**זו לילה של מצרים.**שהלילה מוכנת לגאולה לדורות והיו שואלין את משה במצרים ולדניאל בבבל אם הגיעה זמן הגאולה בלילה ההוא:

**זה שבטו של לוי הד"א עברו כו'.**כאן שאין צריך רק לראיה דלוים נקראו שומרים. לא היה צריך למקרא זה. שפשוט הוא שהלוים שומרי משמרת הקדש הם. רק משום דלהלן פ"ה פ"ו שדורש מצאוני השומרים הכוני פצעוני ע"ז שעברו הלוים במחנה והרגו עובדי העגל שם מביא מקרא זה דעברו ושובו וכו'. לכן כתבוהו כאן ג"כ כדרך המדרש (וכאן גופיה נמי י"ל דלדרוש הסובבים בעיר מביא זה דעברו וכו'):

**שמשם נתחייבו ישראל בהוריי'.**מבואר לעיל פ"ב ע"פ כתפוח ע"ש:

**הדא חיותא כו'.**באדר"ן פל"ד מפרש זה בחזיר של יער מזיק ושל יאור אינו מזיק. ועיין זוהר בא (ל"ה) דאיתא כן בנחש:

**אין לך כו' קשה כו' מן הצפון.**בגיטין (ל"א) אמרינן רוח דרומית קשה מכולם ע"ש:

**עשר לשונות נקראת נבואה.**אדר"ן פל"ד וב"ר פמ"ד:

עלי עילם כבר נתעלה צרתה של עילםכצ"ל:

**ארשב"ג הראשונים ריח כו'.**איכה רבה פ"ה ע"פ בנפשנו:

**העומר שלכם בכמה קרב.**מפני שהיה ליל העומר התחיל להתגאה ולהתלוצץ בדבר:

**תעה לבבי זה ב"ד.**שסנהדרין נקראו לבם של ישראל. וכמש"ל שנתקבצו אצל ישעיה כו':

**פיילי נהניתה אתה.**עמ"כ. ונכון לפרש פיילי על כלי בהמ"ק ששתה בהן (אלא שלשון פיילי נמצא רק בכלי חרס) ולפי נוטריקון שדורש תיבת פלצות קרוב יותר להגי' פיילי צחות אתא ר"ל בשביל שצחית ושתית לצמא בפיילי כלי בהמ"ק לגין אתא באה לך בעתותא זו:

על ידי שנאפלו דבר לצותכצ"ל. ופי' ע"י שנשתהו ונתאחרו ישראל בגלות לחשבונו של בלשצר התחיל לדבר לצות ששוב אין נגאלין ולשתות בכלי בהמ"ק ולהתלוצץ מהעומר כמש"ל. וכמ"ש במגלה (י"א):

**צפה הצפית אקימו מנרתא.**ב"ר ס"פ ס"ג:

**משחו מגן קבלו מלכותא הוי א"ל כורש כו'.**דרש משחו מגן העמידו מלך שהוא מגן וצנה לעמו. ומדכתיב קומו השרים דרש ליה על כורש ודריוש שהן היו השרים והיו מדיינין זע"ז מי יקבל המלכות תחלה. וז"ש (דניאל ו') ודריוש מדאה קבל מלכותא. שבתחלה לא רצה לקבלה ואח"כ נתרצה וקבלה. ועי' בילקוט אסתר רמז תתרמ"ט ותתר"ן:

**הה"ד כי לא ממוצא כו'.**היינו דכתיב לקמיה אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק. שזהו בלשאצר דכתיב ביה ועל מרי שמיא התרוממת וכמש"ל משמיע חרופין וגידופין כו' וז"ש עתק. ומדכתיב לא ממוצא לא ממערב דרש שאמר לחיילותיו כל מלכות שמרדה בי נבא עליה ואמר הקב"ה לא ממוצא כו' כי אלהים שופט פורענות ההוא גברא. זה ישפיל וזה ירים ביה בליליא קטל בלשאצר ודריוש מדאה קיבל מלכותא:

**נתוותרו בני מעיו.**פי' נתרפו והיו משולשל. ובא לו זה מן הבעתה וחלחלה וכמ"ש במגלה ותתחלחל שהוצרכה לנקבי'. ועיין באסתר רבה רפ"ג ובהגהותי שם בס"ד:

מי נפק לא ארגשוןכצ"ל. ופי' בשעה שיצא:

**נטלו פרחה של מנורה.**אפשר דרש צפה הצפית קומו השרים כמש"ל הצפית מנרתא וצפה הצפית היינו פרחה וכתרה של מנורה כמ"ש (ד"ה ב' ג') הצפת אשר על ראשו. וקומו השרים היינו דריוש כורש כדלעיל:

ולא פליגי כו' עבד מפרפר כל ההוא ליליאכצ"ל (או לגי' הספר יומא צ"ל עד ההוא יומא). ופי' דלא פליגי שלדברי שניהם יצתה נשמתו בסוף הלילה בע"ה. ולא קיבל דריוש מלכותו עד שהאיר ע"ה והלילה היה נחשב לבלשצר שלא מת עד סופה. אלא דלמ"ד שנהרג כעת מחליית שינתא היה מפרפר בעוד נשמתו בו עד ע"ה (וזהו לשון מפרפר וכמ"ש ריש מס' שמחות במכת בכורות אע"פ שהכה אותם במכת מות בחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר) ולמ"ד כבין זאב לכלב היה מדומדם כל אותו הלילה פי' מבולבל מן הפחד והשכרות (וכההיא דירושלמי פ"ק דתרומות אפי' מדומדום שפירושו משכרות):

**כבין כוס לכוס נכנסה מלכות כו'.**נ"ל משום דכתיב (ירמיה נ"א) כוס זהב בבל ביד ה' וגו'. וכן שם (כ"ה) קוראה כ"פ כוס. וכאן כתיב כוס ביד ה' להשקות לבבל דהיינו מלכות פרס. לכן דרש כבין כוס לכוס (ועיקר הלשון אפשר יצא מהא ששנינו במעשה בראשית (בחגיגה ט"ו) כתרי כסי דסחיפי אהדדי):

**פני פליא כו'.**במ"ע ערך כאמי הביא הגי' פרני פליא קתיס כאמי מחי. ופירשו זונה זקנה שבי לארץ וזני. והוא מכוון לדרשא דהכא רדי ושבי על עפר. ומשום דקרי לה בתולה מפרש לה את סבור בעצמך כו' אבל זקנה את. וכמ"ש (יחזקאל כ"ג) ואומר לבלה נאופים ודרשוהו בויק"ר פל"ג פליא פורני שפירשוהו זונה בלה מזקנה. ועיין בערוך ע' פלא:

**נכיתה שנכת מסנחריב.**עמ"כ. והוא מלשון נשך ותרבית שנשכו ממלכות בבל בימי סנחריב (או הוא מלשון ניכוי ופחת) ואף שחליו של חזקיה קודם מפלתו של סנחריב היה כדאיתא בסדר עולם פכ"ג שהביאוהו המפרשים ז"ל. י"ל שעד שהגיעו שלוחי מרודך מבבל ארץ רחוקה כבר נפל סנחריב:

**זיין בולע זיין.**היינו פרזלא דבלע פרזלא דסנהדרין (צ"ו). ובחנם דחק המ"כ. ופי' נכתה לפ"ז לשון נשיכה שנושך ובולע או לשון הכאה שמכה ומשבר:

**בתי השן נמשכין כשעוה.**בתי השן כתיבי (מלכים א' כ"ג ועמוס ג') ולשון נמשכין כשעוה אין מיושב כ"כ. ואפשר גרסי' נמשחין בשעוה שהיו נמשחין בשעוה בין הסדקין או ע"פ כלן שלא ינשב הרוח בהן. ולגי' הספר י"ל שהיו מרככין השן ע"י האור ואז היה נמשך כשעוה (וע' רש"י ר"ה (כ"ז) ד"ה שקצר כו') ואפשר הגי' הנכונה בתי הזהב נמשכין כשעוה וכדלקמן פ"ט זהב שחוט שנמשך כשעוה (וכשעוה דקאמר הכא נראה דמלשון נכאת דרש ליה כדמתרגמינן נכאת ולוט שעף):

**דבש בריא כאבן.**אפשר יליף האי נכאת מדכתיב מעט דבש נכאות וגו' דנכאת לשון דבש שנתקשה כאבן וצריך להכותו ולשברו כשבאין לאכלו:

**בזה אנו עושין מלחמה.**מ"ש המ"כ בשם פר"א. הוא שם בפ' נ"ב ועמש"ש בביאורי בס"ד:

**המלך שנתון לפנים מז' קנקלין.**עמ"כ. וכן היה דרכן שהמלך יושב לפנים בז' קנקלין. וכאן בבבל נגזר עליה גלי צמתך. נגד מ"ש (ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה שדרשוהו גלי דכסיא:

**ואפי' דניאל בעי לה רחמי כו' למה גואלנו ה' צבאות שמו.**מרישי' דקרא נקם אקח ולא אפגע אדם דרש שלא אקבל פגיעת ותפלת שום אדם (והיינו אפי' יתפלל דניאל שתפלתו נשמעת כד"א (דניאל נשמעו דבריך. והוא נתן עצה לנ"נ חטייך בצדקה פרוק) וכתיב בסיפיה גואלנו ה' צבאות שמו. כלומר בשמו נשבע שיגאלם ושוב לא יחזור בו (וכמ"ש (ישעיה יד) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר):

עילוייה מן המדבר סלוקה מן המדברכצ"ל. וכ"ה לקמן פ"ח פ"ג. ודרש עולה לשון סילוק. וכן מיתתה נמי מעולה וסילוקה דרש:

**ממלכת כהנים נבואה מן המדבר וכל מתנות טובות כו' מן המדבר הוי עילויה מן המדובר סילוקה מן המדבר תני רשב"י במדבר טענו ובמדבר פרקו כתמרות כו'**כצ"ל:

**נבואה מן המדבר.**כמ"ש במכילתא יתרו קרב אתה ונשמעה מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם נביאים מ"ש:

**כמין שני זקוקים כו'.**במ"ר פ"ה ודב"ר פ"ז:

**אלוקות הן אלו.**עיין בילקוט ראה רמז תת"צ מהילמדנו:

**הן תשמישן של אלו.**צ"ל אין תשמישן כו'. מקוטרת מור זה אברהם כו'. זוהר וישלח (קע"ו). ועיין שם בא (ל"ט):

**כקומץ לבונה.**שהקומץ עולה לאשים על כל לבונתה אזכרם לה'. וכן יצחק חשוב כאלו עלה כליל לאשים לזכרון לפני ה' תמיד:

**מטתו שלמה כו'.**כדמפ"ו ר' תנחומא זה קופת הרוכלים כו'. ועיין בילקוט ראה שם:

**ברם רוכליתו של יעקב לא היתה אלא מאותו האבק כו'.**שברגליו (כד"א וישא יעקב רגליו) הלך ויגע עד שעשה לו כל הכבוד הזה. וזהו רוכליתו:

**מזכות אותו האבק.**אפשר ר"ל רק אבק מעשיו נהנה בעוה"ז. והעיקר והקרן קיימת לו לעוה"ב:

**זה אחד מי"א סממנין.**כאן שני סממנין מור ולבונה כתיב (ותפס הראשון והאחרון והכל בכלל מכל אבקת רוכל). רק משום דלעיל בפסוק צרור המור נקטי' בלשון אחד כתבו כאן ג"כ כן:

**וסוף שהמקום עתיד לשבח את בניו בקרוב.**בירושלמי ביומא ובשקלים ליתיה. ואי גרסי' ליה הוא כעין תפלה על הגאולה בקרוב:

**באלישבע כו'.**שהיתה לה עלויים רבים מן המדבר: וכיון שנכנסו בניו להקטיר יצאו כו' כצ"ל. וז"ש מקוטרת מור:

**כד דמך ר"א ב"ר שמעון כו'.**ויק"ר פ"ל:

שהן מגברין את ישראל א"ר עזריה כו'. ישא ה' כלם אחזי חרב מלמדי מלחמהכצ"ל. וכ"ה בבמ"ר:

**שהן נלחמין בכל מיני פורענות.**וי"ל אחוזי חרב. שהן אוחזין ביד חרב נוקמת שלא תצא לעולם:

**ויקרא ק"ש ויתפלל תפלתו.**בבמ"ר ליתיה. ולגי' דהכא י"ל דדרש ליה אחזי חרב זו ק"ש חרב פיפיות כו' ומלמדי מלחמה זו תפלה כמ"ש בזוהר עידן קרבא וגם בב"ר פ' אמרו בא וקרב עלינו כו':

**וי"ב מחלוקת כו'.**פי' בס"ד בהגהותי לבמ"ר ע"ש:

**וקמיצה שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר"י בש"ר אמי מבקרי מומי כו'**כצ"ל. ולא קאתי לדרוש אחזי חרב על מבקרי מומין אנא הוא סיום המאמר בירושלמי בענין נוטלי שכרן מתרומת הלשכה:

**מלומדי מלחמה כו' יעשו עבודה.**ומלחמה של תורה היא:

**בנותרות. וזהו מפחד בלילות.**שלא ילינו ויותירו עד הבקר:

**כלם משננין ההלכה כחרב.**כ"ה בבמ"ר וכצ"ל:

**הכל נושאין ונותנין האיך להוציא כו'.**זהו איש חרבו על ירכו להלחם זה כנגד זה במו"מ במלחמתה של תורה בשעת הדין להוציאו לאמתו. ומפחד בלילות דרש מתפחדין מדינה של גיהנם. ובבמ"ר נתוסף מלשון הש"ס בסנהדרין (ז') תוך המאמר כאלו החרב מחתרת בין ירכותיהן:

**כאילו שיצאת מיריכך.**כלומר בתך. שאין אדם מהרהר בה כמ"ש מתייחד עם בתו. ומפני שמדבר עמה על עסקי כתמה ונדותה יש מקום לחוש שיהרהר בה. לכן אמרו שיראה כאלו היא בתו. ובבמ"ר נ"א בזה:

(א) **נטל חרבו על יריכו ומל עצמו.**ולפ"ז מפחד בלילות היינו מפחד הלילה ההיא שעבר ה' לנגוף את מצרים ועל בני ישראל פסח בראותו את הדם:

(ב) **כיון שחוטא כו' ומתפחד כו'.**כמ"ש שלהי ברכות האי מאן דמפחד חטאיה כו':

(ג) **היו רואין שבע מחיצות של אש בוססות זו בזו.**כ"ה בבמ"ר ובפסיקתא וכצ"ל (יותר היה מכוין לגרוס תוססות):

(ד) ורפה ידים והחרדתי אותו עד שלאכצ"ל:

(ה) **דהוו רזיין בהון.**צ"ל אזיין וכ"ה במ"כ וז"ש שהיה רודה בשדים שיסיקו לו המרחצאות (ולשון רודה צא מהמקרא (מלכים א' ה') כי הוא רודה כו' ושלום לו מכל עבריו מסביב ודרש ליה שלום מפחד המזיקין המסבבין האדם כמ"ש דקיימי עלן כי כסלא לאוגיא. והן היו לו לעבדיו בשלוה בלי פחד):

(א) **כתוב אחד אומר ולא יכלו כו' כיצד יתקיימו כו'.**עיקר הגי' נראה כדאיתא בפסיקתא דכלות משה (הובא בילקוט מלכים ח) ובתנחומא ויקהל סי' ז'. כתוב א' אומר השמים ושמי השמים (וע"ש בתנחומא נ"א) לא יכלכלוך וכתוב אחד אומר ולא יכלו כיצד יתקיימו כו':

(ב) **למערה כו' והים לא נחסר כלום.**אפשר ממשיל להים שאינו נחסר מפני שכל הנחלים שבים ללכת אל הים. כן מזה עצמו שנתמלא שפע אור הכבוד בעולם במשכן חזר ונתרבה כבוד מלכותו להגלות בעולמו ביותר למעלה ולמטה:

(ג) **זה הכפורת שזהבה דומה לארגמן.**לא מצאתי שיהא זהב הכפורת משונה במראיתו לארגמן יותר משארי זהב שבכלי המקדש. ובבמ"ר הלשון שהוא דומה לארגמן. אפשר רמזו למלאכי המרכבה שראשי שמותם ארגמן כידוע וכמ"ש (בד"ה א' כ"ח) הכרובים לתבנית המרכבה:

(ד) **שאפילו מה שאחורי הכפורת לא היה פנוי כו'.**וזהו תוכו רצוף כו':

(ה) **עשה כסף כו'.**כל המאמר הזה עי' מ"ש בהגהותי בבמ"ר בס"ד:

(ו) **לגפרית הזה שמוצצת באש.**עמ"ש בהגהותי בבמ"ר בס"ד. ובילקוט המכירי כ"י ראיתי הגירסא לגפרית מצפת במים. אפשר הכוונה שדולקות במים שיש תחבולה לעשות נר מגפרית ותערובות ש"ד שידלוק במים:

(ז) **לנעמיות.**היא בת היענה שדרכה לבלוע זהב ושארי מתכיות ומזדכך במעיה מחום האיצטומכא (ודרך רמז י"ל זהב מזוקק במשקל (ד"ה א' כ"ח) בגי' מאכילם לנעמיות):

(ח) **בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק.**שחום הזבל מזקקו. ורמיזא במ"ש (תהלים י"ב) בעליל לארץ מזוקק שבעתים ובעליל לארץ פירושו שעושין תחבולה לזקקו בארץ. גם י"ל דדרש בעליל כמו באליל באל"ף תהוא דבר פחות ומאוס ויהיה כינוי על הזבל שנותנין בארץ ומזקקין בו:

(ט) **כל מיני אילנות.**ז"ש ותמורות. שהוא ?לשוץ תמרים וענפי אילנות:

(י) **בשעה שהעמיד מנשה כו'**פרח לבנון אומלל ואין לבנון אלא בית המקדש ומקרא זה בספר נחום כתיב שנתנבא בימי מנשה כמ"ש בסדר עולם פ"כ ובימיו הוא שאמלל פרח לבנון הזה:

(יא) **זה שלשלת יוחסין.**עי' יד"מ. והוא מלשון הבמ"ר נשא שם. ועיקר לשון שלשלת יוחסין נראה שיוצא ממ"ש בפתיחתא דאיכה ושלהי קה"ר חבל הכסף זו שלשלת יוחסין. ששם בחבל שייך לשון שלשול בחבלים. ואיידי דהתם נקטיה במ"א:

(יב) שנמכרין בזהבכצ"ל בבי"ת:

(יג) **אלו דברי תורה.**שבה נרפדו מצעות עולמות עליונים. (ודרך רחוק קצת אולי י"ל דדרש רפידתו פרי דתו):

(יד) תוכו רצוף אהבה כדלעילכצ"ל. והוא כדדרשו ר"י ור"ס לעיל תורה ושכינה. ואפשר היא נמשך לדרשא דארבע גאים שלמטה דדרש מבנות ירושלים על ארבע חיות שבמרכבה:

(טו) **ארבע גאים כו'.**שמ"ר פרשה כ"ג:

(א) **בתגלחת במילה ובציצית.**שעל ידי אלו הן מובדלים בתגלחת ובמילה בגופן (מכף רגל ועד ראש) ועל ידי ציצית בבגדיהן ואפילו שתבנית הבגדים שוין מכל מקום הציצית מבדילן:

(ב) **בריותיו שלימות.**דרש במלך שלמה שמלך בעת הבריאה על בריותיו שלמים וכמ"ש (בחולין ס') בקומתן נבראו כו':

(ג) **בר קפרא אמר אדם כו'.**ב"ר פי"ד:

(ד) **הרקיע של שלג.**ולהלן היא אומר של מים וי"ל דכאן ברקיע שעל ראשי החיות שנאמר בו כעין הקרח הנורא. ולהלן ברקיע שבו כוכבים ומזלות:

(ה) **וכתיב והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.**ואמרו בחגיגה י"ג כאור היוצא כו':

(ו) **ואית ליה ה' אפין.**עי' במ"כ סדר נשא וקצת משמע כפירושו בירושלמי דר"ה פ"ב (שהביאו המ"כ) אבל לפי המאמר כאן נראה פירושו שחמש מקראות יש לו לזה המאמר שהקב"ה עושה שלום בין אש ומים וכדחשיב ואזיל א' המלאך תרשיש ימא רבא ופניו כברק אש. ב' המקרה במים עליותיו וכתיב נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (וכ"פ בנשא וכצ"ל כאן). ג' ה' אלהים אש אוכלה וכתיב בתריה כרסיה שביבין דינור. ד' קרא דעושה שלום במרומיו דפליגי ביה מר מפרש ליה ברקיע והכוכבים ומר מפרש ליה במלאכים מיכאל וגבריאל. ה' אש מתלקחת בתוך הברד:

(ז) **הדא דר"י כו' הא דר' נחמיה דמיא כו'**פליגי בלשון בתוך הברד אם פירושו בתוך פנימיות הברד או מעורב ביניהם בין הברד (וכי"ב נחלקו המפרשים בפעמוני זהב תוך הרמונים ע"ש):

(ח) **מיתא ומתקלהא.**עי' מ"ש בס"ד בבמ"ר בהגהותי:

(ט) **וכיון שראו שהוקשת מלחמתו.**בבמ"ר הלשון כיון שהגיעה ואפשר גם כאן עיקר הגירסא הוגשת בגימ"ל פי' נגשה והגיעה: