(א) **הה"ד ויתרון ארץ כו'.**כל הפתיחתא הזו עד סוף המאמר לא נתבאר מה ענין הוא לכאן. ואיפשר לפי שכתוב בפרשה לשעירים אשר הם זובחים וכתיב עליהם בסדר האזינו לשדים לא אלוה ות"א דלית בהון צרוך. בא לדרוש המאמר שאף דברים שאתה רואה יתרים בעולם הן בכלל הנייתו וצרכו של עולם ופי' דלית בהון צרוך הוא לעובדם לתת להם כח אלקות כמ"ש הרמב"ן בכאן ע"ש (ומה שמסיים בסוף המאמר שעל מקרא זה וכן בקה"ר שם שהיו נוהגין באיסור במה והיו עובדי כוכבים אומרים עובדים לשמו והוא הורגן לפיכך כו' משמע קצת שזה נסמך ג"כ לדרשא דויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד ולא רציתי להאריך כי המשכיל יבין לדרוש מעצמו):

(ב) **בכלל הנייתו של עולם.**לקמן וכן בב"ר פ"י הגי' בכלל בריותו (וע' שבת עו:) ובק"ר הגי' הווייתו:

(ג) סיבא למיסך נפייאכצ"ל פי' לארוג נפה וכברה וכמ"ש בב"ר פמ"א סיבים לחבלים סנסנים לכברה (וע' שבת צ') צורי דקל כו' ותורי דקל כו' (ועי' שם עח) הוצין כו' סב כו' ובערוך ע' סג הראשון גרס סגיא למיגדר גניא פ' קוצים לעשות סייג לגן (הר"מ ברלין):

(ד) **אפילו הוא מלך כו' לא עבדת ארעא ולא כלום.**אין מהנה לו כלום שהרי ימותו העם ברעב. ומכאן תראו כמה חבבו חז"ל עבודת אדמה עד שאף למלך מס"ה ע"ס יחסו טובות הקרקע (ואיפשר רמזו למנהג מדינת חינא שהמלך עצמו עושה עבודת שדהו ראשונה לכל העם):

(ה) **ולא תבואה גם זה הבל שכל מי כו'**מה הנאה יש לו כצ"ל:

(ו) **וכי אין אנו יודעין שעל הארץ כו'.**ע' (יבמות סג.):

(ז) כגון הל' ציצית תפילין ומזוזות שהן הלכות כעין מס' קטנות. (וכ"כ הרב מוהר"א בן הגר"א ז"ל ששמע מאביו שבמנין ז' מסכתות קטנות הן מס' תפילין מזוזה ומס' חנוכה נוספות על שש סדרי משנה ואיפשר לזה רמז רב האי גאון ז"ל בתשובתו שבתשובת הגאונים שבס"ס נהרות דמשק (שאלוניקי תקס"ב) סי' קמ"ג שראה ביד איש אחד חכם חסיד וזקן סדר משנה תוספת על סדרים שלנו ולא זכה להעתיקו שנחפז לדרכו. וע' בפי' המשניות להרמב"ם פ' התכלת הטעם מפ"מ לא נכתבו במשנה:

(ח) **שהוא סודר את ההלכה לפניו.**שבעל משנה מביא לו ראיה ממשנה וברייתא כענין הכל צריכין למרי' חיטייא. ובקה"ר הגי' שהוא עודר ההלכה לפניו. פי' חורש וכלשון נעבד דשדה דקרא שבעל התלמוד חורש לתקן המשנה והרי הוא עובד לו:

(ט) שהוא מקבע הלכה לפניוכצ"ל עמ"כ:

(י) ותלמוד אין לושהתלמוד הוא פרי תבואת צדיק:

(יא) **מלך זה הקב"ה לשדה כו'.**ע' זוהר חיי שרה (קכ"ב):

(יב) בכל הקב"ה עושה שליחותו כו' שמ"ר פ"י:

(יג) יצאה חרבו מלאה דםממה שגדר הפרוכת שהיה עליו טיפי דמים:

(יד) מדם הקרבנותפר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים וע' טעם מחלוקתם (ביומא נ"ז) וע' במ"ר ס"פ קרח שנעשה נס והיה דם מבצבץ וע' (גיטין נ"ו):

(יד) **ר"ש בן חלפתא הוי עסקן בדברים.**כ"ה בקה"ר וכצ"ל (וע' חולין נ"ז):

(טו) **מסמרא ושלפה מה עבד כו'**כצ"ל:

(טז) טב לי מנסייא בהדין אריאשאז יהיה חזקה בשלשה מינים. ויהיה מומחה ומוחזק לכל:

(יז) **על ראש הר ישימון כו'**כברה קטנה בים טבריא כו' שערוהו כו' דטבריא וכן הודיע מקומו בסמנים האר"י ז"ל כנזכר בקונטרס אמרי קדוש להרח"ו ז"ל. ומ"ש (בשבת לה). (יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כו'. צ"ע שהר הכרמל הוא אצל ים הגדול במערב א"י והבאר נגנז במזרח א"י קודם שעברו הירדן) והוא בימה של טבריא שבמזרח א"י. (ודוחק לומר שמחמת גובה הר הכרמל רואין ממנו ממערב למזרח) וכדומה שצ"ל שם ג"כ להר ישימון. ומפני שבמימרא שלפני זה שם אמרו יניח חמה בראש הכרמל כו' טעו הסופרים לכתוב גם בהא דבאר כן:

(יח) **הה"ד שוחט השור מכה איש.**מפרש בתנחומא שוחט השור נחשב לו כהורג נפש כדכתיב כאן דם יחשב לאיש ההוא דם שפך [וכ"ה בערוך ע' גזל בשם הויק"ר ומסיים שם גם אידך קרא לטרף טרף כאדם אכל]:

(יט) **ר"א שאל לר"ח כו'.**פסיקתא דעשרת הדברות בסופה:

(כ) או השניהא"ל השניה א"ל ולמה א"ל מצינו כו' כ"ה שם ובילקוט משלי ו' כצ"ל [ועיין שוח"ט מז' כ"ז]:

(כא) **והיו ישראל נוהגין כו'**ואומרים הם מקריבין לו והורגן. והיה חלול ה' בדבר ולכן מביא הא דר"א ור"ח לכאן:

(כב) **אריב"ח אין הבמה כו'.**ירושלמי תענית פ"ב ה"ח וקה"ר פי"ג ע"ש שיש שם ט"ס:

(כג) **מתיר אסורים מה שאסרת כו'.**דב"ר פ"ד ועי' בשו"ט במקומו שם:

(כד) **א"א התרתי לך את השבויה.**עמ"כ וכ"ה מפורש בברייתא דמעשה תורה שבס"ס ראשית חכמה חופת אליהו שער ד' ובפיוט הקלירי לפ' פרה ועיין בתוספות (חולין קט) שכתבו שעשה ע"פ הירושלמי והוא המדרש הזה שהוא אגדת ירושלמי (וכן דרך הראשונים בכ"מ לקרוא דברי המדרשים בשם ירושלמי) אבל בחולין שם אמרו כותית יפ"ת ובאמת על א"א לא שייך כ"כ. שהרי אין אישות לעובד כוכבים:

(כה) שאסרתי לך התרתי לךכצ"ל פירוש השארתי לך מתן שכרו שמור לעוה"ב:

(כו) לויתן דג טהור כו'(חולין סז):

(כז) **אריב"ם בשעה שהוא פורש כו'.**ב"ר פי"ט:

(כח) **בהמה א' הוא ורבוצה כו'.**פדר"א פי"א במ"ר פכ"א ופסיקתא דאת קרבני ותנחומא נצבים. וע' זוהר (בראשית יח) ויחי (רכ"ג.) (בהעלותך קנ"ד.) (פינחס רמ:) ובעה"ק לר"מ גבאי חלק ס"ת פ"ז:

(כט) **מגדלין לה מאכל אכילתן של צדיקים כו'.**כלומר שאינו שור אוכל עשב כדר' יודן אלא מאכלה הוא מיני מאכל המיוחדים לתכונתו שיוולד בכחו ראויות למאכלו של צדיקים לזכך ולטהר שכלם באכילתו:

(ל) **לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר ורבנן כו'**כצ"ל. ואיפשר רמיזא במ"ש (הושע א) ועמק עכור לפתח תקוה. שמעמק זה שבהמה רועה שם. הוא פתח תקוה טובה לצדיקים לע"ל על רוב טוב הצפון להם:

(לא) חדשים הוא עושה גמיעה אחתכצ"ל: