(א) אלא שחש כנשר וביארכן צריך להיות. וכלשון המקרא (חבקוק א') כנשר חש:

(ב) **נפיל נסיב לנפילה.**שגם ברות כתיב כי אשת חיל את:

(ג) **וגבור חיל במשנה.**שהיה גורסן בעל פה וצריך כח וגבורה לחזור על משנתו תמיד שלא ישכח:

(ד) **ואיש תואר בתלמוד.**שמסביר פניו בהלכה וכמ"ש במסכת סופרים פט"ז ובפסיקתא דעשרת הדברות פנים מסבירות לתלמוד וכתיב ביה יראיך יראוני וישמחו עי' עירובין (נ"ג):

(ה) **דבר אחר ונבון דבר כו'.**סנהדרין (צ"ג):

(ו) **שאין קורין לבת אלא בת ארבעים שנה.**ומ"ש את בתי נתתי לאיש ובקטנה ונערה עד י"ב שנה מיירי. צ"ל שהאב קורא לבתו כן אף קודם ארבעים שנה. אבל אחרים אין קורין לה בת עד מ' שנה. רק קורין לה נערה או כי"ב. אבל בכ"ז נראה הנכון דגרסינן בת מ' שנה היתה ואת קוראת בת. כלומר והיה לה לקוראה אשה וכמו שפירש רשב"ם (בב"ב ק"כ) אהא דפרכינן שם על בת לוי בת ק"ל שנה היתה וקרי לה בת ע"ש (ובזוהר שמות (י"ב) אתתא עד לא אזדווגת אתקרייא בת בתר דאזדווגת אתקריא אשה. הר"מ ברלין) ומשני אלא כבת ארבעה עשר שנה היתה כלומר נראית ביופיה (ולכן קראה בועז נערה):

(ז) **בימי עתליה.**דבהאי קרא מסיים כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל והיינו עתליה שאבותיה אחאב ואיזבל העבידו את ישראל לבעל (ועתליה חדשתו בירושלים ויהודה):

(ח) **ועמד בועז ובית דינו והתקינו וכו'.**תקנת בועז היתה מוקדמת הרבה לעתליה וכמ"ש למרדכי ואסתר וחנניה מישאל ועזריה. אלא ר"ל שבועז התקין בימיו ושכחוה וחזרו ויסדוה בימי עתליה ואינך שהוצרכה אז שלא להשכיח ש"ש. וכן בפרק הרואה משמע במתניתין שבימי בית שני נתקנה רק הסמיכוה על בועז ע"ש:

(ט) **מגלת אסתר מנין ר"י כו'.**ירושלמי דמגלה פ"א ה"ה:

(י) **הרי היא כתובה בין הערכיים.**כצ"ל. פי' בערכאות של מלכות. וכ"ה הגי' בירושלמי כתובה ומעלה בערכיים:

(יא) **עד שהאיר הקב"ה כו'.**עיין בר"ן בריש מגלה בלשון הרמב"ן שרמז למאמר זה. והר"ן כתב שלא מצאו בגמרא והרשב"ץ בתשובה ח"ג סי' רצ"ז כתב שלמאמר זה נתכוון:

(יב) **רבן של יהודים קבל.**עמ"כ בשם הזוהר והוא בסדר תשא (ק"צ):

(יג) **כיון שגלו נפטרו והן חייבו עצמן כו'.**עיין תוספות יבמות (פ"ב) ד"ה ירושה וכו' ובר"ש פ"ו דשביעית ובס' התרומה ה' ארץ ישראל סי' רנ"ג:

(יד) **הנערה הזאת ולא הוי חכים לה.**עמ"כ. ונכון יותר דגרסינן ולמהוי חכים לה. פי' וכי בשביל להכירה שאל עליה בתמיה (וכעין שאלת הש"ס וכי דרכו של בועז לשאול בנערה). ומפני שלהלן בדוד גרסינן בלשון ולא הוי חכים ליה טעו הסופרים לכתוב כאן כן:

(טו) **ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים אלא מעט שבתה הבית תפסה לוקו מאותה שבבית שהיא מאלפא לה (ועי' בילקוט) ד"א רפתה לה כצ"ל.**ופי' מעט מעשים טובים תפסה לה רות מאותה שבבית שמלמדתה ואח"כ מפרש ד"א פשטיה דקרא דמעט שבתה הבית. דהיינו לנוח לה מעט מהלקיטה ישבה בבית:

(טז) **עיניך זו סנהדרין.**עיין זוהר ויקהל (רי"ז):

(יז) **ולמה נקרא שמה שואבה כו'.**ירושלמי פ"ו דסוכה: