Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מילתי' דר' אמר זהב כפירות מתניתא אמרה כסף כפירות. פי' מילתי' הוא בכל הש"ס הזה לכונת מדבריו דהאי תנא. ולא משנה וברייתא שנוי' כך אלא דבריו הוא כן. לזה אמר מילתי' דר' אמרה פי' שנאמרו מילי' דזהב הוא כפירות. אבל המשנה נשנית דכסף כפירות הוא המשנה דידן לפי גי' הירושלמי. ונמצא דמילתא דרבי והמשנה סותרין זל"ז והאיך עבד רבי עובדא אם כמילתי' או כהמשנה לא ידענא. ברת דר"ח רובה אוזפת לרב דינרין כו' טבין וחקילין מביא הגמ' ראי' מהאי מעשה לפסוק ההלכה כיון דר"ח רובה הורי לה ליקח טבון ותקילין אלמא דהבא טבע הוי כהמשנה דאל"כ אלא פירי הוי הוי סאה בסאה ואסור. ע"ז קאמר מברת דר"ח ילפין בתמי' דהא ר"ח פשיטא דסברי ליה לדידי' דדהבא טבעי הוי דהא רבי שנה עמו כל המשנה ושנה לו כהמשנה דהמילתי' אמרה לפני ר"ש בר"י ולא לפני ר"ח. ע"ז אמר ר"א אף אבה אבוי דשמואל בעי קומי ר' מהו ללות דינרין בדינרין א"ל מותר אלמא דרבי ס"ל ג"כ כדאתני לי' לר"ש בר"י וס"ל דדהבא טבעי הוי. וכן אמר ר' יעקב בר אידי דר"י ורשב"ל ס"ל ג"כ דמותר ללות דינרין בדינרין משום דדהבא טבעי הוי:
ר"ז רב יהודא בשם שמואל לזה פרה כו' עד אוף הכא הבעל צריך לה"ר הלכה זו כפולה במס' כתובות פ"ז ה"ו ושם הגירסא ישרה ונתפרש יפה ומבואר שם:
חמור מהו שיקנה גרסינן במס' קידושין ר' בא רב המנונא רב אדא בר אחוא בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה א"ל הב לי אינון פריטיא א"ל מה את בעי מינהון א"ל מיזבן לי' חמור משך בעל הפרה את החמור לא ניקנית הפרה דהא כיון שלא משך את הפרה לא קנה חמור מהו שיקנה ר' בא אמר נקנית ר' יוסי אומר אינה ניקנית סבר ר' בא דאינון חליפין ולית אילין חליפין ר' מנא בשם ר' יוסי פעמים שהיא תחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה כו'. הסוגיא הזאת דחקו המפרשים ז"ל לפרשה וקשה להבין מאוד וכן הנו"י ז"ל מפרש בפירושו וכתב לפי' הק"ע והפ"מ ז"ל דחוק וגם פירושו אינו מובן ותמיה לי מדוע לא הגיהו המפרשים ז"ל כאן הג"ה דמוכח ומבורר כשמש דכן היא לישנא דר' יוסי בעלמא דהמפרשים ז"ל מפרשים דהאי סבר ר' בא דאינון חליפין ולית אינון חליפין היא דברי ר' יוסי דר' יוסי קאמר דר"ב ס"ל דהוי חליפין ולית אינון חליפין כן פי' הק"ע ז"ל והפ"מ ז"ל מפרש דהש"ס בעצמו קאמר לה ולא מצינו בכל הש"ס זה הלשון ובאמת ברור דל"ג תיבת ר' בא ולפ"ז היא לישנא דר' יוסי בעלמא עי' במס' שבועות פ"ד ה"ב מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית ר' ירמי' סבר מימר משיתנם בתוך כליו ר' יוסי סבר מימר אפי' נתנם בתוך כליו לא זכה בהו דהוא סבר דאינון דידי' ולית אינון דידי' ע"כ וה"נ קאמר ר' יוסי אינה ניקנית סבר דאינון חליפין ולית אינון חליפין והוא לישנא דר' יוסי בעלמא והשתא פשיט הפי' דהך שמעתתא דזה פשיטא דלא ניקנית הפרה דהא מכרה לו בדמים כדגרסינן מכר לו פרה בדמים וכיון שלא משך לא קנה את הפרה רק אח"כ כשתבעו הממון ונתן לו בעד הדמים החמור ומשך את החמור הוי החמור במקום הדמים ולא נקנה הפרה ע"י דמים דלא עדיפא ממעות דאינו קונה. אבל החמור ס"ל לר' בא דקנה דהא משך את החמור ונקנה במשיכה וס"ל כר' ירמי' בשביעית שם. וע"ז השיב לו ר' יוסי דאינו קונה דהוי כמו שס"ל התם בשביעית דהוי זכי' בטעות דהוא סבר דאינון חליפין ובאמת אינן חליפין משום דכיון דעדיין לא קבל מדמי הפרה כלום ונותן השתא בעד הפרה חמור ע"כ הוא סובר דהוא זוכה בתורת חליפין ואינו זוכה בתורת דמים ובאמת אינו חליפין משום דכבר מכר לו הפרה בפירוש בדמים ונמצא דהחמור היא במקום דמים וכיון שלא קיבל עדיין כלל בעד הפרה הוא סובר דהשתא דנותן לו החמור בעד הפרה היא דנותן לא דנותן לו במקום דמי הפרה אלא דהוי השתא חליפין ונמצא דהוי קנין בטעות היא סובר דקונה בתורת חליפין ובאמת צריך לקנות בתורת דמים וע"כ לא קנה כלל דהא כיון שהתנו תחלה בדמים הוי אח"כ חליפין דברים שבלב וע"כ לא קנה גם החמור והנ"מ בשלא נטל כלל דמי הפרה ע"כ השתא שנותן לו החמור טעי וסבר מימר דהשתא אינו נותן לו החמור בעד דמי הפרה אלא השתא היא חליפי הפרה ובאמת אינו חליפין והוי זכי' בטעות משא"כ אם כבר נתן לו דמי הפרה רק שנשאר לו רק פרוטה אחת בזה לא טעי ואינו סבר מימר דהשתא החמור היא חליפין מהפרה והמעות שנתן לו בעד הפרה בראשונה בתורת דמים בטל בזה לא טעי וע"כ יודע שהחמור היא מעות מדמי הפרה וע"כ מסיק ר' מנא בשם ר' יוסי פעמים שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה כדמסיק האיך עבידא מכרה לו פרה בדמים סמיכה גבי' חדא פרוטה כו' א"ל הרי חמור לפניך משך זה לא קנה זה כו' אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו דבזה הכל יודעין שהיא תחלת מקח ונקנה כל אחד במשיכה וכל אחד הוי דמים לחבירו ומקח לעצמו ואינו טעי וסובר שהיא חליפין וזהו הפי' האמיתי בע"ה ודו"ק. ודע דלא שייך הא דהכא להא דאיתא בבבלי דף כ"א ע"ב ובמס' ב"מ דף מ"ז ע"ב יש דמים שהן כחליפין משום דהתם מיירי שקנה הפרה תחלה במשיכה והכא מיירי שלא קנה עדיין שלא משך ודו"ק:
אמר ר' אחא כתיב כי מלאה הארץ חמס וכו' פחות משוה פרוטה דבר שא"י בדיינין פי' מהרא"פ זצ"ל דמייתי הכא משום דתנינן במתניתן מי שפרע מאנשי דור המבול. וכן מאנשי סדום למה הני דקחשיב משום דהתם מלאה הארץ חמס שאינו יוצא בדיינין דהי' פחות משו"פ והי' הקב"ה פורע מהן. כן נמי בקנין מעות אע"פ שאין ביד ב"ד לכופו לקיים מקחו אבל אמרו מי שפרע:
ר"ח ב"י אמר או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למש"פ ור"י אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למש"פ. ע"ז נחלקו ר' לא ור' יוחנן. דר' לא אמר עירבון הי' ר"ל דנתן לו מקצת דמים לעירבון ומשכון לקנות את החוזר בו כדפירש"י ז"ל דף מ"ח ע"מ דאם חוזר בו מחול העירבון בזה ס"ל לר"ח ב"י דלא קנה הכל. אבל אם נתן לו בתורת דמים לכו"ע ס"ל דקנה הכל. והיא כרשב"ג בבבלי דף מ"ח ע"ב ור"ז ס"ל דמקצת דמים נתן לו ר"ל דנתן לו בתורת פירעון. ועכ"ז סבירא ליה לרחב"י דלא קנה הכל:
ר"י בר אידי ר"א בשם ר"י טבעת אין בה משום עירבון פי' בשטמ"ק ז"ל דף מ"ח ע"ב דבנותן טבעת אין בו אפילו מש"פ משום דהוא לסימן ולמשכון בעלמא ובעירבון זה לא קנה אפי' לקבל מש"פ אבל בנותן דינר לעירבון לקנוס החוזר בו קנה כנגדו לקבל מש"פ כדמפרש בירושלמי סוף מס' שביעית דטבעת חוזר בעינו אבל דינר דרכו להשתנות וליתן אחר:
ריב"ז ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו כו' בשעה שאמר קיצר כאן כדרך הסדר הזה שמביא אך ר"פ ובשביעית מבואר:
ר"ש בר סוסרטאי בשם ר' אבוה אם אמר נשרפו חיטיך בעליי' נאמן וע"ז שאל ר' יצחק על תיבת נאמן למי נאמן דהא אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו. ר"ל דלא קאי דברי ר"ש בר סוסרטאי בהאי דקאמר לשון נאמן אם לא דס"ל דמעות קונה בזה שייך למימר נשרפו חיטיך בעלי' דאי לא קני ליה מעותיו ש"ז נשרפו ר"ל היכי שייך למימר נאמן הא ההפסד שלו הוא ולא שייך בזה לשון נאמן. כן פי' מהרא"פ זצ"ל:
ר' סימון בשם ריב"ל בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל אית לי' גבך מאה גרבון דחמרא מן הדין ביתא שרי. מן אהן כרמא אסור כן גי' הבע"ט ז"ל במאמר שני קנין מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול. גי' הבע"ט ז"ל מצוי לשרוף ופי' הבע"ט ז"ל דכל עיקר דעקרו רבנן קנין כסף הוא משום כדי שלא יאמרו נשרפו חיטך בעלי' וע"כ במילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. וע"כ בבית דלא שכיחא דליקה ואינו מצוי ליפול לא גזרו רבנן משא"כ בכרם דשכיח דליקה [ומכאן פסק הבעה"ט ז"ל דדווקא בעלי' דשכיחא דליקה שייך לומר נשרפו חיטיך בעלי' משא"כ בבית דלא שכיחא דליקה לא שייך למימר נשרפו חיטיך בעלי' והא דנקט לשון אסור ולשון שרי הוא ע"כ לענין ריבית באם דקנה לי' לא הוי ריבית אבל אי לא קני עד דמשך הוי אגר נטר לי'] א"ר יוסי את שמע מינה בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל ע"מ דתיקום לי בהון מאה גרבון מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו ומפרש הבעה"ט דבזה ג"כ לא גזרו דיאמר לו נשרפו חיטיך בעלי' דבכל כה"ג ששלח בו יד ליכא נשרפו חיטך בעלי' דמילתא דחיקא היא וכן הילכתא בכל מילתא דלא שכיח עכ"ל ז"ל. ונראה לפענ"ד דבמקום דחיקא צ"ל רחיקא הוא [וספר הבעה"ט שת"י אינו מוגה] וכיון דהוי דבר רחוק שישלח בו יד דהא נתן לו ע"מ דיקנה בהון חמרא לא גזרו רבנן דבמעות ששלח בהן יד לא גזרו רבנן:
רב אמר שיעור הוא. פי' דאין אונאה פחות מארבעה כסף כמו דתנינן במתניתן האונאה ד' כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע. אבל מעה כסף לא הוי שיעור אונאה כמו אין אונאה לפרוטות. ובעינן מטבע יותר מפרוטה דהוא מעה זהו שיעור אונאה לפי מה דקי"ל כר"כ דאין אונאה לפרוטות ובעינן שיעור מעה כדפסק הב"י ז"ל סי' רכ"ח ובסמ"ע ז"ל שם עיי"ש. כמו כן ס"ל לרב דשיעור המטבע של אונאה היא ארבעה כסף כדאיתא במתניתן וזהו שיעורא דאונאה. ר"י אמר לית היא שיעורא אלא העיקר הוא השיעור שתות למקח וחשבון בעלמא נקט התנא ארבעה כסף משום שהוא עשרים וארבעה בסלע. רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו עליו אונאה כו' משום דהנך תרתי מילי קאמר רב בהלכו' אונאה תני להו בהדדי. תני ר' לוי האונאה פרוטה וקס"ד דלא בעינן שיעור אונאה אלא העיקר דכיון דאיכא שיעור פרוטה הוי אונאה. וע"ז פריך והאונאה פרוטה בתמי'. אלא אונאה עצמה מהו פי' בשהי' אונאה בעצם כדינו שתות מקח או מעות מהו שיעורו של המטבע. ע"ז תני לוי דשיעורו פרוטה. אבל אי בעצם לא הי' דין אונאה ונתאנה בפרוטה לאו כלום הוא:
תני וקנה המקח חוזר לו הנייתו דברי ר"י הנשיא ר"י אמר ביטול מקח. ובבבלי דף נ' ע"ב ודף נ"א ע"א גרסי' פלוגתא דר' נתן ור"י הנשיא ובאופן אחר:
כהנא בעי קומי רב בשעה שהמוכר מתאונה הוא עד חומש הוא שוה שש בחמש וכשהלוקח מתאונה הוא שוה חמש בשש הוא שתות מעות ומקשה על הברייתא דהתוספתא דבמוכר חשוב שוה שש בחמש. וגבי לוקח חשוב שוה חמש בשש ע"ז משני ליה. הוא והונייתו מצטרפין עד שתות פי' דשוה חמש בשש מצטרפין הזוז להמקח של חמש ובב"א הוי שש וחשבינן שתות מלבר כפורש הפ"מ ז"ל:
מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת כו' כפי' הפ"מ ז"ל:
מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבוה בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה. ופריך כמן תנינן ארבעה מדות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו והיא כקושית הבבלי במס' ב"ב דף פ"ד על רב חסדא אמאי מוכר א"י לחזור בו. ע"ז משני אר"י בר"ב ותייא כהן תניא הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ ופי' הנ"י ז"ל בב"ב שם דה"פ דקס"ד דמקשן דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן היינו שלא משך אבל כסף כבר נתן וקמ"ל דפטור ממש"פ ולהכי אקשי ליה ממתניתן דקתני היכי דמשך דמתאנה חוזר בו ואינו מקבל מש"פ אבל מאנה אינו חוזר בו בלא מש"פ. ומשני אתיא כמ"ד הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ כלומר ההיא דר"י שלא הספיק לישא המקח ולא ליתן המעות ואין כאן מש"פ. והא קמ"ל דיכולין לחזור בהם לגמרי ואפי' משום מחוסר אמנה אין בו כיון שנשתנה השער כדקפסק בחו"מ סי' ר"ד עיי"ש. והרמב"ן ז"ל מפרש דהא דר' יוחנן בירושלמי מיירי בשלא נתן דמים ויכול לחזור דבדברים אין מוסרין אותו למש"פ. וה"ה נמי היכי שלא הוקרו ולא נתאנה אחד מהן אלא אורחה דמילתא נקט שאין אדם עשוי לחזור אלא א"כ היתה שם אונאה מתחלה. ועזד שיש בו משום חסרון אמנה. אבל עכשיו אין בהן חסרון אמנה שלא כיוון מתחלה בדעת גמורה לכך: