(א) **מיצטרא מכירין.**הוא מין כלי צדו א' מצטירא תרווד וכף וצדו א' מכירין חרב (והיה לתשמיש אנשי החיל שבכף החרב היו יכולין לאכול) [והמציאו זה חיילות ראמולוס לרמוז לעל חרבך תחיה]:

(ב) **רקק בה וכבת.**כמדומה שצ"ל נשב בה וכבתה והיא נשיבת רוח פיו המכבה את האש. וא"ש לפ"ז הנמשל שבמוצא א' של הפה נכללים ב' פעולות הפכיות. אבל לגי' הספר הכבוי הוא ע"י הרוק:

(ג) **ארחב"א כו' כלכלה של תאנים.**אפשר בא להוסיף מעשר תאנים דרבנן ובראשונה בככר טבול הוא מה"ת (ואפ"ל עוד שבא להוסיף כלכלת תאנים שבא חוב המעשר ע"י הלשון כגון שקרא עליו שם לתרומה וכדתנן ספ"ב דמעשרות דכלכלת תאנים שתרמה חייב במעשר ג"כ.) והר"מ ברלין הגיה כגי' השוח"ט מזמור נ"ב כלכלה של תאנים בידו אכל ובירך חיים ביד הלשון אכל ולא בירך מות ביד הלשון:

(ד) **כך יהיה לשונכם רך כו'**לפיכך כו' תמכרו ממכר. עמ"ר ועי' ב"מ (נח:) ואפשר לשון את עמיתך דרש שהוא לשון אחוה וריעות שיהיו נדברין בנחת זל"ז:

(ה) **ודכוותה ויאמר ה' אלי מה אתה רואה עמוס.**בילקוט עמוס הגי' ודכוותה וירא בלק בן צפור כבע"ח כו' ודכוות' דכן רב כבע"ח ושטר בידו. ונראה הא דצלם עיקר הראיה מסיפי' קאים לקבלך. שדורשו כבע"ח ושטרו בידו (לגבות חובו מנ"נ לנפול מלכותו להגיע מלכיות האחרים) והא דבלק נראה ט"ס וצ"ל ודכוותה בבלק בן צפור ור"ל קרא דוהנו נצב על עולתו כבע"ח ושטרו בידו כך היה נצב על עולתו כתובע מלפני הקב"ה לעשות חפצו לקלל ישראל תחת הקרבנות שהקריב. ונ"ל שכאן ג"כ יש חסרון וצ"ל אחר דכוותה כלשון הילקוט. והא דויאמר ה' מה אתה רואה הוא מסיים דרשא דקרא דעמוס:

(ו) **אנך זו סנהדרי גדולה.**פתיחתא דאיכה סי' כ"ד:

(ז) אר"י בר סימון החומה הזו אינה מעמידה אלא אנכהכצ"ל ועל חומת אנך קאי (וכתרגומו שורא דדינא) וכן סיפיה הנני שם אנך בקרב עמי ישראל. ומפרש כמו החומה שמעמידין אותה ע"פ אנך שהוא קו חוט משקולת הבנאים שתהא שוה ואם דבר ממנה יוצא בעקום מהאנך חותכין אותו ליישרו והוא סבת עמידתה וקיומה. כן ישראל כל קיומה שילכו בדרך ישר וכשיוצאים ומטים מני דרך ויעקשו דרכם צריכין לעונשין עד שישיבום אל דרך הישרה:

(ח) **משל לסאה שמלאה כו'.**קה"ר פ"א פי"ד:

(ט) **כ"ד חטאות כו'.**עמ"ש בס"ד בהגהותי לשמ"ר פמ"ב:

(י) **בצעך לפיכך כו' ממכר ד"א וכי תמכרו ממכר הה"ד ויעשו כו'**כצ"ל:

(יא) **אלא אהרן ומשה לפיכך משה מזהיר כו'**ממכר לעמיתך לא תונו ואפשר רמיזה מ"ש במקרא זה ביום דבר ה' את משה בהר סיני שמרמז על לא תונו שנאמר בפרשה דהכא שכתוב בה בהר סיני:

(יב) **תהיו שותפין לברייכן.**עמ"כ. ולשון לעמיתך דרש שתהיו עמותים מחוברים למקום וכן מדרש סיפיה דלא תונו איש את אחיו ע"ז כד"א רעך ורע אביך וגו' וגם הקב"ה קראן אחים. נכון לגרוס תפושין במקום שותפין פי' אחוזים:

(יג) לא כן כתיב(ישעיה י') ופסיליהם מירושלים ומשומרון כצ"ל:

(יד) ולוקחין טופרן ושער ועצמות של עבודת כוכביםטופרין הוא לחקיקה כדאמר חקוקה בצפורן. ושער י"ל שטובלין בה בצבעים למשוח בששר. אבל עצמות אין לו מובן. ואפשר צ"ל וצבעות. ובילקוט דניאל הגי' טופסין של עבודת כוכבים פי' טופס צורת עבודת כוכבים [ואפשר פירושו שמפני שבבל רחוק מא"י היו מובילין משם רק שער וצפורן ועצמות דבר המתקיים. והיו משלימין עליהם בא"י לחוקקם לעשותם כדמות בשר אדם]:

(טו) צמידים על ידיהםכצ"ל:

(טז) **קדשין ואומר לבלה כו'**כצ"ל והוא הכל סיומא מענין מקרא זה ביחזקאל שם דאזיל ודריש:

(יז) צלם די דהבוכאן באתם כו' למלכיא אלהייא. ופי' אלהים לשון חשיבות כדיינים:

(יח) **אם מלכא למה נ"נ כו'.**במ"ר פט"ו שוח"ט מז' כ"ח: