(א) **הלשון הזה משמש ב' לשונות.**ע' יד"מ. ועיקר נראה דעל לפועלי אתן צדק קאי שמשמש לשון שירה על שבחן של צדיקים (האמור בפרשה שם לא יגרע מצדיק כו' וכל המענה) ולשון דבר על מפלתן של רשעים (האמור שם לא יחיה רשע כו') שאין אומרים שירה על מפלתן של רשעים (כדאי' בסנהדרין לט). ובמכילתא בשלח שלכן לא נאמר כי טוב בצאת לפני החלוץ ביהושפט) אלא לשון דבר כמו צדוק הדין:

(ב) נאמר על הרחוקים שנתקרבו בילקוט איוב הגי' נאמר על הרחוקים. ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו איפשר ללשון ראשון הוא על הרשעים שרחוקים מה'. וללשון שני רחוקים שנתקרבו הן צדיקים ובעלי תשובה עספ"ה דברכות:

(ג) **אם אליהו אמרו מאליו כו'**מפני שהוא תחלת מענה יש לומר שעדיין אינו מדברי רוה"ק אלא התחלת דבר כנטילת רשות לדבר:

(ד) **ומאיר לו שם נר.**מסיים בס"פ המפלת וצופה מסוף העולם ועד סופו. ויש לפרש דהיינו אשא דעי למרחוק שבנר שכלו צופה בכל העולם וע"ז יתן צדק לפועלו:

(ה) **חבוש בבית האסורים כו' כך הולד כו'.**וז"ש מ"ש במענה שם על יוצא מבית האסורים ואם אסורים בזקים כו':

(ו) **משמרו שלא יפול וימות.**כ"ה להלן וזהו חיים וחסד ויש לפרש שז"ש ופקודתך שמרה רוחי שפקודתך על הטבע היא שומרת רוחי בבטן:

(ז) **במקום נאה.**בילקוט איוב הגי' במקום יופיה (וגם כאן אפשר צ"ל במקום נויה) וכמ"ש בברכות בהוד יפיה וע' שה"ר פ"ד:

(ח) ואין זה חיים וחסד. כחיים שהוא המזון שזימן לולד בהנקתו עשית עמדי חסד דרך כבוד:

(ט) **כמה מאכל כו' ואינו דוחה כו'**ואף שהמאכל ומשקה הם במעבר אחר ממקום הוולד מ"מ היה להם לדחוק ע"י מלוי המעיים את הוולד ממקומו (גם המשקין מתמצין ויוצאים במקום הוולד):

(י) **קינין קינין.**עמ"כ ובילקוט איוב הגי' כנין וכ"ה בערוך ע' כן האחרון ופירושו לשון כנוניות והדרא דכנתא:

(יא) **אר"מ כל ט' כו'.**ועושה חלב. ר"מ לטעמיה פ"ק דנדה (ז):

(יב) **ר"א ור"י ור"ע כו'.**בכורות מ"ה ושם נשנו דברי ר"י ור"ע בהיפך:

(יג) **בגיחו כו'.**שיתגאה לצאת ובגיחו מפרש כפשטיה לשון נמשך לצאת ולשון מתגאה דנקט הוא מסיפא דקרא בגאון גליך:

(יד) **בשומי ענן לבושו כו'.**תוספתא ספ"ב דברכות:

(טו) רא"א בגאון גלליךכצ"ל ופי' אע"פ שהוא מלא גללים שם הקב"ה בחוק הטבע שמתגאה להתחבב בעיני הכל לחבקו ולנשקו וע' פכ"ז:

(טז) בעוון חוללתיבעוון מלא ר' אחא כו' כ"ה בערוך ערך עו (הר"מ ברלין):

(יז) **כלום נתכוין אבא ישי כו'**להנאתו. אפשר הדבר מכוון למ"ש בדוד בשו"ט שם שנתכוין לשפחתו ע"ש אבל בלא"ה לא יתכן שישי שמת בעטיו של נחש לא יכוין רק להנאתו ולא לקיום המצוה והמין:

(יח) **אם של אשה מלא דם וממנו יוצא כו'**ונופלת לתוכו ועומד ומיד נוצר הוולד כצ"ל כדלקמן נקפא ועומד: