייה כו'**כצ"ל ירושלמי סוטה פ"ו:

(ג) **והחי יתן אל לבו תני משום ר"מ מת"ל עבד חסדא כו'**כצ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ג דמגילה וירושלמי דכתובות פ"ז:

(ד) **דא"ר יונה אין שואלין כו'.**לגי' הספרים הראיה הוא מהא דכתפין שחששו שמא תפסק רצועה וימנע רגע מן המצוה. הרי חששו לבטול פסיעה א'. אבל יותר נראה דד"ר יונה ענין בפני עצמו וצ"ל א"ר יונה:

(ה) **הקדיש עולתו לב"ה כו' ומקריב ליה משהכהנים כו'.**בירושלמי ליתא לתשובה זו גם בשאלה ליתא שם מלות מועלין בה. ובאמת לגי' דהכא תמוה השאלה דמוכחא מתניתין וכולה סוגיא בתמורה (ל"ב) שאין הקדש בדק הבית חל על קדשי מזבח רק הקדש עילוי ע"ש בפירש"י (וע"ש בתוס' שהעתיקו כן בשם המשנה דערכין כ"ח וליתא שם) וגם מעילה בלאו הכי איכא (ועי' רמב"ם פ"ד מהל' שקלים ה"י) ולא דמי להא דתנן בשקלים פ"ב בשוקל שקלו ממעות הקדש שאם קרבה הבהמה מעל. דשם במעות כשקנה עבורם הבהמה הו"ל כמוציאן לחולין משא"כ כאן בעולה. ולפי נוסחת הירושלמי נראה גם כאן גרסי' בתשובה ומקריב ליה שהכהנים מעכבין בשחיטתה ול"ג תיבת מעל. ולפ"ז פירושו שהכהנים מעכבין עד שיבואו הגזברין (ואפשר גרסי' שהגזברים מעכבים והיינו ממש כדעולא בתמורה שם שאין בה אלא עכוב גזברים ע"ש בפירש"י):

(ו) **ואשכחוני' איעני א"ל כו'**א"ל על מה דאתינן כו' כצ"ל:

(א) **א"ל משתמצא רוב ב"א כו'.**ר"ל מ"ש למעלה טוב ללכת כו' הואיל ותראה לב חכמים בבית אבל אף אתה למוד מהם ועשה כן:

(א) **המתורגמין שמגביהין קולם בשיר.**אפשר היו אומרים איזה שיר לכבוד העם והדורש וכי"ב בריש תענית שואל מתורגמן. ופ"ק דכתובות א"ל ר"ל למתורגמני' פתח ואימא כו'. ומצאתי בלקוטות הרמב"ן ז"ל ריש ברכות הביא הגי' אלו החזנין ופי' בו הטעם שמוסיפין על קבע תפלה בפיוטים ע"ש:

(ב) **שבהן גבה לבן כו'.**עי' בהגהותי ריש דברים רבה בס"ד:

(א) **אצל אשתו לאמאוס.**בס"פ חבית ובאדר"נ פי"ד הגי' לדיומסת ע"ש:

(ב) או פת שעורין מיסב ואוכלה בלפתןכצ"ל וכ"מ אח"כ הגי' בדפוס ישן והיא מתניתין דשלהי נגעים שהובאה בש"ס בכ"מ. ושאלוהו דין זה אם פת חטין או פת שעורים ואם צריך דווקא מסיב ואוכלה בלפתן (והקרה ה' בפיהם שאלה זו. לרמוז בה שכמו הנכנס לבית המנוגע אין הטומאה שורה עליו כ"א כשאכלו דרך עונג פת חטים ובהסיבה ובלפתן כבני חורין. כן הוא כשנמשך אחרי התענוגים כנגע נראה בו ושכח למודו) ולא ידע להשיבן על השאלה הזאת ותיבת בלפתן נמשך למטה דמייתי לה איידי כדרך המדרש דפליגי ר"א ור"י בפירושו:

(א) **חד פרסי אתי גבי רב כו'.**עי' (שבת ל"א):

(א) **ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח א"ר יודן היכמה כו'**כצ"ל. ומפרש בחיק ינוח כענין אל חיקו תשוב (וכמו לא עלתה בידו אלא רגזנותו שהביא המ"כ) וכמו שמביא המשלים ע"ז:

(א) **חכמה כשהיא נחלה.**אפשר היינו כדפי' רש"י בבכורות (נ"ב) כשיש עם החכמה נחלה וקבלה מרבותיו ברייתות ושמועות:

(ב) **את הארץ ד"א טובים כו'**זכות אבות ויותר לרואי השמש אשרי שזכות כו' כצ"ל:

(ג) ומעשה ברבי יוחנן שאחזו בולמוס כו'.(יומא פ"ג):

(ד) ב"ק ואמרה מאגרא אף קצרא מזומןכצ"ל. פי' מחמת הגג שעלה ונפל או שמהגג יצא הקול:

(א) **וביום רעה ראה איך לפרנס כו'.**פי' ביום רעתו של חבירו ראה לעשות עמו טובה ולשון ראה הוא השתכלות איך לעשות כד"א אשרי משכיל אל דל כו':

(ב) **בשמחתה תשמח וביום רעה ראה תהיה מן כו'.**בזכות שתשמח ביום טובה של תורה (כגון אם חזי דמסיים צורבא מרבנן מסכתא עבד יומא טבא לרבנן) תזכה שתהיה מן הרואים ולא כו':

(ג) **כיום שמיני עצרת כו'.**אפשר דרש ביום רעה ראה. תראה בתחלה להנצל ביום רעה ע"י שתהיה בטובה ביום טוב. והיינו ביו"ט של שמיני עצרת שהוא יום טוב אחד לבד תהיה שמח בו בקרבנות ובזכות זה תנצל מיום רעה של בצורת. ואפשר רוצה לדרוש סיפיה דאת זה לעומת זה עשה האלהים. דלעומת עצירת גשמים עשה ה' פרקליט גדול להיות עצור בשמיני עצרת לפני ה':

(א) **כ"ז שאדם חי כו'.**כלומר ולכן מאריך לו הקב"ה לרשע שמא יעשה תשובה וכדר' יאשיה לקמן ועי' זוהר בראשית (נ"ו):

(ב) תכלינה ומנוס אבד מנהםכצ"ל:

(א) **ר' אבהו בקסרין.**שהיה בקי גם במקראות כדאיתא (בעבודת כוכבים ד'):

(א) חתם תבנית מלא חכמהכצ"ל:

(ב) **אלו עשרת דברים שמשמשין את הנפש.**אפשר הכוונה לדרוש תעוז לחכם. שנשתבח בחכמה יותר מבעשרה דברים המשמשין כו'. וכן יתפרש להלן בישראל. ועי' בילקוט בשם מדרש (והוא בתדא"ז ר"פ ט"ז) שהחכמה מצילתו מעבירות שבאין ע"י עשרה דברים אלו המשמשין הנפש:

(א) **ג' דברים קשין כו' וחסרון כיס קשה מכולן.**בחופת אליהו רבה (שבס"ס ר"ח) ובמעשה תורה שבכל בו גרס בה ד' דברים וגרם קודם חסרון כיס אשה רעה קשה משתיהן ואח"כ חסרון כיס קשה מכולן והשתא ניחא הא דמייתי לה כאן ע"פ זה דמוצא אני מר ממות את האשה ולגי' הספרים צ"ל משום אידך די"ד דברים קשים דמסיים בה אשה רעה קשה מכולן מביא הא דג' דברים קשין ועי' פ"ק דשבת (י"א) כה"ג:

(ב) והמים מתגאין ומכבין אותהכצ"ל:

(ג) **חולי קשה ומה"מ מתגאה ונוטל את נפשו.**ומתבטל החולי אך הענין קשה שאין זה דומה להאחרים שמה"מ אינו מנגד להחולי אלא אדרבה החולי מסייעו ליטול הנפש וכמ"ש האי אישתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא. והיה נראה נכון דגרסי' חולי קשה והנפש עומד בו ומתרפא ממנו הנפש קשה ומה"מ מתגאה ונוטל כו' אלא שא"כ הן ט"ו דברים ולעיל י"ד קאמרינן.

(ד) **שהיא צדה בים וביבשה.**במ"ר פ"ט (רכ"ג. ג'):

(ה) **אסורים ידיה אר"א כו'.**עי' ז"ח רות (ס"ג ג'):

(ו) **טוב זה ר"א כו' זה יעקב כו'.**ע"ל פ"א פ"ט ותראה כל אלו מבוארין שם. לבד האחרון ר"א ור"י ואלישע שהוא כתוב בפרשה זו עצמה לעיל ע"פ טוב אחרית:

(א) **בנוהג שבעולם אדם נכשל כו'.**ירושלמי סוטה פ"א ה"ח:

(ב) **באצבעו הקטנה.**כ' מ"כ באצבע ימין ובניקוף שני והוא מן (חולין ז') אבל שם בגודל אמרו וכאן אצבע הקטנה אמרו:

(ג) **כמה היא מיצוי כו'.**ב"ר פ' מ"ט: