(א) **בג' מקומות יצא הרוח כו'.**ב"ר פ' כ"ד וש"נ:

(ב) היא אותה של יונהבשביל אותה הבית כו' אותה של יונה ואין לך גדולה כו' כצ"ל ופי' שאותה של אליהו היתה להחריב כל העולם וכ"ה בב"ר ובירושלמי שציינתי שם:

(ג) **ועמדת בהר אר"י בשעה שהרוח יוצא כו'**שאני עשיתי א"ר תנחום כו' תולדות אדם ומים תכן כו' וכצ"ל ועי' בב"ר וירושלמי שם:

(ד) א"ר סימון ב' דברים כו'. לעיל ספ"ו:

(ה) **שנתנה בו רוח קטיקטון.**עמ"כ והערוך גורס (ולפי הנראה זה דבר בפני עצמו) יום שנתנה בו רוח קטריטון נעשה ריואמטיקוס וע"ל פי"ח:

(ו) **אדם היה משוקל.**צ"ל הזה משוקל:

(ז) **פעמים שהדם רבה על המים ונעשה מצורע.**וכן אמרו בבכורות (מ"ה.) דם רבה שחין רבה (הר"מ ברלין) ונראה שז"ש להלן כשהולך אצל הנדה בניו מצורעים שע"י ריבוי הדם באמו גורם בטבע הוולד ג"כ לריבוי דם וממילא צרעת רבה:

(ח) **מי פלג לשטף כו'**גומא בפ"ע כו' (ב"ב טז.):

(ט) **ותחרוב את העולם א"ר אבין כו'**כצ"ל ושבנתיים יתיר:

(י) נכונו ללצים שפטים מוכניםבמ"ר פי"ג. ע"ש:

(יא) שמואל אמר חרסכו' גמי כ"ש מותר לטלטל בתוך הבית תני ר"י כו' כ"ה בירושלמי פ"ח דשבת ה"ד דווקא מן הבית אבל באשפה לא וכמו במגופה להלן וע' בבלי שבת (קכ"ד) שמביא זה לראיה למ"ש לעיל וקושר עליו גמי מבית מפני שהוא מוכן (הר"מ ברלין) אפילו רשע וחזר בו כו'. בילקוט תהלים הגי' אפילו רשע ובוטח בו חסד יסובבנהו. ופי' מדכתיב והבוטח ולא כתיב ובוטח דריש דקאי על רשע דרישא שאם בטחו בה' דהיינו שחזר בו כדהכא חסד יסובבנהו (גם מצינו ביומא ט): רשעים היו אלא שתלו בטחונן כו'):

(יב) **משל לחמורה שרעת ונכוית.**פי' נתרועעה ונשברה רגלה (ואיפשר גרסי' ששרעת לשון שרוע וקלוט שנשמטה ונשברה רגלה (וניכוית לרפואה כמ"ש בפ"ג דחולין שיכולה לכוות ולחיות) ועי' במ"ר רפ"ט

(יג) **שאכל את ככרה שאינו.**מעושר כלומר שאוכל אצל אשה ככר שאינו מעושר גורם לו להכשל בה אח"כ. ואיפשר ככרו גרסינן ובשביל שמזלזל במעשרות סופו להכשל בזונה (ועיין בסוטה ד'):

(יג) **כיצד ראיית נגעים כו'.**ת"כ ומתני' ספ"ב דנגעים:

(יד) **תנא כל הנגעים אדם כו'**שם ודב"ר ספ"ו:

(טו) **ששף כנחש ע"ש על גחונך תלך.**דהיינו שסוחף מעיו כמ"ש בפר"א פי"ד ודרש ספחת כמו סחפת:

(טז) **מכחה של זקן.**עמ"כ והיד"מ לעיל ס"פ שמיני פי' דבראש או בזקן דריש: