Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רבי בא בשם רב זמנין דאתמר שבר ע"א אין להם ביטול. ר"ל דעובדין לשברים לפיכך אין להם ביטול וזמנין דאתמר משמשי ע"א אין להם ביטול ר"ל משמשי ע"א נמי עובדין שברים. מ"ד ע"א כ"ש משמשין. מ"ד משמשין הא עכו"ם לא והוא ממש הא דאיתא בבבלי דף נ"ג ע"ב ואפי' למ"ד עובדין לשברים הנ"מ ע"א כיון דפלח לה כו' אבל הני שקלי להאי כו' עיי"ש:
רשב"ל אמר באומן שעושה למכור בשוק היא מתניתא שכיון שגמרה דבר בריא שהשתחוה לה משום דאינו ממתין לעובדה אח"כ דשמא ימכרנה תיכף ולא יהי' לו זמן להשתחות לה ע"כ אינו ממתין ועובדה תומ"י אבל כשעושה לעצמו אינו ממהר כ"כ להשתחות לה דסבר עדיין יש זמן לזה:
ר"ה בשם רשב"ל החוצב צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין קרקע נאסר מתרין בי' על כל סיתות וסיתות וכשיתלש לוקה ר"ל לוקה על העשי' משום לא תעשון אתי ולא תלי האיסור עשי' באיסור הנאה של ע"ז אע"ג דלא חשוב כו"ם לענין איסור מ"מ חשוב כו"ם לענין איסור עשיה ומתרין בו על כל סיתות וסיתות במחובר וכשתגמור העשיה לוקה ואימתי נגמר העשיה בשעת תלישה אבל כ"ז שלא נתלש לא נגמר העשיה דהא עשאו ע"מ לתלוש וכן מסיק כשעושה צלם לע"ז ע"ג בהמה אע"ג דאין נאסר בחיים מ"מ חייב על העשיה כשיגמור:
רב אמר בימוס לא בטל והוא כמו דגרסינן בבבלי דף נ"ג ע"ב רב ושמואל דאמרי תרויהו בימוס שנפגם אסור ואפי' למ"ד אין עובדין לשברים הנ"מ עכו"ם דזילא בי' מילתא למפלח לשברים אבל האי לא איכפת לי' א"ל מאן יהיב לן מעפרי' דרב ושמואל ומלאינן עיינין. הא ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם מותר ואפי' למ"ד עובדין לשברים הנ"מ עכו"ם דכיון דפלחא זילא בה מילתי' לבטילי' אבל הני שקלי להאי ומייתי בימוס אחרינא ע"כ ועפ"ז מובן היטב סוגיא דידן רב אמר בימוס לא בטל בשנשבר ונפגם אינו בטל מאליו אבל אם ביטלו בפירוש בטל ר"ל דלא תימא הא דלא בטל הוא משום דבימוס ניבולה רע ואין ביטול לבימוס כלל כלישנא אחרינא בסמוך ע"כ מסיק דז"א דאם ביטלו בפירוש מהני לי' ביטול אך בשברים אין ביטול ע"ז פריך והא רב אמר תמן מזו המתיך כוס לע"ז נאסר מיד ולמד מן בימוס אלמא דס"ל דבימוס הוי משמשין וכיון דהוי משמשין ליתא למ"ד דלא נתבטל בשבירה דאפילו למ"ד עובדין לשברים הנ"מ עכו"ם דכיון דפלחה זילא בה מילתא לבטולי' אבל משמשין לא א"כ מחלפי' שיטתי' דרב ע"ז משני כאן בשקיטור כאן בשלא קיטר. ר"ל כאן כיון שקיטר ג"כ זילא בי' מילתא והוי כעכו"ם עצמה והא דס"ל לרבא דהוי משמשין היא בשלא קיטר והוי משמשין ונאסר מיד דס"ל דמשמשין לכו"ע נאסר מיד כדאיתא בסוגיא בפ"ג ה"ח עיי"ש ומסיק דאפילו תימא כאן וכאן בקיטור ואפ"ה לא הוי עכו"ם עצמה אלא משמשין דאפילו קיטר לא הוי ג"כ אלא משמשין ומ"מ לא קשה לרב דאדרבה רב לטעמי' דכיון דס"ל דבימוס הוי משמשין [וכדס"ל המתיך כוס לע"ז נאסר מיד] א"כ בשביל זה גופי' ס"ל דלא נתבטל בשבירה וכדאיתא בבבלי אליבא דרב דס"ל דאפילו למ"ד אין עובדין לשברים הנ"מ עכו"ם דזילא בי' מילתא למפלח לשברים אבל האי לא איכפת ליה ואדרבה משום דהוי משמשין לפיכך חמור טפי דלא נתבטל בשבירה והשתא קאמר לישנא אחרינא רב אמר בימוס לא בטל ומדייק ע"ז הא משמשין בטלו ולא מדייק הא אם ביטלו בטל כלישנא קמא אלא דס"ל דלא מהני בי' שום ביטול בעולם קאמר דבימוס הוי ניבולה רע כההיא דאיתא לעיל בפ"ג הי"א עיי"ש אלא מדייק הא משמשין בטלו ולא דטעמי' דרב הוא משום דהוי משמשין דלא נתבטל בשבורה אלא דאין ביטול כלל לבימוס משום דניבולה רע ובימוס לא הוי משמשין ופריך מחלפי' שיטתי' דרב תמן אמר ר"ש בשם רב בשהלכו להם המלכים [כצ"ל וכן איתא בבבלי דף נ"ג] בדרך אחרת והכא הוא אמר הכין פי' כיון דהמלכים הלכו בדרך אחרת ביטלו אותם כדאיתא בתוס' ז"ל דף נ"ג ע"ב ד"ה והולכים עיי"ש א"כ סבירא ליה לרב דבימוס בטל ע"ז משני דכאן מיירי בשקיטר לפיכך לא בטל דהוי ע"א עצמה וניבולה רע והתם מיירי בשלא קיטר לפיכך בטל דלא הוי ע"א ע"ז מסיק דאפילו תימא כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' כו' כנ"ל דאפילו תימא בשקיטר מהניא בי' ביטל מכל מקום אינו מחלפת שיטתי' דרב דאדרבא רב לא קאמר אלא משום משמשין דחמירא לענין שבורה מן ע"א עצמה דבעכו"ם כיון שנשבר זילא בי' מילתא למפלחה אבל בשברים לא איכפת ליה כדאיתא בבבלי אליבא דרב כנ"ל ומשום דבמשמשין לא מהני שבירה ולא כדקדייקת הא משמשין בטלו. ואך בימוס כיון דהוי ע"א וניבולה רע לא מהני לה שום ביטול אפילו אם ביטלה אינו בטל ז"א דלא תדייק הא משמשין בטל ז"א אלא כל עיקר טעמא דרב דס"ל דבימוס לא בטל הוא דוקא במשמשין בשברים משום דבמשמשין לא מהני שבירה דלא זולא בי' מילתא למפלח לשברים כנ"ל. ודוק מינה הא אם ביטלו בטל כלישנא קמא. ע"כ גבי בימוס של מלכים דביטלו בפירוש שפיר בטל:
תני מלחמת יהושע אסורה כמלחמת יהושע מותרת. מלחמת דוד מותרת כמלחמת דוד אסורה. מלחמת יהושע גופה אסורה דלא שייך דינא דמתניתין בשעת מלחמה אסורה דהא הוא משום הטעם דבדעתם שינצחו ויחזרו מן המלחמה. אבל אם עבר המלחמה ולא חזרו פשיטא דבטלו כדפסק הרמב"ם ז"ל מובא במה"פ ז"ל אבל אם עבר המלחמה ולא חזרו מחמת שנפלו כולם פשיטא דאסורה והיינו דקאמר מלחמת יהושע אע"פ שעבר המלחמה ולא חזרו מ"מ אסורה משום שלא חזרו מחמת שנפלו כולם כדכתיב לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם אבל כמלחמת יהושע שנשארו הרבה לאחר מלחמה ונגמרה שעת מלחמה ולא חזרו מותר והוא כמלחמת יהושע שהיא לשעה אבל לא נמשכה המלחמה לעולם ויש בידם לחזור ולא חזרו מותר מלחמת דוד גופה מותר משום דאתי הגתי הי' מבטל אבל כמלחמת דוד שהוא לעולם ולא הי' בידם לחזור אבל הם סוברים שעוד יבוא זמן שיגמר המלחמה ויוכלו לחזור או שינצח פשיטא דאסורה:
ר"ה בשם רב הקילוח כבור ר"ז בעי בכל אתר לית את עביד לנצוק חיבור כו' ר"ל מ"ש מלענין טומאה דנצוק אינו חיבור ונשאר בקושיא סבר ר"ה נתנסך הבור נתנסך הקילוח סתמא דגמ' מפרש דברי ר"ה מדקאמר בלשון קילוח כבור ולא קאמר בור כקילוח משמע מזה דוקא קילוח נאסר מן בור אבל בור לא נאסר מן הקילוח ור' בא לא קאמר כן אלא אדרבה הניצוק הוא מלמעלה למטה וע"כ נתנסך הקילוח נתנסך הבור. נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח. והא דקאמר ר"ה הקילוח כבור לאו למימרא דהקילוח נתנסך ע"י ניצוק מן הבור. ז"א דר"ה לאו משום ניצוק קאמר לה אלא עיקר דינא דשייך דין נסך בקילוח דסד"א דבקילוח לא שייך כלל נסך דאין דרך ניסוך בכך דניסוך לא שייך אלא במשכשך ידיו ולא שייך משכשך אלא בדבר הנח אבל לא בדבר הנד דנשכשך מאיליו. ע"ז קמ"ל דשייך ניסוך בקילוח הנד כמו בור הנד:
ותני עלה לא ליתתון ולא טוחנין ולא בוללין עמו עיין בשנו"א ז"ל במס' שבועות פ"ה:
ר"ה ור"א חד אמר חרוש בה טבאות כו' הגי' מדויקת כדלעיל בפ"ד ה"ג וכן גרסינן שם מ"ד חרוש בה טבאות מה שואלין בשלומן איישר מ"ד איישר מה שואלין בשלומם בשלום ישראל שלום עליכם פי' דלדידי' דבשביעית מחזוקין באמורת איישר וא"כ מה דמסיק ושואלין בשלומן הוא כבשלום ישראל שלום עליכם:
הוון בעי מימר מ"ד והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך לפישוט ידים כיון דמיקל המ"ד הזה וס"ל דאינו אסור אלא דוקא בשיש לו עליו מלוה על אותו הבור אז אסור אבל באין לו מלוה על אותו הבור גופה אעפ"י שיש לו עליו מלוה מותר דלא חיישינן שינסך אעפ"י שיש לו עליו מלוה מיקל האי מ"ד ע"כ מיקל נמי אם הי' חוץ לפישוט ידים ואינו אסור אלא כשמצא תוך פישוט ידים. ומ"ד דמחמיר אעפ"י שאין עליו מלוה על אותו הבור ג"כ אסור ע"כ מחמיר נמי אעפ"י שאינו בפישוט ידים דכיון דהנכרי פועל אצלו לילך בשאין לו מלוה על אותו הבור אלא כיון דיש לו מלוה בעלמא לא מירתת וחיישינן שינסך כמו כן חיישינן אפילו בחוץ לפישוט ידים שלא ירתת וילך לנסך ע"ז פריך ולא כן אמר ר' בא בשם ר"ש כשם שנתנו פישוט ידים בטהרות כך נתנו פישוט ידים ביין נסך אלא כיני מאן דאמר והוא שיש לו עליו מלוה על אותו הבור הא לא"ה מירתת ע"כ בתוך פישוט ידים. ומאן דאמר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור נמי אסור דלא מירתת מכל מקום ובלבד [פי' תיבת ובלבד הוא משמש בלשון חוץ] ור"ל ובלבד כלומר חוץ מחוץ לפישוט ידים אע"ג דמחמרינן ואמרינן דלא מירתת אעפ"י שאין לו מלוה על אותו הבור מ"מ אעפ"י דמחמרינן כולי האי. אבל בלבד ר"ל חוץ מחוץ לפישוט ידים בזה לא מחמרינן כלל וכה"ג איתא בירושלמי כמה פעמים דמתחלה הוון בעי מימר דתלי זב"ז דלמ"ד זה הוי הדין כך ולמ"ד זה הוי הדין כך ומסיק דז"א דלא תלי זב"ז דלמ"ד זה הוי כך וכן למ"ד זה הוי ג"כ כן ולא קאמר שום טעם לזה אלא בסתם וה"נ דכותיה: