**מגונה שבמינים כמוץ לפני רוח.**כ"ה בשוח"ט מז' א' ובילקוט כאן וכצ"ל:

**ומשענתך זו תורה.**מפרש בשוח"ט כד"א במחוקק במשענותם. והכוונה יסורים שאין בהם ביטול תורה כדאיתא בברכות (ה'):

**רוח צפון יוצא כו'. כלפי דרום והרוח עוקצה רוח דרום יוצא ומטה אותה כלפי צפון והרוח עוקצה וכן כל ד' רוחוח אעפ"כ לבה כו'**כצ"ל. ובילקוט הגי' ד' רוחות מנשבות והחוחין מעקצין (כצ"ל שם ונדפס בטעות מקצצין כו'):

**ארנוניות ובורסגניות.**בילקוט הגי' וגולגליות וכן נכון. ולגירסת הספר אולי פירשו מענין בורגנין שבדרכים. והיינו מס שהיו מעלין לצורך תקוני הבורגנין (ובמכילתא יתרו ר"פ בחדש השלישי איתא לתקן הברגמין והבורגסין שבדרכים):

**אינה בטלה לעולם אלא ע"ג ריחה.**כמ"ש בזוהר שמות (ך') שאפי' מוצקין (נראה צ"ל צומקין. וכ"ה שם להלן סוף הענין אינו נצמק לחזור כו') אותה באור והוא מתהפך ללבן לעולם ריחו לא זז ממנו:

**תפוח הזה ניצו כו'.**שבת (פ"ז) ע"ש בתוס':

**ועד שגומר פירותיו חמשים יום.**בבכורות (ח) איתא ס' יום:

**ואת מריח בו כמה ריחות.**ובילקוט הלשון וריחו טוב מכל האילנות. ובזוהר אחרי מות (ע"ד). ריחיה דקיק מכל שאר אילני ועיין תענית (כ"ט) כריח שדה וכו' שדה של תפוחים:

**על הים קוו לתורה לדגלים למשכן.**אפשר רמיזא במקרא דתבאמו ותטעמו אל הר נחלתך מכון לשבתך. דתביאמו להר נחלתך ודרש על הר סיני שנתנה בו תורה שנקראה נחלה. ותטעמו לדגלים כדלהלן שורות כנטיעות של כרם. ומכון לשבתך הוא המשכן. וז"ש להלן שנתנבאו ע"ע ר"ל כשאמרו השירה:

**לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך.**אפשר מסיפי' שמה חבלה דרש שמשם יצאה חבלה לעובדי כוכבים:

**ז"א בית אב של הלכה.**ע"ל פ"א פסקא ב' מש"ש בס"ד:

ואיבת אמר הקב"ה ודגלו עליכצ"ל פי' טעותו כדלקמן:

**לאהרן הרן.**כ"ה בתוס' בעבודת כוכבים כ"ב) ד"ה דגלא. ובהג"א שבת פ"ו סי' י"ג. ומשמע שהן גורסין כאן ג"כ ודגלו במקום לגלוגו ומפרשים אותו לשון טעות:

**לשעבר אדם מראה כו'.**שוח"ט מז' ך'. וכתוב בפרק המצות שבס"ס ר"ח ודגלו עלי בגימטריא קטן:

**שרגל יעקב אבינו באביו כו'.**וז"ש הביאני אל בית היין כמ"ש שם ויבא לו יין כו' ע"ש בזוהר:

**סמכוני באשישות.**מס' סופרים פט"ז:

**בשביל להביאני אליך.**ט"ס וצ"ל לאהבני וכ"ה במ"כ:

**א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה כו'.**מס' סופרים שם:

**וביותר שהן חולים מן השעבוד.**וכמש"ל כיון שחלה כו':

**כל מיני תענוגים.**וכן אגדה אמרו בקה"ר פ"ב פ"ח שהוא ענוגו של מקרא:

**בשלפי השמד.**עמ"כ. ועיין פירש"י יבמות (קט"ז:) ד"ה שלפי כו':

**אלא מקומו של אדם מכבדו.**וז"ש בשבת (לג:) שגזרה המלכות שיהיה ר' יהודא ראש המדברים בכל מקום. פי' אפי' שלא במקומו ועירו ששם חלקו לו חבריו כבוד מכבר (ובשלהי ברכות גרסי' בהך דר"י דהכא ראש המדברים בכ"מ):

**וכי צריכין היו ישראל באותה שעה כו'.**ויק"ר פל"ד:

**פתפותי ביצים היו שם.**עמ"כ. ולפי הירושלמי במאמר זה (שהביאו רשב"ם בב"ב (ק"י) ד"ה ששב כו'). שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים שלו כד בר נש מייתי תור או אימר או גדי לעבודת כוכבים הוי א"ל וכי מה מועילה כו' אזל ואייתי פינך (קערה) דסלת ועשר בעין עלוי כו'. י"ל שז"ש פתפותי ביצים ביצים טרופין בקערה עם סלת בזה היה מסתפק לצרכי חייו:

**כחש לו שיקר לו.**עיין תדא"ר פי"ב:

**לחם כזבים.**שלולי שכזב לו לא היה רוצה לאכול עמו וקראו בלשון המקרא (משלי כ"ו) אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים וגו' כי כמו שער בנפשו וגו':

**וימינו תחבקני אלו לוחות השניים.**כי הראשונים נתנו בקולות ושלט בהן עה"ר. והשניים שנתנו בלחש ובכפרת עונם ע"י התשובה קרי להו ימינו תחבקני. אבל יותר נכון לגרום איפכא דוודאי לוחות ראשונים נתנו ברצון יותר מהשניים וכמ"ש (עירובין נ"ד.) שאלמלא נשתברו לא שלטו בהן אומה ולשון:

**ומה היו עושין כו'.**ומכיאין קרומיות של קנה. כ"ה בשוח"ט מז' ט"ז וכצ"ל. וכ"ה בילקוט המכירי תהלים בשם השה"ר:

**בימי עמרם.**אפשר היינו מה שגזרו על עצמן שלא לפרות ולרבות כדאיתא בסוטה (י"ב) ובשמ"ר פ"א. ובזה תשוב שדחקו את הקץ:

**ושלא יעלו חומה.**הלשון יעלו חומה האמור כאן (ולהלן פ"ב פ"ז) יצא מלשון המקרא (יואל ב') כאנשי מלחמה יעלו חומה. והכוונה שלא יעלו כלם ביד חזקה (והראשונה שלא ימרדו כל המלכיות. היינו שבארץ גלותם עצמם יהיו נאמנים למלכות ולא ישתתפו ח"ו עם מורדים במלכות):

**על שעברו על הקץ ועל השבועה.**ז"ש שם לא שמרו ברית (אין ברית אלא שבועה) אלהיך ובתורתו מאנו ללכת ועמ"ש בס"ד בביאורי לפר"א פמ"ח.

**קול דודי כו'.**ר"י ור"נ ורבנן. כל המאמר בפסיקתא דפ' החדש:

**ר' יודן ור' חמא בשר"א בנו של ריה"ג.**כ"ה בפסיקתא שם וכצ"ל:

**ואחד מהם גולה לסרמטיא.**כ"ה הנכון לגי' הספרים. והוא שם מדינה בימים קדמוניות בירכתי צפון. ובפסיקתא וילקוט הגי' לברטניא:

**דיאו דיאו את לגבן.**לגי' הספר אפשר גרסי' דיאה דיאה. ופירושו כמו כאשר ידאה הנשר. ר"ל פרח אתה אצלנו תחלה. ובפסיקתא שם הגי' דומו דומו. ואולי פירושו שתוקו שתשקו עד שיבא הוא ויגלה אלינו תחלה (ונכון לפ"ז לגרום אתי לגבן תחלה). וז"ש השבעתי כו' אם תעוררו. אלא דומו ושתוקו:

**ומים לסיני במצרים כו'**כצ"ל. ותיבות מסיני לעתיד ט"ס. וכן להלן ליתיה:

ואת אהרן נצבים לקראתם כך גואל כו'. נכסה מהן יהודא ברבי אומר כמה נכסה מהן מ"ה יוםכצ"ל. עיין בפסיקתא ובמ"ר ורות רבה פ"ה וילקוט:

**את המן.**עיין בבמ"ר שם:

**אחר כותל מערבי.**שמ"ר פ"ב:

**הסתו עבר אלו ת' שנה.**אפשר דרש הסך ת':

**חלף הלך לו אלו ר"י.**כ"ה עולה בגמטריא עם הכולל. עיקר טרחותא מטרא פ"ו יום הוא. כ"ה גי' א"א (והוא כמנין שם אלקים כמ"ש על גשמים שיורדין בגבורה) והיינו מן י"ז במרחשון שהוא זמן רביעה ראשונה עד ט"ו בשבט שאז עברו רוב גשמי שנה כדאית בר"ה (י"ד) כי חשבון חשון וטבת חסרים עולין פ"ו יום:

**שנולדה מרים א"ר יצחק לכך נקרא כו'.**כ"ה בפסיקתא. והוא ברייתא בסדר עולם פ"ג (ואפשר צ"ל כאן א"ר יוסי שהוא סתם סדר עולם):

**אלא ענה ע"י יהושע וא"ל ע"י אלעזר מה א"ל קומי לך כו'.**כ"ה בפסיקתא ובילקוט וכצ"ל:

**זמנה של ערלה כו' של כנענים שיזמרו כו'.**עי' זוהר ויקרא (ד'). וע' פקודי (רנ"ח):

**זמנה של א"י שתחלק.**עמ"כ. ואפשר דרש זמור על א"י כד"א (בראשית מ"ג) מזמרת הארץ:

**וכל י"ב שבטים משולים כחיות.**כדלקמן פ"ד:

**תנא דר"י בשעה שיצא כו'.**מכילתא ר"פ בשלח:

**ד"א פתר קרייה כו' ר"ע כו' ריה"ג כו'.**מכילתא יתרו ספ"ג דמתן תורה ע"ש:

**חד אמר הטבה כו'.**ויק"ר פל"ב ע"ש בהגהותי בס"ד:

**וכבר נמנו פ"א כו'.**ירושלמי ספ"ק בקדושין ועיין בבלי שם:

**ע"ד דר"מ כו' ע"ד דרבנין כו'.**היינו פלוגתא דר"מ ורבנין בפ"א פ"ב לעיל:

**איזהו בקר כו'.**ע"ל פ"ו פ"ג. פסחא כזיתא והלילא מתבר אגרייא כצ"ל וכ"ה בפסחים (פ"ה):

**זה השיר כו' זה הדוכן.**נראה דהאי שיר היינו הלל שבלילי פסחים דבסמוך וא"כ אין ענין דוכן לכאן. ואפשר צ"ל זה הראיון. והיינו עליי' לרגל בראיית פנים ג' רגלים. או גרסינן ד"א זה השיר והיינו שיר הלוים על הדוכן ממש:

**מפני מה נתעקרו כו' כדי שיצאו רוב שנים בלי שעבוד.**תנחומא ויצא ס"ז:

מקבלת הריונן היא מתכערתכצ"ל. וכ"ה בילקוט. ועיין אדר"ן ספ"א:

אלא בדבר שכבה באשכצ"ל וכלשון המקרא שמביא כפשתה כבו (ובמצרים מיירי כדמוכחי קראי שם) ועיין במכילתא בשלח פרשת שירה פ"ו:

**אלא איזהו מדה קשה המוציא כו'.**דלזא"ז כתוב במקרא:

**אר"י קיניגן כו'.**עמ"כ בשם א"א דבנ"א ל"ג ליה כלל. ונ"ל לנוסחא זו גרסינן חיל ועזוז זה שהטיסם (או צ"ל שיטתם) אחריהם בים:

**ס"ר אמר משה כו' אנכי בקרבו.**עמ"כ. ובחנם דחק המפורש הוא בב"ר ויחי פצ"ז במימריה דר' לוי דילפינן בקרבו מן בקרב הארץ מה בקרב הארץ ס"ר אף בקרבו שהיה במים בגבול דגים ס"ר:

מי גרם לכרמנו להיות מחבל וכרמנו סמדר ואבקש כו' גודר גדר ועומד בפרץ וגו' ולא מצאתיכצ"ל. ודרש לכן עלו שועלים בפרצות לחבל כרמים בשביל שכרמנו סמדר ענבים שלא בשלו פריין. ר"ל שאין בה צדיקים גמורים שבפרי מעשיו יהיה יכול לעמוד בפרץ שאז הי' מציל כקרא דיחזקאל:

**אלולי נח דניאל ואיוב.**עמ"כ. ובא לפרש מ"ש לא מצאתי איש לעמוד על הארץ להציל בזכותם היינו צדיק גמור כאלו כדכתיב (שם י"ד) הנה נותרה בה פלטה המוצאים (על ג' צדיקים אלו):

**במקניאין כו' במכעיסין כו'.**אפשר תופס לשון המקרא. קנאוני בלא עם כעסוני בהבליהם:

**בצמרמרייא.**הוא חלי קדחת ר"ל שיש בה קור וחום:

**הוי אומר האל הנאמן.**כד"א חלאים רעים ונאמנים וכמ"ש בעבודת כוכבים (נ"ה) נאמנים בשליחותם:

**כתיב הרועה כו' אין שרביטו כו'.**כד"א (מיכה ז') רעה עמך בשבטך:

**אכניס פיתה.**כלומר לדחותו בנשיבה בעלמא כד"א כל צורריו יפיח בהם. כלומר בנשיבת רוח היום של הגאולה תנום חשכת לילה של גלות. וז"ש באג"ב ר"פ ל"ו יפיח יימא ואינון ערקין. ר"ל כמעט קט ואיננו:

**שני צללים קשים של טיט ולבנים.**שהיו מחשכין עליהם האור בקושי עבודתם. כמו שמחשיך הצל אור היום:

**שאני נהפך להם ממדה"ד כו'.**דרש סב לשון סובב ומתהפך ממדה למדה וכ"ה בילקוט:

**הצללים אלו צללי יגון ואנחה.**ר"ל כד"א (ישעיה נ"ב) ונסו יגון ואנחה. וכ"ה באג"ב שם:

שיגלו המלכיות בתר אוריוהוןכצ"ל. ופי' דדרש הרי בתר אין הרים אלא מלכיות (ספרי האזינו פסקא ש"ך) ובתר מפרש ליה אחרי בלשון ארמי. ומהו הדבר שאמר עליו שיהיה לאחריו. פליגי ביה. דר' יודן אמר אחר אוריוהון פי' גבולם (עיין מ"ע ערך אוריין). וכד"א (בעובדיה) עד הגבול שלחוך וגו'. ור' לוי אמר כדתיתב כו' בתר סולייא ר"ל אחורי כפות עקבי המנעל וכד"א על אדום אשליך נעלי:

דיני ימתח להםכצ"ל: