האיך תנינן תמן אין חולקין את החצר עד שיהא ד"א לזה וד' אמות לזה. פי' דשאל אם המתניתין מיירי כהאיך דתנינן תמן אין חולקין את החצר עד שיהא ד"א לזה וד"א לזה ומיירי במתניתין בחצר דיש לו דין חלוקה והא דתני רצו קאי על הכותל אבל בלא רצו די במסיפס בעלמא דהיזק ראיה לאו שמיה היזק. ע"ז קאמר אמרי תמן בשאין שניהן רוצין ברם הכא בששניהם רוצין על החלוקה וכיון דתני רוצין אין לנו לאוקמי' מתניתין דידן כהאיך דתמן דמיירי ביש בו דין חלוקה ומוקמינן באין בו דין חלוקה ואך נתרצו לחלוק ברצונם דכופין על הכותל משום דהיזק ראיה שמיה היזק וע"ז קאמר הגמרא דהדיוק דמתניתין מלשון רוצין אין דיוק כלל לא לענין החלוקה ולא לענין הכותל דהא דקתני רוצין אשותפין דעלמא קאי. וע"ז קאמר ואפילו תימר הכא ר"ל אפילו במתניתין דידן דתני רוצין נמי הכוונה בשאין שניהם רצין אך אשותפין דעלמא קאי רצה זה כופין לזה רצה זה כופין לזה. וע"כ אין לעשות דיוק ממתניתין מלשון רצו דבין דמיירי ביש בו דין חלוקה ובין דמיירי באין בו דין חלוקה אין לדייק מלשון רצו שום דיוק כלל:

א"ר יוחנן כופין בחצירות ואין כופין בגגות דמשום דבגגין ליכא היזק ראיה. ע"ז קאמר ר' נסה דוקא בחצר שהוא למעלה מן הגג הגם דקביע ליה להמביט אבל כיון דלהמשמש אין קבוע תשמישו אין כופין אבל בגג שהוא למעל' מן החצר כופין כיון דהתשמיש קביע הגם דלהמביט אין קבוע ור"י סבירא ליה להיפך דהולכין אחר קביעות המביט ולא אחר קביעות התשמיש דבחצר שהוא למעלה מן הגג הוי קבוע להמביט כופין אבל גג שהוא למעלה מן החצר אע"פ שהוא קבוע לתשמיש אבל מכיון דלא קבוע להמביט אין כופין:

ר"ה אמר ובלבד כשער שבנה עכשיו שאם עמד ניקף וגדר את הרביעית כיפין והמקיף גדר כיפין משלם לו בנין של כיפין ברם היכי דבני הניקף דכיפין ובנתיה המקיף דלבינתי' דהיא גדר פחות מכיפין יכול הניקף למימר אם אשלם לו דמי לבינתי' מחר יפול ואצטרך לבנות אלא גבי ליה דמי כיפין וכל שעה שיפול יבננו מקיף משלו כן גי' הרמב"ן ז"ל וכן היא מפרש פירושו:

ר"י אומר אם עמד ניקף וגדר את הרביעית ר"ה אמר מגלגלין עלי' פשוטו של כותל ר"ל לפי אורך פשטות הכותל. כן פי' הרמב"ן ז"ל ומפרש דקאי אסיפא כותל חצר שנפל כו' סמך לו כותל אחר מגלגלין כו'. ולפ"ז לא גרסינן כאן רי"א אם עמד ניקף כו' אלא הציון מגלגלין עליו את הכל וקאי על מגלגלין עליו את הכל דסיפא ושאל עד כדון לארכו האיך הדין לרחבו אם צריך לשלם לפי ערך הרוחב אר"נ כותל חצר לא נעשה אלא להציל לו. והרמב"ן ז"ל גרס לצללי' [ולפענ"ד דתיבת להציל היא ג"כ הכונה לעשות צל וכדאיתא במסכת פסחים דף נ' ובירושלמי שם עד כדי שהסוס רץ ומציל ופי' שנעשה צל עיי"ש] סברין מימר שאם רצה לקרות אינו מקרה וקשה האיך תני בסיפא סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עלי' כו' משמע שיכול להקרות דאם אינו יכול למה מגלגלין עליו ומשני אמר ר"י בר"ב ע"י מורישי' פירוש שיסמוך על ידי מוריש כן פי' הרמב"ן ז"ל:

תני שהה שם שלשים יום הרי היא כאנשי העיר לקופה לכסות ששה חדשים לפסים ולזימיות י"ב חודש ואינו מבורר על מה היא כאנשי העיר לקופה ולכסות אם ליטול או ליתן ע"ז מסיק ובתר כל הלין מילין איתמר לפסים ולזימיות י"ב חודש ואיתמר בהדדי לבתר תמחוי וכסות וכי היכי דפסים וזימיות היא לענין ליתן כמו כן הני דרישא [וכן משמע במס' פיאה] ע"ז מסיק ר"י בר"ב לחיטי הפסח בין לישא בין ליתן דלענין חיטי הפסח אף ליטול צריך י"ב חודש:

אמר ר' יוחנן ד"א שאמרו לא שהן לו לקנין אלא שהיא מעמיד בהמתו לשעה ופורק חבילתו. פי' לא ששייך לו בקנין עולמית דאם יסתום הפתח ויפרוץ פצימי' שוב אין לו הד"א הללו וע"ז מקשי ר' יונתן כלום אמרו דנותנין לו ד"א אך לשעה בתמיה:

ר"י בשם ר"א בר"ש מי שאינו רוצה לערב נכנסין לביתו כו'. והא תני והוא אינו רוצה ובמס' עירובין גרסינן תחלה ותני כן כופין הן בני מבוי וכו' ואח"כ גרסינן והא תני וזהו גי' נכונה ואמיתית. וה"פ דמביא ראיה להא דר"י בשם ר"א בר"ש ממתניתא דכיפין בני המבוי זא"ז לענין עירוב לעשות לחי וקורה כשאחד אינו רוצה והיינו דר"א בר"ש. ע"ז פריך והא תני והוא אינו רוצה לערב אינו ממאן ר"ל דרוצה ואינו רוצה דאינו ממאן ואינו רוצה הו"ל רוצה ואינו רוצה כופין אותו ומערבין לו בע"כ אבל כשאינו רוצה לחוד אין מערבין בע"כ וא"כ היא דלא כר"א בר"ש. ע"ז משני ר"י בר"ב לא שאינו רוצה לערב ר"ל הא דאמר ר"א בר"ש אינו רוצה לערב ה"נ כוונתו דרוצה ואינו רוצה דרוצה שיהא החצר מעורב אך דהוא נפש רעה דמוקמי אזוזי כדאיתא במס' ב"מ דף נ"ב ע"ב האי מאן דאוקים אזוזי נקרא נפש רעה וה"נ רוצה הוא שיהא החצר מעורב אך דהוא נפש בישא וחס על הממון והו"ל נמי רוצה ואינו רוצה רוצה ואינו ממאן ע"כ מערבין לו בע"כ כהברייתא הנ"ל: