(א) **שנשתהתה שש שעות.**מן חצות הלילה עד הבוקר הוא שש שעות. ורומז למ"ש בזוהר וירא (קי"ז) ובכ"מ שהגאולה היא ברזא דוי"ו וזהו שנשתהית וי"ו שעות בלילה עד שתגאל (וי"ל שלכן כל פסוקי רות מתחילין בוי"ו לבד ח' פסוקים כדאיתא בילקוט כאן ע"ש) והוא רמז ותשכב מרגלותיו שלשה פרקים בכל רגל הרי ששה (ועמ"ש בזוהר פקודי (רנ"ח) ומאן דידע כו' דירכין עד רגלון יכול למנדע כו'):

(ב) **מלמד שחגרה מתניה כזכר.**שלא נתנה המטפחת על ראשה כאשה. אלא חגרה מתניה כזכר (ולא חשש משום שמלת גבר באותה שעה. משום שלא ירגיש בה כו') ואפשר דרש כן ואחזי בה. התאחזו בה סביב גופך (ויש לכוונה לענין מ"ש בכוונת על אוזר ישראל בגבורה ע"ש) ויש להסמיכו למקרא דחגרה בעוז מתניה ותאמץ וגו' וקרי ביה בועז במקום בעוז וכדדרש כי"ב ס"פ הקודמת קרא דגבר חכם בעוז:

(ג) **ששה צדיקים כו'.**במ"ר פי"ג:

(ד) וא"ד למרבה המשרה כתיב בסתומה כצ"לפי' במ"ם סתומה. עמ"כ:

(ה) **שהיה מהלך עמה.**בילקוט מסיים בה עד שהגיעה לפתחה של עיר:

(ו) **א"ל פנויה ותגד לה את כל כו'.**מבאר שלא נזכר במקרא תשובתה שהיתה פנויה בפירוש. רק בכלל מ"ש ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש ההוא:

(ז) **הצדיקים הן שלהן הן ולאו שלהן לאו.**כדילפינן בת"כ סדר קדושים הין צדק שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק. והא דלאו שלך לא פורש שם מנ"ל. ואפשר מכלל הן אתה שומע לאו:

(ח) **ארשב"נ אפי' כו'. גדולי עולם ר"א ור"י כו'**בילקוט הגי' אחורי תרעא הוי קאי אר"ב כך דרשו שני עמודי עולם ר"א ור"י רא"א בועז כו' ורבנן אמרי אפילו היה בסוף העולם כו' ע"ש וכן נכון. רק דבמקום ורבנן גרסינן ורי"א:

(ט) **אלם היה מד"ת.**שלא היה לו פה לדרוש. ואי דגרסינן אלמן מד"ת מיושב יותר על מלת אלמוני והוא כד"א כי לא אלמן ישראל וגו'. (וכמ"ש הראב"ע שאלמוני הוא מלשון אלם ע"ש):

(י) **מכאן שאין רשות לקטן לישב כו'.**מכאן הוציאו הרמב"ם בחיבורו פ"ה מהל' ת"ת ה"ו וכמ"ש הכסף משנה שם:

(יא) **לבית הזה שכן ממנין זקנים כו'.**פירוש בית הזה היינו הנשיאים ממשפחת רבי שהיו בימיהם שהיו נוהגין לזמן (היינו ממנין כלשון הממנה על הפסח) לבתי משתאות שלהן זקני סנהדרין דסבר דבועז זימן אותם למשתה האירוסין והנישואין ור"א בר' יוסי פליג ע"ז ואמר דבועז בשביל ברכת חתנים זימנם:

(יב) **ע"מ שלא אזקק לה.**בילקוט מסיים שלא יתגרה בה א' מהנערים. ר"ל ותועיל לדעתך רק בזה שלא תלך אחר הבחורים כיון שהכנסת לביתך. ועמ"כ. דמואדעה בה"א דרש. אך תמוה שא"כ מה מסיים ע"ז כיון ששמע הגואל כן אמר וודאי דהא אזלת שהרי הוא השיב ע"ז אנכי אגאל. (ודוחק לומר שלא הבין כוונת בועז שלכן כתיב ואדע בלא ה"א שהגואל חשב שבועז לשון ידיעה פשוטה אומר ולא דקדק הה"א מוצאת בדברי בועז) גם קשה מה ששמו בדברי הגואל ודאי דהא אזלת רות שהוא כמצטער ע"ז והרי הכתובים מפורשים שלא רצה כלל בגאולת רות ע"כ הנכון דט"ס וחילופי דבריו יש כאן וכצ"ל לב"ד אמר ויאמר אנכי אגאל כיון ששמע כן (ר"ל בועז) אמר דהא ודאי אזלת רות (וכמצטער אמרו בועז) ויאמר בועז ביום כו' אלם היה מד"ת להקים שם המת על נחלתו שלא תאמר יש לי אשה כו' ע"מ שלא אזקק לה לכן פי' לו בועז להקים שם המת על נחלתו כד"א והיה הבן אשר תלד יקום על שם אחיו. כיון ששמע הגואל כן אמר הראשונים לא מתו כו':

(יג) **קניתי כתיב ודא מסייעא כו'.**עי' יפ"ע. וי"ל עוד מלשון קניתי דרש קניתי ד"ת כד"א אמת קנה וגו' וידעתי ההלכה דמואבי ולא דמואבית:

(יד) **הראשונים לא מתו כו'. חס ליה לטלה לית אנא כו'.**דרש זה על כפל לא אוכל לגאול שאמר כן לחזק הדבר משני טעמים:

(טו) **בני אפייא דישראל.**עמ"כ. וי"ל ביני אפייא דישראל. בין החשובים ופני עדת ישראל היה מנהג זה וכמ"ש בזוהר חוקת (ק"פ) ובגין דהוו קדמאי חסידי זכאי מלה דא אתגלייא בינייא כו' ע"ש) ולא בין ההדיוטות ולפנים בישראל דרש על פני העדה:

(טז) **ועכשיו על התמורה.**ר"ל על העגל אמרו בלשון זה עצמו זה אלהיך אשר וגו' (נחמיה ט"): ועי' בזוהר חדש כאן ותמצא מקום לדרוש סיפיה דקרא שלף איש נעלו וגו' לפי הדרש' הזו:

(יז) **נעלו משל מי כו'.**מדרש שמואל פי"ח:

(יח) **רוב מסובין משל לאה אעפ"כ הוא עושה את רחל כו'.**ור"ל רוב מסובין בועז ומשפחתו וגם הזקנים מסנהדרין שהיו שם כדאמרינן לעיל פ"ב ובסדר ויחי שרובה של סנהדרין משבט יהודה וא"כ רובין משל לאה היו. וכ"ה הלשון בילקוט בועז וסנהדרין שלו. מ"מ עשו רחל עיקר להקדימה לבנין בית ישראל. וכ"ה בפירש"י במגילה ובילקוט ע"ש:

(יט) **מה היום הזה כו'. כך יהא זרעך כו'.**יום הוא השמש (וכד"א יום ליום יביע אומר וגו' מקצה השמים מוצאו וגו') וכד"א (תהלים פ"ט) כסאו כשמש נגדי:

(כ) **מברכותיהן כו' לא נתקעקעה כו'**דלשון לא השבית נתקיים על שעה שהיה עומד להשבית בימי עתליה:

(כא) **ר' תנחומא כו' ממקום אחר.**עמ"כ בב"ר שפי' ממקום אחר מזרע מואב. ועי' בזוהר משפטים (ק"ג א' ב') ושייכות המאמר לכאן. אולי י"ל דעל ויקרא שמו בישראל קאי. לומר אע"פ שהוא ממקום אחר תזכה שיקרא שמו בישראל וי"ל דלשון גואל דרש על משיח גם י"ל ויקרא שמו דרש כמ"ש בב"ב שנקרא משיח על שמו של הקב"ה ע"ש: