(א) **אמרות ה' אמרות כו' אמרות בנוהג ב"ו.**כ"ה בפסיקתא דפרה ובילקוט וכצ"ל (ולהלן הוא דדרש מלת טהורות) ולומר שאמרות ב"ו אינן כלום כדמפרש:

(ב) **אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם למה הוא אמת אר"א שהוא כו'**כצ"ל דמפרש סיפא דאלהים חיים ומלך עולם הוא פירוש שם אמת שלכן דבריו אמת שהוא חי וקיים ומאמת דבריו (ובירושלמי ריש סנהדרין פי' המפרש שהוא ר"ת אלהים מלך תמיד) ועמש"ל ספ"ו בס"ד:

(ג) **מצינו שעיקם כו'.**ב"ר פל"ב וש"נ:

(ד) **תינוקות עד שלא טעמו כו'.**אפשר דרש בעליל לשון עוללים (וכ"ה בשמ"ר פ"ל ע"ש):

(ה) **תשמרם נטר אורייתא בלבהון.**זהו תורה שבע"פ שצריך לחוקקה בלוח לב ולשמרה שלא תשכח לחזור עליה תמיד וזהו שדרשו (קדושין ל"ז.) ובכ"מ בספרי ושמרתם זו משנה:

(ו) **מן הדור זו לעולם מן הדור ההוא שחייב כליה.**ר"ל מן הדור ההוא שביאר שם למעלה במזמור כי גמר כו' כי פסו כו' שלא ידברו כו' אשר אמרו ללשוננו כו' (והן בעלי לה"ר כדמפ' כאן) והכריתם דוד ברוה"ק יכרת ה' כו' וזה חיוב כליה דקאמר:

(ז) **אבנר ועמשא.**עמשא אף שהיה חשוב גם בימי שאול (וכדדרש לקמן ושני אנשים עמו אבנר ועמשא) מ"מ לא היה מספר לה"ר על דוד שהיה נשוי לבת ישי אחותו. אלא שאח"ז בימי אבשלום היה עם אבשלום:

(ח) **מן גלגוי דידך.**עמ"כ שבפ' חוקת הגי' מן גלימוי וכתב שט"ס הוא ובערוך ע' גלגל ח' גרס גלגלוי ופירשו ל' ציצית:

(ט) **ב' פרשיות כו' והן טהורות.**כדמפ' פ' פרה ופ' ט"מ דהכא. והן אמרות ה' אמרות טהורות:

(י) **בא' בתקופת ניסן כו'.**ירושלמי פ"ק דברכות:

(יא) **רב שלום כו' משל כו'**כיון שיצא לעולם. בכל הארץ יצא קום כצ"ל. ומ"ש כאן כמה שטרות כו' נשתבשו הסופרים איידי דלעיל לכתבו גם כאן וכאן הכונה שכשיוצאין לעולם כו' מהלכין בקלאמין דרך שררה כמ"ש ישיש כגבור ופועלין פעולתן בכל הארץ יצא קום:

(יב) **משל לישראל וכהן כו'**לב' אמירות כו' בני אהרן ואמרת אליהם לנפש וגו' כצ"ל ושייכות דרשא דיום ליום יביע אומר לכאן. אפשר שכמו שכשהן ברקיע אין אומר ודברים וכשיוצאין לארץ כמה כו' דין ודברים (וע' שמ"ר פל"א) כן באמירה לעליונים די באמירה א' אבל לתחתונים יביע אומר ב' אמירות ואח"כ והלואי יעמדו:

(יג) רופא מומחהוהיה מצוה את ישראל שיזהר מליל' לבה"ק שלא תחזור עליו לשרות רוח טומאה:

(יד) **מיראה שנתיירא כו'**זכה ונתנה כו'. כמ"ש המ"כ מקרא דואתנם לו מורא וכ"ה בילקוט וזהו לשון ונתנה דהכא:

(טו) **שאינה זזה מבני כו' עד סוף.**שאף כשחרב בהמ"ק ובטלה טהרה וקדושת העבודה מכהנים קדושה וטהרה זו של איסור טומאת מת לא בטלה:

(טז) **מה כתיב (דברים כח) והיית רק למעלה.**באו"ת שלמעלן שנשפע רוה"ק משמים מעל על הכהן ולא לשאול באוב וידעוני שעולין מלמטה מן הארץ כאוב מארץ ידברו. וז"ש ברישי' דקרא ונתנך ה' לראש ולא לזנב. לראש הוא כהן הראש השואל באו"ת ונשפע בשכלו רוה"ק להשיב ולא לזנב המעלה בזכורו:

(יז) **נעשה חפשי למלכות.**עמ"כ וכמ"ש (בהוריות כ.) בית החפשית כו' דעד השתא עבד הוי:

(יח) **וכי לילה היה.**אפשר משום דאמרינן בשה"ר פ"ג פ"ה לית חרשין מצלחין בלילה לכן פשיטא ליה שלא היה לילה. גם י"ל ממש כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה מפרש דהיינו לילה שלאחריו (דאי שלפניו הל"ל לכתוב לילה קודם) ובא לשם ביום ונשתהה שם רוב הלילה שאחריו והפצירה בו בעלת האוב לאכול ואכל בסוף הלילה והלך משם בלילה ע' במקראות:

(יט) **וי"א צדיקים כו'.**כדמפורש להלן:

(כ) בשםר' יעב"ץ אמר אוחרי עשה שחר עיפה תהו חשך ואפלה אפי' דברים כו' כצ"ל ולהאי לישנא מפרש רבי יעבץ דמגיד לאדם מה שחו נמשך למטה מי הוא המגיד. מי שעשה שחר עיפה. ומפ' לשון עיפה שהוא ענין תהו חשך ואפלה (ואפשר צ"ל תהום חשך כו'. וכמו שמצינו ענין תהום סמוך לשחר כי"ב במקרא (תהלים קלט) כנפי שחר וגו' אחרית ים. וכן (באיוב לח) המימיך צוית וגו' ידעת השחר כו' ואח"כ הבאת עד נבכי ים וחקר תהום כו') ובירושלמי דחגיגה הגי' אמר ר' יעבץ אלין ציפארייא תהו חשך ואפלה נראה דתיבת צפארייא הוא פירוש על שחר לשון צפרא. ותהו חשך אפלה הוא פי' עיפה כדלעיל. וחוזר ומבאר אפילו דברים כו' משיח עם אשתו והן דברים שבאפלה אפילו אלו מגיד כיון שהוא עשה שחר ועיפה שהוא חשך ממילא לפניו נגלו כל תעלומות גם חשך לא יחשיך ממנו:

(כא) **כשם שנפרעין כו'.**ב"ר פצ"ו:

(כב) **הידא ליה גבי כו'.**כ"ה לקמן ולפ"ז קאי על הקב"ה שעליו אמר ויהי עם ערך כפי ת"י והמפרשים שם:

(כג) **ויעש ה' לו כאשר דבר וגו'.**מביא זה לראיה על פי' ויהי ערך שפירושו כנ"ל ויהי עם ערך וכן הרד"ק ורבינו ישעיה הביאו זה לראיה:

(כד) **וכדון את א"ל לדוד א"ל כד הוינא כו'.**כ"ה הלשון במדרש שמואל ונכון:

(כה) **גבי שנאך כו' גבי ערך.**צ"ל תחלה ערך כלשון המקרא ואח"כ חוזר ומפרש לשון ערך שהוא שנאך (וע' במדרש שמואל א):

(כו) **על ה' כו'**ועל ששאל באוב וידעוני. חושב אוב וידעני לשנים. כן משמע במדרש שמואל שם. ואף שלא נתבאר בשאול רק מעשה אוב וכן בד"ה שם כתיב לשאול באוב לדרוש. איפשר ממ"ש ברישיה דענינא הסיר את האובות ואת הידעונים. משמע ליה שאח"כ שאל לשניהם יחד. ועי' בשוח"ט סוף מזמור ז' נ"א:

(כז) **הפשירן ונתנן כו'.**עיין (יומא ע"ז.):

(כח) **אמירה ראשונה למ"מ כו'**והשניה לאחרים לא יטמא. כ"ה הגי' גם ברבינו בחיי. ובמדרש שמואל הגי' להפך:

(כט) **בה' דברים כו'**בעושר ובשנים וכ"ה בתנחומא ובת"כ הגי' בעושר ובמראה. וע"ש בק"א שנדחק לפרשו דהיינו בנוי ורבי' הגר"א ז"ל בהגהותיו על הת"כ כ"י מוחקו (וכן בפסיקתא זוטרתא דר' טובי' ליתא) ונדחק לפרש מנין ה' עם הכהונה וגי' דהכא איפשר הנכונה (והן ה' דברים שמנו ספ"ב דעדיות שהאב זוכה לבנו) ואף שמצאנו שלא הקפידו בבחירת כה"ג על שנים וכההיא דשלהי (מנחות קט:) בשני בני שמעון הצדיק. היינו מפני שמעלות האחרות הכריעו בקטן. אבל לכתחלה יש לבחור גם בשנים. וכלשון גדול כפשוטו. אך קצת משמע שמאמר דכאן בא לסיים שכשנמשח לכ"ג מתהוין בו מעלות אלו בשלמות. וזה קשה לומר על שנים. אם לא דהדרו ליה דרי חיוורתא כר"א בן עזריה:

(ל) **בו אני שמח לבי כו'.**איפשר דרש ליה ישמח לב על שמן המשחה כד"א (משלי כז) שמן וקטרת: